המחוזי קבע: חוב ארנונה של כ-181,000 שקל יבוטל; עיריית חיפה תשלם הוצאות משפט ושכ"ט של 30,000 שקל

תושב חיפה קיבל לידיו חוב ארנונה בסך של 180,863 שקל בגין שני נכסים ברחוב ז'בוטינסקי בעיר. בעקבות עתירתו נמחק החוב, עיריית חיפה תצטרך לחשב את הסכום מחדש – באשר לנכס אחד בלבד – ותשלם לעותר 30,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דינו.

המדובר הוא בחוב ארנונה שהצטבר, לכאורה, לחובתו של העותר, בגין התקופה שבין השנים 1999 ל-2006. החוב הוא על צמד נכסים ברחוב ז'בוטינסקי 3/7 וז'בוטינסקי 2/7; העותר טען כי בנכס הראשון מעולם לא החזיק, וכי על הנכס השני שילם ארנונה, בטעות, עבור שנים שבהן כלל לא התגורר בנכס.

בעניין זה נציין שתי עובדות: האחת - העותר הוכר כחולה במחלת ריאות כרונית (COPD) וכבעל 60% נכות ודרגת אי-כושר למן שנת 2007; נכותו אף הוחמרה ל-78% ודרגת אי-הכושר הגיעה ל-100% מאמצע שנת 2011. השנייה - משנת 2008 פנה העותר למשיבה בקשר לחובותיו בגין ז'בוטינסקי 2/7 – הנכס שעליו שילם בטעות, לדבריו. הוא אף פנה בבקשה למחיקת חוב לפי סעיף 339 לפקודת העיריות, במאיר 2015.

"נוקטת אופן דורסני"

בעתירתו טען העותר כי הנכס ברחוב ז'בוטינסקי 2/7 לא היה מחובר לחשמל ולמים ולא היה מאוכלס על-ידו, עד לסוף שנת 2006. "המשיבה התעלמה מנתונים עובדתיים ברורים", נכתב בעתירה שהגיש העותר באמצעות עוה"ד ויסאם אסמר, "שמהם עולה כי העותר לא התגורר בז'בוטינסקי 2/7 לפני חודש דצמבר 2006. נכס זה חובר למים בשנת 2003, קיבל טופס 4 לאכלוס בשנת 2004 וכן חובר לחשמל רק בשנת 2006. על כן, ברי כי עובר לשנת 2006 לא היה הבניין ראוי לשימוש".

באשר לנכס בז'בוטינסקי 3/7, טען העותר כי זהו אשר מעולם לא היה בבעלותו או בחזקתו. "במכתבה מיום 24.01.20 נטען על ידי המשיבה כי העותר החזיק בנכס בשנים 1999-1998, אך היא הוסיפה לחייבו גם בשנת 2001 ואף מעבר לכך", נכתב בעתירה. "לא זו אף זו: במכתבה מיום 30.11.09 הכירה המשיבה בבלבול שנוצר וטענה כי התשלומים ששולמו ביתר בגין ז'בוטינסקי 7/3 נזקפו על חשבון החוב בז'בוטינסקי 7/2.

המשיבה נהגה בעותר בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב, תוך הפרת חובת ההגינות המוגברת הרובצת עליה, בכך שניסתה לייחס לעותר חוב לא לו. ממסמכי המשיבה ניתן ללמוד על התנהלותה הקלוקלת והרשלנית, ועל האופן הדורסני שאותו נוקטת – תוך הפרת זכויות היסוד של תושביה – על מנת לקבל כספים שאינם מגיעים לה, ועל כן יש להטיל על המשיבה הוצאות משמעותיות".

העירייה טענה מנגד, באמצעות עו"ד עמיד מח'ול, כי חיובי הארנונה הוטלו כדין: "העותר היה מודע כל העת לחובות הארנונה, שכן ננקטו נגדו הליכי גבייה מנהליים, והוא אף שילם לאורך השנים כמה תשלומים על חשבון החוב. משכך, עתירתו לוקה בשיהוי חמור, ודינה להידחות.

העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, וזאת ללא כל הסבר מניח את הדעת. משנת 2008, ובכמה הזדמנויות, פנה העותר באמצעות עורכי דינו אל המשיבה בבקשה לתיקון השומות, אולם בקשות אלו נדחו. על החלטות אלו בחר העותר שלא להגיש השגה או ערעור במועד, ומכאן ששומות אלו הפכו לחובות פסוקים וסופיים"

העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, וזאת ללא כל הסבר מניח את הדעת. משנת 2008, ובכמה הזדמנויות, פנה העותר באמצעות עורכי דינו אל המשיבה בבקשה לתיקון השומות, אולם בקשות אלו נדחו. על החלטות אלו בחר העותר שלא להגיש השגה או ערעור במועד, ומכאן ששומות אלו הפכו לחובות פסוקים וסופיים.

יש לדחות את טענות העותר באשר להתיישנות חוב הארנונה ולשיהוי בגבייתו. העותר לא העלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, ומכאן שאין להידרש לה. עוד ברור הוא, כי אין לטענה זו כל בסיס, שהרי המשיבה לא ישנה על זכויותיה ופעלה לאורך השנים בהליכי גבייה מנהליים, אשר יש בהם כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות. העותר בעצמו הודה בקיום החוב ואף שילם את מקצתו, ומכאן שאינו רשאי לטעון עתה טענת התיישנות".

