"בפעם הראשונה שעמדתי מול משפחה לא יצאו לי מילים. אין הודעה קשה מזו"

בבוקר ה-7 באוקטובר, התעורר בעלי חברת שיווק הנדל"ן "שניר" ניר שמול יחד עם כל אזרחי ישראל למציאות המסויטת של הטבח הנורא שהתחולל לאורך היום. יום לאחר מכן הוא מצא את עצמו בלב לבה של הדרמה, כשגויס בצו 8 לשמש כקצין בחמ"ל החטופים של צה"ל. "אני אמון על הקשר עם משפחות החטופים. המטרה המיידית שלנו היא לתת סיוע מיידי למשפחות וגם להיות אנשי הקשר שלהם מול כל העולם שהשתנה להם", הוא מספר.

"זה תפקיד של 24/7, להיות שם בכל שעה עבורם. יש לא מעט קצינים יחד איתי כי יש כמות גדולה מאוד של חטופים וכל אחד קיבל כמות מסוימת של משפחות. אנחנו אנשי הבשורה לכל דבר, תפקידי לבשר להם גם בשורות טובות וגם בשורות איומות, אבל עד עכשיו יצא לי לבשר רק דברים פחות טובים".

כלומר?
"כלומר, אדם שנחשב נעדר ובפועל התברר שהוא לצערנו לא בין החיים. היו כמה מקרים כאלה בימים הראשונים. בפעם הראשונה שעמדתי מול משפחה לא יצאו לי מילים מהפה. אין הודעה קשה מזו".

תפקיד קשה מאד.
"נכון, אבל אני מודה למי שבחר בי על ההזדמנות הזאת, כי זה להיות עבור המשפחות האלה אחד הדברים המוצקים, אחרי האכזבה שהייתה להן מהצבא, כשהן ציפו שהצבא יגן עליהן והוא לא היה שם. זה תיקון מסוים, כי הם מרגישים כרגע שמישהו עוטף אותם ונותן להם אולי את התקווה שדברים גם יכולים להסתדר. אף גוף אחר לא יכול לעשות את זה טוב כמו הצבא ובמהירות הזו. יום אחרי שהתגייסנו למילואים כבר היינו אצל המשפחות".

עצרת בניו יורק למען שחרור החטופים (שאטרסטוק)

"נסיעה עלתה אז שקל, אבל לא היה להם את הכסף לשלם" 

שמול, בן 46, הוא אחד מאנשי השיווק הוותיקים והמוכרים בענף. לצד הפעילות בחברה שבבעלותו הוא גם משמש כמנכ"ל "החברה לפיתוח והתחדשות עירונית", חברה המארגנת מתחמי דיירים לקראת מיזמי התחדשות עירונית , שבה הוא שותף יחד עם עו"ד יריב בר דיין והאדריכל גיל שנהב, וכן כיו"ר עמותת "שניר" העוסקת בצדקה, ושגם היא העלתה הילוך בפעילותה בימים אלה. הוא מתגורר ביישוב רמות השבים שבשרון עם אשתו לילך וארבעת ילדיהם נעם (10),מיכאלה (7),אמי (5) וירדן, שנולד שבועיים בלבד לפני פרוץ המלחמה.

בשירותו הסדיר לא עסק כלל בפעילות שבה הוא עוסק כיום. "התחלתי בקורס טיס, נפלתי מהקורס, הגעתי לבקו"ם וירד לי פרופיל, ולימים הפכתי להיות מפקד מדור קורסים בבקו"ם. שם נחשפתי לפערים הגדולים במדינת ישראל. היו ילדים שבשעה 17:00 היו מגיעים אלי לחלון בבקו"ם ומבקשים שנפתח להם אוהלים לשינה, ולא הבנתי למה. הבקו"ם זה בסיס פתוח, קחו פס תחזרו מחר בבוקר. אבל הם אמרו: 'המפקד השלמיה סגורה', שם היו נותנים לחיילים כסף עבור נסיעות, ונסיעה עלתה אז שקל, אבל לא היה להם את הכסף לשלם כדי להגיע הביתה.

