העליון דחה ערעור מי-טל: "ההפליה צפה במלוא כיעורה"

בית המשפט העליון דחה את ערעורה של חברת "מי-טל הנדסה" על ההחלטה כי תפצה ב-20 אלף שקלים בני זוג ערבים על הפליה – וקבע כי הפרה את החובה לנהוג בשוויון. הרכב של שלושה שופטי העליון אף קבע כי החברה תשלם לבני הזוג 20 אלף שקלים נוספים בגין הוצאות משפט.

שני בני הזוג, תושבי הכפר עאבלין שבצפון, אשר מתגוררים זה כמה שנים בירושלים עם בנם הנכה, ביקשו לרכוש דירת מדורים חדשה המתאימה לגידולו של הבן, בשכונת פסגת זאב בירושלים. השניים התכוונו לרכוש דירה בפרויקט של חברת מי-טל בשכונה, אך לטענתם, במהלך שיחה טלפונית שערכו עם נציגת המערערת, נמסר להם כי החברה אינה מוכרת דירות לערבים.

השניים פנו לבית משפט השלום בעיר בתביעה לפיצוי כספי, שהתבססה בעיקרה על סעיף 5 לחוק איסור הפליה. הם טענו כי סירובה של החברה היא הפרה של איסור ההפליה הקבוע בחוק, ואף תבעו פיצוי מכוח פקודת הנזיקין בגין עוגמת נפש ותחושת קיפוח שנגרמו להם עקב היחס המפלה שזכו לו מצד החברה.

[quote]

מי-טל הכחישה את שיוחס לה בכתב התביעה, וכן טענה כי ספק אם נכון להחיל את חוק איסור הפליה על שיווק דירות. בית משפט השלום קיבל את התביעה, והורה לחברה לשלם פיצוי של 20 אלף שקלים לזוג. החברה ערערה על ההחלטה, אך בית המשפט המחוזי בירושלים השאיר אותה בעינה. בשל כך הגישה החברה ערעור נוסף, לבית המשפט העליון.

המערערת טענה כי בדברי ההסבר לחוק הוחרגו במפורש מקרקעין מתחולתו, וכי כוונת המחוקק בדבר החרגה זו עולה אף מן העובדה שמאז חקיקת חוק איסור הפליה הוגשו כמה הצעות חוק שביקשו לעגן איסור הפליה במקרקעין, והכנסת סירבה לאשרן נוכח הפגיעה בזכויות הקניין וחופש ההתקשרות של הפרט. עוד טענה המערערת כי הוראות המכרז שערכה עם המדינה לא כללו כל הוראה אשר מגבילה את חופש ההתקשרות שלה.

בני הזוג כתבו בתגובתם לעליון כי אין בלשון החוק כל מניעה להחלת חוק איסור הפליה על מקרקעין, וכי תכלית החוק מחייבת פרשנות לפיה החוק חל גם על מקרקעין. נטען כי הכללת הפליה בשיווק דירות תחת איסורי החוק חשובה במיוחד במקרים שבהם החברה המשווקת קיבלה את הקרקע שעליה היא בונה מידי המדינה. עוד טענו השניים כי הם זכאים לסעד שנפסק להם לא רק מכוח חוק איסור הפליה, אלא גם מכוח דיני הנזיקין ודיני החוזים.

במסגרת הדיונים בעניין נדרש לנושא גם היועץ המשפטי לממשלה, אשר כתב את חוות דעתו על הפרשה. לדבריו, מוטלת חובה על המערערת לנהוג בשוויון בשיווק דירות לציבור הרחב. "חובה זו, שלא להפלות, היא חלק בלתי נפרד מטיבם של מקרקעי המדינה ומהחובות הנלוות אליהם, בין אם היא מקבלת ביטוי מפורש בנוסח החוזה ובין אם איננה מקבלת ביטוי כזה. כפי שהמדינה איננה רשאית להפלות בהקצאת מקרקעין, כך גם צד שלישי שזכה במקרקעי הציבור על מנת שיוכל לבנות ולשווק את הדירות לציבור הרחב, איננו רשאי להפלות במכירת הדירות שבנה".

