"על דברים שאנשים אחרים נתקעו שנים, הוא אמר 'לא הבנתי מה הבעיה' ואז הלך ועשה"

כשהגיע דוד חיים מאיר ז"ל לראיון עבודה לתפקיד מנהל הפיתוח העסקי בחברת "ברק נדל"ן", הוא נעדר תנאי סף בסיסי למדי – ניסיון בתחום הנדל"ן. "לפני שדוד הגיע אלינו הוא עבד בחברת היי-טק כמנהל תפעול ואחר כך קצת בהשקעות" מספר מנכ"ל ובעלי החברה ברק הס. אולם למרות זאת, הוא מספר, לא התלבט יותר מדי לפני שהחליט למנות אותו לתפקיד: "ראו עליו שהוא חדור מטרה, וגם אדם נחמד. כמו הרבה אחרים, הוקסמתי ממנו, והצעתי לו להצטרף לצוות שלנו".

מה היה הדבר שהקסים אותך?
"הייתה לו יכולת מיוחדת לשאת חן. כל מי שנתקל בו, גם לזמן קצר, התאהב בו. הוא היה נחוש ללמוד, להתקדם, להצליח. בשנה שהוא עבד איתי הוא חיפש כל הזמן ללמוד דברים חדשים, גם מה שלא היה בתחום אחריותו הישירה. תכונה נוספת שהייתה חזקה אצלו היא כמובן חתירה למטרה".

מאיר, ששירת במילואים כלוחם בסיירת מטכ"ל, נפל בקרב בקיבוץ בארי, ביום הראשון למלחמה, ב-7 לאוקטובר, אחד מתשעת לוחמי הסיירת שנפלו באותה השבת. הוא השאיר אחריו אישה ותינוק בן 7 חודשים, הורים ו-6 אחים ואחיות. בן 31 היה במותו.

ברק הס: "הוא תמיד שאל את עצמו מה הצעד הבא כדי להגיע לאן שאנחנו רוצים. זה בא עם תעוזה גבוהה, בלי חשש מכלום. על דברים שאנשים אחרים יכולים להיתקע איתם שנים, הוא היה שואל בחיוך, 'לא הבנתי, מה הבעיה לעשות את זה?'. ואחרי השאלה הוא פשוט הלך ועשה"

בהספד שנשא על קברו מפקד היחידה, אל״מ יהונתן, הוא סיפר כי לפני 10 שנים היחידה הייתה צריכה לצאת למבצע מאוד מורכב, ושכשהוא חשב לעצמו את מי הוא רוצה לידו בצוות, השם של דוד עלה ראשון. "לא הייתה משימה שלא יכולת לה. בפשטות, בלי הרבה רעש, בחיוך נצחי ונחישות של עדר פילים. התייצבת ראשון לכוחות. לחמת באומץ רב. דוד, מפקד הצוות שלך אמר פעם שאם הצוות הוא חבילת קלפים אתה הג’וקר בתוכה. זכות גדולה הייתה לי לפקד עלייך. היחידה ממשיכה את הקרב שלך ככל שנדרש״.

הס מתאר את מאיר כעובד נחוש ויצירתי: "הוא תמיד רצה להתקדם ותמיד שאל את עצמו מה הצעד הבא שעושים כדי להגיע לאן שאנחנו רוצים. זה הגיע בשילוב עם תעוזה גבוהה, בלי חשש משום דבר. הוא כל הזמן חיפש אתגרים חדשים. אבל מבחינתי, מעל כל זה הייתה ענווה ופשטות. הוא לא אהב שבפגישות העסקיות מזכירים את סיירת מטכ"ל. 'מה זה קשור?', הוא היה אומר".

עוד הוא מספר עליו כי "דברים שאנשים אחרים יכולים להיתקע איתם שנים, הוא היה שואל בתמימות, לפעמים קצת ילדותית, שמסתדרת עם החיוך, 'לא הבנתי, מה הבעיה לעשות את זה?'. ואחרי השאלה, הוא פשוט הלך ועשה בלי הרבה סיפורים. החינוך שהוא קיבל בבית ניכר במידות הטובות שלו. הוא סיפר לי שלמד מאבא שלו לשים לב מה קורה סביבך. להפעיל את הראש, להגדיל ראש".

לבסוף מתאר הס גם את השינוי שחל במאיר בחצי השנה האחרונה, שבה הפך לאבא. "היה מדהים לראות את השינוי שהוא עבר עם הלידה של שקד. כל התפיסה שלו לחיים קיבלה זווית חדשה, של אבא, שאוהב ודואג לילד שלו. יש לו משפחה מאוד חזקה. היה לי מאוד משמעותי לשמוע את המשפחה בהלוויה. לא הייתה שם טיפת מרמור. אני בטוח שנתגעגע אליו עוד זמן רב".
 
 

"הלחימה בבארי היתה גיהנום"

תיאוריו של דוד כדמות ייחודים עולים מאז נפילתו מעוד ועוד חברים ומכרים. "איך אפשר לדמיין שהחיוך שלך לא יהיה בעולם. איש מיוחד, צנוע עם הבטחון עצמי הכי גדול שראיתי. חבר, גיבור, איש חסד, שותף. אוהב אותך, תדאג לענת ושקד שם למעלה", כתב עליו אורי שושן, חבר ילדות, שגם עבד איתו בשנה האחרונה על אחד הפרוייקטים.

בכתבה ששודרה ב"אולפן שישי" של חדשות 12 לפני כשבועיים, סיפר סרן ידין גלמן, חברו של דוד, שנלחם לצידו והיה איתו ברגעיו האחרונים כששכב פצוע לצידו, כי הלחימה בבארי הייתה "גיהינום". "זה היה ממש להרגיש שאתה נמצא בתוך גיהינום, נלחם מול רוע טהור. נשאר עוד בית אחד שצריך לכבוש לפני שמגיעים לבני ערובה. איך שאני מגיע לשם אני חוטף צרור מימין. כל החולייה ממש מצליחים ליישר קו ולהחזיר באש ולהסתער לכיוון. ניסינו להסתער כדי לתפוס מחסה ולהמשיך לירות. בדרך לשם חטפתי עוד צרור משמאל - אני ודוד. שנינו נפלנו שם. נתתי לו איזה פוש כדי שניכנס מתחת לבית. אמרתי לו להחזיק חזק ושעוד מעט באים להציל אותנו. אני חושב שהוא הבין מתחת לבית שהוא כבר לא ישרוד את זה".

חבריו של דוד ז"ל לעבודה, ושותפים עסקיים אותם פגש, שלחו למשפחתו הספדים רבים ומרגשים. בין היתר, כתבו כי "קשה להאמין שזה אמיתי. גיליתי שאתה אדם מדהים, אתגעגע לחיוך שלך, לצחוקים, לענווה ולשאיפה להתקדם ולהצליח שכל כך אפיינה אותך".

"בכל פעם שנפגשנו התרשמתי ממך מחדש. עוד לפני שפוגשים אותך - פוגשים את החיוך מאיר העיניים שלך. חיוך שמרגישים אותו בכל הגוף, חיוך שגורם לך תחושה טובה".

"חסרים בעם ישראל, במדינה שלנו ובענף שלנו עוד אנשים כמוהו, חרוצים וטובים, שמובילים מערך עשייה מבורכת באופן מקצועי וברצינות גמורה. אנחנו מתגעגעים להילה שהקרין בכל דבר שנגע בו ועסק בו, ובטוחים שההילה הזאת לא תישכח ותלווה אותנו במחשבות ובנפשות של כולנו לעד".