"זה תפקיד של 24/7, להיות שם בכל שעה עבורם. יש לא מעט קצינים יחד איתי כי יש כמות גדולה מאוד של חטופים וכל אחד קיבל כמות מסוימת של משפחות. אנחנו אנשי הבשורה לכל דבר, תפקידי לבשר להם גם בשורות טובות וגם בשורות איומות, אבל עד עכשיו יצא לי לבשר רק דברים פחות טובים"

"הבטחתי לעצמי אז שאם יום אחד תהיה לי את האפשרות הכלכלית לעשות משהו, אני חייב לעשות שינוי. מי שהגיע אז ממצב סוציואקונומי נמוך אנחנו בעצם הנצחנו את המצב שלו. רובם היו מגיעים אחר כך לתפקידים פחות טובים בצבא כי הקב"א שלהם הייתה נמוכה. כשפתחנו את העמותה התחלנו רק עם תחום החינוך. עבדנו עם אלפי ילדים בכל הארץ ששילבנו בתוכנית הוליסטית שהמטרה שלה הייתה שהם יגיעו לבקו"ם עם עמדת פתיחה טובה יותר".

"תוך 48 דקות הקבוצה בווטסאפ התמלאה עד אפס מקום"

ב-2010, השנה שבה הקים את חברת השיווק שבבעלותו, הקים גם את עמותת "שניר", שעוסקת בסיוע לאנשים ומשפחות במצב כלכלי קשה. ב-7 לאוקטובר גם היא שינתה את ייעודה. "ביום שהתחילה המלחמה התקשרה אליי כבר על הבוקר ח"כ לשעבר נירה שפק, שהיא פעילה מאוד בעמותה וגם תושבת העוטף. היא אמרה מיד שזה מקרה אחר, שזה לא רק רקטות, ושיהיו הרבה אנשים שירצו להתפנות, וביקשה שנפתח קבוצה של משפחות מארחות. בשעה 9:00 בבוקר ב-7 לאוקטובר פתחנו את הקבוצה הראשונה, ותוך 48 דקות הקבוצה התמלאה עד אפס מקום. היו לנו 1,025 משפחות שרוצות לארח אנשים. ואז הבנתי שזה אירוע אחר לחלוטין, ושעם כוח האדם שיש בעמותה שרובו ככולו מתנדבים, לא נצליח להתמודד עם זה.

"נכון להיום אנחנו עם קרוב ל-16,000 מתנדבים, מ-30 מדינות בעולם. מעבירים לנו מחו"ל ציוד בהיקפים אדירים, תרומות, יושבים שם אנשים שעושים תיאום בין משפחות מפונות למארחות. בשבוע הראשון רכשנו המון ציוד לחיילים, בשבוע השני עברנו לסיוע לאזרחים. מאוכל, בגדים, מקום לשהות בו, 550 נהגים מתנדבים שמשנעים לנו ציוד ממקום למקום בכל הארץ, טיפול פסיכולוגי, איסוף מוצרי מזון. משפחת גינדי נתנה לנו מרלו"ג בקניון הזהב כבר ביום השלישי למלחמה. זה עם ישראל במלוא תפארתו".

"יש אצלי בעסק אנשים שיצאו למילואים, ואנשים שחלקם נשברו נפשית מהסיטואציה כי הם מכירים אנשים שנרצחו, חברים שנהרגו במסיבה או חיילים שנפלו, אז אתה חווה את כל זה כבעל עסק בסיטואציה שהכל השתנה בה. נושא הביקושים נמצא מאוד בשוליים, 5-10% מהפעילות לפני המלחמה. רק בשבוע האחרון משרדי המכירות חזרו לפעילות והיו לנו כמה פגישות ראשונות"

בין התפקיד שלך במילואים ובין העמותה – יוצא לך להקדיש זמן לעסק?
"יש אצלי בעסק אנשים שיצאו למילואים, ואנשים שחלקם נשברו נפשית מהסיטואציה כי הם מכירים אנשים שנרצחו, חברים שנהרגו במסיבה או חיילים שנהרגו, אז אתה חווה את כל זה כבעל עסק בסיטואציה שהכל השתנה בה. נושא הביקושים שכרגע נמצא מאוד בשוליים, 5-10% מהפעילות לפני המלחמה. בימים הראשונים גייסתי את כלל העובדים לפעילות בעמותה אבל בשבוע האחרון משרדי המכירות חזרו לפעילות והיו לנו כמה פגישות ראשונות".

לגבי הרוחות בשוק אומר שמול כי "נושא הממ"דים הפך היום לקריטי וזאת גם הסיבה שאנו רואים היום רצון מצד בעלי דירות לקדם מהר יותר הליכים של פינוי בינוי , ואני בטוח שאחרי המלחמה כל התהליכים יואצו".

משפט לסיום לקוראים בבית?
"רוח ההתנדבות הישראלית מדהימה, אבל המשימה שלנו כחברה היא ארוכה וצריך לדעת להמשיך לעבוד גם אחרי שהמלחמה תיגמר".