מניעת הפליה במכר דירות – בלב קידום השוויון

[quote]

הדיון בעליון התנהל בהרכב של שלושה שופטים, כאמור: השופט מני מזוז, שכתב את עיקר ההחלטה, השופט ניל הנדל והשופט אלכס שטיין. בראשית דבריו כתב השופט מזוז כי "נוכח מרכזיותה וחשיבותה כאמור של הזכות לשוויון למרקם החיים החברתיים, קיימת אפוא חשיבות ציבורית-ערכית רבה לשיגור מסר חד-משמעי בגנותה של האפליה. מעבר לתכליתו ההרתעתית-מעשית, יש לחוק איסור הפליה תכלית ערכית-חינוכית שבאה לידי ביטוי בהצהרה שהפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים תהא אסורה במדינת ישראל. להצהרה זו יש חשיבות כלפי המופלה, כלפי המפלה, וכלפי החברה כולה.

נדירים הם המקרים, כמו המקרה שבפנינו, שבו צפה ההפליה במלוא כיעורה, ללא שהיא מוסוות באמתלה כזו או אחרת מצד ספק המוצר או השירות", המשיך השופט מזוז. "לרוב קיימים קשיים לא מבוטלים להוכיח הפליה".

באשר לתחולת החוק גם על דירות, פסק מזוז כי "אין כל ספק, ודומה שאין גם חולק, כי מניעת הפליה במכר דירות על בסיס דת, גזע, לאום וכיוצא באלה, מצויה בגרעין הקשה של קידום השוויון ומניעת הפליה בחברה הישראלית ובכלל. 

הפליה בדיור היא מסוג מעשי ההפליה הפוגעים בצורה הקשה ביותר בנפגעי ההפליה. מעבר לפגיעה הרגשית הנובעת מהעלבון, ההשפלה והפגיעה בכבודו של אדם הכרוכים בכל הפליה, להפליה ברכישת דירה עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת גם מבחינה מעשית וכלכלית על חייהם של הסובלים ממנה. הפליה בדיור עלולה לקבע קבוצות חברתיות לסביבת מגורים קשה, ולגרום לכך שבני הקבוצה המופלית יתויגו כנחותים, ללא קשר להשכלתם או להישגיהם האישיים, באופן שינציח את הדעות הקדומות שעומדות בבסיס ההפליה מלכתחילה".

[quote]

השופט שטיין הוסיף ואמר: "הדרתו של אזרח ישראלי מההזדמנות לרכוש את אחת מהדירות הללו מהווה שימוש לרעה בזכויות שהחברה קיבלה מרשות מקרקעי ישראל במסגרת המיזם המשותף – התנהגות המוגדרת כבת עוולה. המערערת השתמשה בזכויות שקיבלה מרמ"י לרעה, וכן היא ניהלה משא ומתן טרום חוזי שלא בדרך מקובלת.

חברה קבלנית פרטית אשר בוחרת ליטול חלק במיזם בניה של רמ"י להקמת דירות מגורים לציבור
על מקרקעי המדינה, מקבלת לידיה את המקרקעין בהיותם כפופים לאיסור על הפליה. כפיפות זו מגבילה את חירותה של החברה לבחור לעצמה בעל חוזה. במגעיה עם רוכשי הדירות הפוטנציאליים, החברה לא תוכל להתעלם מהאיסור על הפליה אשר רובץ על מקרקעי המדינה, ותהא חייבת אפוא להתאים את פעולותיה לאיסור זה ולהימנע מהפרתו".

בהתאם לכך קבעו שלושת השופטים – מזוז, שטיין והנדל, כי ערעורה של מי-טל יידחה. נוסף על הפיצוי שנקבע עוד בערכאה הראשונה, ועמד על 20 אלף שקל, פסקו השופטים כי על החברה לשלם לבני הזוג 20 אלף שקל בגין הוצאות המשפט.