כ-200,000 דולר למשק בית: האמריקאים משלמים הון על מקומות חניה

מקומות החניה נוגסים בשטחים גדולים מהערים הגדולות בארה"ב, והעליות שאותן ערים משלמות עליהם הן שערורייתיות - כך עולה ממחקר שבוצע לאחרונה בחמש ערים בארצות-הברית: פילדלפיה, דה-מוין, ניו יורק, סיאטל וג'קסון, ויומינג. המחקר פורסם באתר citylab.  

מחקר ייחודי זה נערך על-ידי אריק שרנהורסט ממכון המחקר של הדיור האמריקאי, הפועל תחת Mortgage Bankers of America. הנתונים שנעשה בהם שימוש במחקר נאספו מרשויות מקומיות, תמונות לוויין, משרדי מיסוי מקרקעין, מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, מחלקות תחבורה עירוניות ומפות גיאו-מרחביות (ביניהן Google Maps). המפות הגיאו-מרחביות משמשות להערכת מספר מקומות החניה הקיימים בחמש הערים הנחקרות, ממגרשי פרטיים, ועד למקומות חניה ברחוב ובחניונים ציבוריים. 

אבני הדרך במחקר

במחקר זה הושגו כמה אבני דרך משמעותיות. בנוסף להערכת מספר מקומות החניה בתוך הערים הנחקרות, המחקר מעריך גם את עלות ההחלפה הכוללת עבור מקומות חניה אלה, מפתח מדדי חניה עבור כל משק בית נתון, מעריך מקומות חניה לדונם, עלות משוערת למשק בית ובה בעת, מספק נתונים על צפיפות משוערת של מקומות בערים ברחבי ארצות-הברית. 

לפני שמחקר זה נערך, גורו החניה דונלד שופ הדגיש בעקביות את העובדה כי יותר מדי שטח ומשאבים מוקצים למקומות חניה ברוב הערים האמריקאיות. המחקר שנערך על-ידי שרנהורסט מספק תוקף ברור לרעיונותיו של שופ.

המחקר הראה כי בניו יורק יש כ-1.85 מיליון מקומות חניה, כ-2.2 מיליון בפילדלפיה, כ-1.6 מיליון בסיאטל, 1.6 מיליון בדה-מוין ו-100,119 מקומות חניה בג'קסון נכון לתאריך ביצוע המחקר.

העלות הכוללת להקמת חלופות למקומות חניה בערים המוזכרות לעיל גבוהה מאוד, כאשר בסיאטל העלות מגיעה לכ-35.8 מיליארד דולר, ל-17.5 מיליון דולר בפילדלפיה, 20 מיליארד דולר בניו יורק, 6 מיליארד דולר בדה-מוין ואילו העלות בעיר הקטנה ביותר, ג'קסון, מגיעה ל-711 מיליון דולר. בהתחשב בכך שבג'קסון יש אוכלוסייה המונה 10,000 איש בסך הכול, מספר מקומות החניה בה - 100,000 - הוא לא פחות ממזעזע. 

בג'קסון לבדה, מקומות החניה עולים בממוצע 200,000 דולר למשק בית; בדה-מוין מעל 75,000 דולר ובסיאטל העלות היא למעלה מ-100,000 דולר למשק בית. ניו יורק ופילדלפיה מחזיקות בעלויות הנמוכות ביותר העומדות על 6,570 דולר ו-30,000 דולר, בהתאמה. 

יורדים לפרטים

מקומות החניה בדה-מוין עומדים על 30 לאקר (0.004 קמ"ר). משמעות הדבר היא כי שטח החניה גדול פי 20 מצפיפות האוכלוסייה של העיר, העומדת על 1.5 משק בית לאקר. בג'קסון הבעיה חוזרת על עצמה עם מעל ל-50 מקומות חניה לכל אקר, יחס הגדול פי 25 מצפיפות האוכלוסייה של העיר, העומדת על 2 משקי בית לאקר. על כל משק בית בג'קסון, יש מספר מדאיג של 27 מקומות חניה.

בהשוואה לערים המוזכרות לעיל, המצב בפילדלפיה הוא הגרוע ביותר עם 25 מקומות חניה לכל אקר, שיעור הגדול כמעט פי 4 מצפיפות האוכלוסייה של העיר, העומד על 6.8 משקי בית לאקר. בסיאטל יש כ-30 מקומות חניה לכל אקר, כמעט פי 5 מצפיפות האוכלוסייה של העיר העומדת על 5.7 משקי בית לאקר. זה מותיר את העיר עם יחס של 5 מקומות חניה לכל משק בית. לניו יורק יש את השיעור הנמוך ביותר של מספר מקומות חניה לאקר, עם 10 מקומות חניה לאקר, המתורגמים ל-0.6 מקומות חניה בקירוב, למשק בית.

לסיכום, מהמחקר עולה כי ניתן כעת לטעון, ובצדק, כי אמריקה מקדישה אחוז משמעותי ממשאביה הכוללים למקומות חניה. הנתון הזה אף מדאיג יותר בהתחשב בכך שמספר עצום מהמשפחות החיות באותן ערים נוהגות פחות, ומעדיפות להתנייד בתחבורה ציבורית. דוגמה טובה לכך היא העיר ניו יורק. מחקרים אחרים הראו כי חלה ירידה משמעותית בבוגרי תיכונים בעלי רישיון נהיגה, מ-85.3% ב-1996 ל-71.5% ב-2015. הגיע הזמן שהשטחים "המבוזבזים" האלה יוחזרו לתושבים ויהפכו למתחמים קהילתיים מגוונים שישפרו את חייהם של האמריקאיים - בתי קפה, מסלולי אופניים, פארקים ודיור ציבורי.