הנגשה של בניין מגורים מול פגיעה בבנייה תכנונית - היכן עובר הקו?

בית המשפט המחוזי בחיפה הפך את החלטתה של ועדת הערר והוועדה המקומית וקבעה: כי "באיזון בין הפגיעה התכנונית המועטה שעשויה להיגרם מאישור הבקשה המתוקנת, לבין זכות המבקשים בהנגשת דירותיהם לרחוב, הדין עם המבקשים"

שיתוף הכתבה
משפט, שאטרסטוק משפט, שאטרסטוק

אין זה מקרה נפוץ כשבית המשפט המנהלי מתערב בהחלטות שהתקבלו על ידי רשות מנהלית. בדרך כלל הדבר קורה כאשר ישנה בעיתיות עם ההחלטות שהתקבלו ברשות המנהלית. על מנת שעתירה בענייני עררי בניה של תוספות קטנות יחסית יגיע לבית המשפט יש לעבור דרך כמה גורמים וגופים ערר לפני כן, כך שהמקרה הבא אינו מקרה שקורה רבות. 

העותר, פנה לוועדה המקומית בחיפה בבקשה לאשר תוספת מעלית וגשרי גישה לבניין ברחוב רענן 61 בחיפה בו הוא דייר. מדובר בבניין משפחתי מדורג, אשר נבנה בשנת 1970. בבניין 6 דירות, שהגישה מהן אל מפלס הרחוב הינה אך ורק באמצעות מדרגות מרובות. כאמור, הוועדה המקומית דחתה את הבקשה והעותר ערער על כך בוועדת הערר אשר צידדה בקביעה של הוועדה המקומית. ההחלטה של ועדת הערר הביאה את העותר לעתור לבית המשפט המנהלי אשר הפך את הקביעה של הוועדה המקומית.  

הדייר העותר פנה במקור יחד עם שלושה דיירים נוספים לוועדה המקומית חיפה ב־2015. במסגרת הבקשה ביקש העותר כי הוועדה המקומית תאשר הקמת מעלית אשר תשמש את דיירי הבניין להגיע למפלס הרחוב, כאשר הגישה מדירות הדיירים תעשה באמצעות 3 גשרים: גשר מרכזי באורך 20 מטרים (12.5 מתוכם צמודים לבניין ו-8.5 מטרים יהיו חשופים) ועוד שני גשרים קצרים יותר בקומות הראשונה והשנייה. יצוין כי במקום בו ביקש העותר לאשר הקמת מעלית ישנה כבר הכנה לפיר מעלית מאושר בהיתר המקורי שניתן לבניין, ואשר נמצא בטופס 4 של הבניין. 

נימוקי הוועדה המקומית לדחות את הבקשה התייחסו ל:"פגיעה ממשית בפתחים (חלונות) של הדירות הקיימות בבניין, בעיצוב ובאופי הבניין כפי שתוכנן במקור. כמו כן מהווים פגיעה והתקרבות ניכרת לחלקת המתנגדים מחלקה גובלת". הוועדה ביקשה להגיש תוכנית מתוקנת כך שהמעלית תוסט לכיוון הרחוב ויקוצרו הגשרים באורכם ותצטמצם הפגיעה במתנגדים ודירותיהם.  

בעקבות אי מענה של העותר הבקשה נדחתה, העותר אומנם הגיש תוכנית מתוקנת למהנדס העיר בה ויתר על שני הגשרים התחתונים ונותר רק עם גשר באורך 20 מטרים המבחר בין הבניין לרחוב, אך הבקשה המתוקנת לא הועברה לוועדה המקומית אשר החליטה לפי האמור לעיל. בעקבות כך העותר הגיש ערר ולוועדת ערר אשר קבע ברוב של 3 מול 2 לדחות אותו. "לא מצאנו שנפל פגם בשיקול דעת הוועדה המקומית בהחלטה זו. יהיה על העורר לבחון חלופות פוגעניות פחות לביצוע ההנגשה במגרש". נכתב בהחלטת ועדת הערר.  

בדברי בית המשפט נכתב בהתייחסות להחלטה של וועדת הערר: "אין צורך להכביר מילים על חשיבותה של זכות ההנגשה אשר קבלה ביטוי בין היתר גם בחוק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 ואשר אף דעת הרוב בוועדת הערר עמדה על חשיבותה. לאור האמור, סבורני כי במכלול הנסיבות, באיזון בין הפגיעה התכנונית המועטה שעשויה להיגרם מאישור הבקשה המתוקנת לבין זכות העותר ושאר המבקשים בהנגשת דירותיהם לרחוב, אין מנוס מן המסקנה כי בהחלטה שקיבלה דעת הרוב של ועדת הערר נפל פגם המחייב את התערבותו של בית המשפט.

משדעת הרוב לא נתנה בהחלטתה את המשקל הראוי לזכות ההנגשה ככלל ובשקלול הזכויות בפרט ובנסיבות המקרה דנא, יש לקבל את העתירה, לבטל את החלטת דעת הרוב של ועדת הערר, לאמץ את החלטת דעת המיעוט ולאפשר לעותר להנגיש את הבניין בהתאם לבקשה המתוקנת, בכפוף לשימוש בחומרים שקופים בחלק של הגשר הנראה על מנת למזער נזקים".  

לעיום בפסק הדין המלא לחצו כאן


כל יום בשעה 17:00- חמש הכתבות החשובות ביותר בתחום הנדל"ן מכל האתרים אצלכם בנייד!
לחצו כאן להצטרפות לתקציר המנהלים של מרכז הנדל"ן!

תגובות

הוספת תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.writer }}{{ comment.date_parsed }}
{{ reply.writer }}{{ reply.date_parsed }}
הראה עוד
תגיות:עתירה מנהליתועדת עררבית המשפטהוועדה המקומית חיפהמשפט מנהליזכויות קנייןהנגשה

 
מחפש...