"יש לדון בעתירה לגופה חרף השיהוי"

השופטת אורית וינשטיין מבית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, שמעה את טענות הצדדים ופסקה ראשית כי "העותר לא הלך בדרך המלך. חלף הגשת השגה כדין – ולאחר מכן הגשת ערר וערעור מנהלי – בחר העותר להגיש עתירה זו, וזאת רק לאחר הודעת המשיבה על כוונתה לנקוט הליכים משפטיים, ובפרט, הליכי הוצאה לפועל למימוש הנכס ברחוב מוריה 36. עם זאת, נישום רשאי להשמיע טענת 'אינני מחזיק' במסגרת כל הליך משפטי, ברשות בית המשפט בלבד, וזאת על אף שלא נטענה בדרך המקובלת".

לאחר שקבעה זאת, פסקה השופטת: "לא השתכנעתי כי השתהות העותר היא משום ויתור מצידו על טענותיו נגד המשיבה. אין לומר כי העותר ישן על זכויותיו, שכן הוצגו בפניי ראיות כי פעל מיום שנודע לו לראשונה על פעולות הגבייה מצד העירייה, לאחר שהודבקה על דלתו דרישת תשלום. אינני מוצאת אשם סובייקטיבי בהתנהלות העותר, לא כל שכן אל מול הפגיעה בעותר עצמו ובשלטון החוק.

סבורני כי האיזון הראוי בין טענת השיהוי לבין החובה המוטלת על בית המשפט לעשות צדק, הנזק הצפוי לעותר וכן בשים לב לחשיבות בשמירה על שלטון החוק ועידוד רשויות לנהוג בהגינות בתושביהן – מוביל למסקנה כי יש לדון בעתירה לגופה חרף השיהוי".

לאחר מכן פנתה להחלטה עצמה, וציינה ראשית כול כי במהלך הדיון בעתירה הסכימה העירייה לכך שהעותר לא החזיק בשום שלב בנכס בז'בוטינסקי 3/7, וכי חיובו בארנונה בגין נכס זה מקורו בטעות. באשר לנכס השני קבעה כי "בנסיבות האמורות יש לקבוע כי העותר לא היה ה'מחזיק' בנכס 7/2 לפני שנת 2004. העובדה היא שהבניין כולו, לרבות הנכס מושא העתירה, לא היו מחוברים לתשתיות החשמל עד לשנה זו.

המשיבה לא הצליחה לסתור את הראיות שהובאו מטעמו של העותר, הן לגבי מועד מתן טופס 4 לבניין והן לגבי מועד חיבור לחשמל של הדירה. העותר הציג ראשית ראייה – ואף מעבר לכך – בדבר פגם בחזקת התקינות המנהלית של המשיבה. כל זאת, נוסף על הסתירה שנרשמה ברישומי המשיבה עצמם.

מדוע נזכרה המשיבה לפנות אל העותר – ולנסות לגבות ממנו לבדו את החוב – רק בשנת 2008? הרושם המתקבל הוא כי המשיבה העבירה לכתפי העותר את חוב הקבלן , ככל הנראה בשל כך שלא ניתן היה לגבות מהקבלן את החוב בשל הליכי כינוס הנכסים"

המשיבה עומדת איתנה בעמדתה כי העותר מחזיק בנכס משנת 1999. אלא, שבמשך כל זמן זה לא הוכח כי נמסרו לידיו דרישות תשלום ארנונה ואף ברי כי הוא לא שילם דבר על חשבון הנכס. עולה אפוא השאלה אם כך, מדוע נזכרה המשיבה לפנות אל העותר – ולנסות לגבות ממנו לבדו את החוב – רק בשנת 2008? הרושם המתקבל הוא כי המשיבה העבירה לכתפי העותר את חוב הקבלן , ככל הנראה בשל כך שלא ניתן היה לגבות מהקבלן את החוב בשל הליכי כינוס הנכסים.

בהינתן העובדה כי העותר עצמו לא הבהיר עד תום בעתירתו מהו המועד שבו הועברה הדירה בז'בוטינסקי 2/7 לידיו, סבורני כי יש לקבוע כי העותר הינו 'מחזיק' בנכס ברחוב ז'בוטינסקי 2/7 וזאת החל בשנת 2004 – מועד קבלת טופס 4 בבניין. חיובי ארנונה שהושתו על העותר בגין השנים 1999 עד 2003 – אין להם בסיס בדין ועל כן הם מבוטלים".

על כן קבעה השופטת כי העתירה מתקבלת ברובה. "חיובי הארנונה שהשיתה המשיבה על העותר בגין הנכס בז'בוטינסקי 7/3 – מבוטלים כליל.  חיובי ארנונה שהושתו על העותר על ידי המשיבה בגין הנכס בז'בוטינסקי 2/7 לשנים 2003-1999 – מבוטלים ויש למחוק אותם מרישומי המשיבה.

על המשיבה לערוך תחשיב חדש ביחס לחובות ארנונה של העותר לגבי הנכס ברחוב ז'בוטינסקי 2/7, משנת 2004 ואילך, וזאת בשים לב לסכומים ששולמו על ידי העותר במהלך השנים ולזכאותו להנחה בשל נכותו משנת 2007 ואילך.

בשים לב להתנהלות המשיבה במהלך הדיון בעתירה זו, לטעויות הברורות שנפלו ברישומיה ולהיעדר הצגת עמדה לגופו של עניין בעתירה דנן, אני מוצאת כי יש מקום לחייב את המשיבה בהוצאות העותר ובשכר טרחת עורך דינו בסך כולל של 30,000 שקל".

לעיון בהחלטה לחצו כאן