אסף סימון: "ענף המגורים בטירוף, בוער; המדינה לא מצליחה לייצר מספיק דירות – זה מצב לא בריא לאף אחד"

"הענף בטירוף, בוער. לא רק בהתחדשות עירונית – הנדל"ן למגורים כולו. הגענו למצב שהוא לא בריא לאף אחד: רק מעלים עוד ועוד את המחירים בכל הארץ, ולפעמים מדובר גם בעליות מחירים יומיות. הריבית אפסית כבר כמעט עשור, ולכן כולנו התמכרנו – יזמים, רוכשים, כל מי שקשור לתחום – לכסף הזול.

התחושה היא שאף אחד לא מדבר על נושא הריבית, אף אחד לא צופה עלייה שלה בזמן הקרוב, ולכן אנחנו מבינים שאנחנו במצב מאוד לא טוב. הבנקים בטירוף, אי-אפשר להשיג אותם בכלל: כל המחלקות שם הפכו למחלקות שיווק ומכירה של משכנתאות. לכל התבערה הזאת תוסיפו גם את אנשי ההייטק, פלח שוק שנפתח בצורה בלתי רגילה, כמו שאף אחד לא ציפה: מתחילת השנה יש עוד 35,000 אנשי הייטק עם יותר ממיליון דולר בחשבון, וזו רק ההתחלה. בפרויקט סומייל של אפריקה אני רואה חבר'ה צעירים, קהל היעד של מחיר למשתכן , שרוכשים דירות ב-8-7 מיליון שקל".

כך אמר היום (ה') מנכ"ל אפריקה התחדשות עירונית , אסף סימון, בשולחן עגול מיוחד שנערך במתחם משרדי מרכז הנדל"ן לרגל השנה החדשה שבפתח, ועסק בעתיד ההתחדשות העירונית. באירוע השתתפו גם יעל סלומון, מנהלת אגף המטרו במנהל התכנון, ועו"ד תמר עדיאל זכאי,
הממונה על פניות הדיירים ברשות הממשלתית להתחדשות עירונית.

"אין מדינה שצומחת גבוה יותר מאיתנו, ויש לזה הרבה יתרונות", המשיך סימון, "אבל אנחנו לא מצליחים להדביק את זה בנדל"ן. במכרז בשדה דב השתתפו קבלנים שבכלל לא פעילים באזור הזה, והמחירים שנסגרו שם הם פשוט טירוף. יש תחושה של 'האחרון שיכבה את האור'. אנחנו לא מצליחים לייצר יותר מ-55,000 יחידות דיור בשנה, וזה כשאני מפרגן מאוד. המדינה לא מצליחה לייצר מספיק דירות שיענו על הביקוש".

סימון התייחס גם לתמ"א 2/38 ואמר: "אנחנו באפריקה התחדשות עירונית התפרנסנו מהתוכנית הזאת יפה מאוד, אבל זאת תופעה שצריכה לחלוף מהעולם. היא לא משרתת את האינטרסים הנכונים, וצריכה להיות בשוליים. 

הדבר הכי חשוב היום הוא התחדשות עירונית עם עירוב שימושים : זה נוגע לכל אחד, ועונה על האינטרסים של כולם. נכון, זה קצת יותר מורכב וקצת יותר קשה, אבל בסוף זאת הדרך לעשות התחדשות עירונית".

יעל סלומון, מנהלת אגף המטרו במנהל התכנון, דיברה כמובן על התוכנית הגרנדיוזית, "תוכנית התשתית הגדולה ביותר שמדינת ישראל קידמה", כפי שהיא הגדירה זאת. "אם היום לוקח כשעה וחצי בממוצע להגיע מפתח תקווה למרכז תל אביב באוטובוס, ושעה ברכב, עם הגידול והתוספת של האוכלוסייה הגודש יגדל פי שלושה – כלומר ב-2040 יידרשו שלוש שעות נסיעה בין שתי הנקודות.

המטרו תאפשר נגישות לכולם בטווח של 40 דקות ממקום למקום. היא מקדמת היפוך של הפירמידה, במקום כזו המתבססת על הרכב הפרטי, כזו שמתמקדת בהולכי הרגל. כזו שבה ההשקעה הציבורית היא בתושב עצמו. חשוב להבין: אם לא תיפתח מערכת מטרו, נספוג הפסד של 35 מיליארד שקל בשנה רק על השעות שאנחנו מבלים בכביש.

מערכת המטרו, שכולה מופרדת מהגודש בכבישים, יכולה להפחית את הגודש, את הצפיפות ואת הפקקים. היא גם תאפשר חיסכון בחניה סביב תחנות המטרו, כפי שעושה עיריית תל אביב כבר כעת סביב ציר הרכבת הקלה. באשר להוצאה הגדולה, 150 מיליארד שקל, צריך לזכור כי על כל שקל שמושקע בתשתית הציבורית הזו, שני שקלים עד שני שקלים וחצי שקל חוזרים אלינו, למשל דרך הפחתת הגודש. זהו הפתרון היחיד, שבלעדיו המטרופולין יקרוס.

 
עו"ד תמר עדיאל זכאי, הממונה על פניות הדיירים ברשות הממשלתית להתחדשות עירונית, דיברה על נושא חשוב בפני עצמו - סיבות לבטלוּת הסכמים בפינוי-בינוי. היא ציינה כי היא מקבלת פניות רבות מדיירים בנוגע לחתימה לא נכונה או לא ראויה על הסכמי פינוי-בינוי, לרוב מאנשים שאינם דוברים את השפה העברית על בוריה.

"רבות מהטענות הן כי הדיירים לא קיבלו הסבר, גם לא בשפתם, על אודות עיקרי ההסכם; הם לא קיבלו נוסח של ההסכם, לא בעברית ולא בשפה שידועה להם, וחתמו בלי שידעו על מה חתמו. הם למעשה לא ידעו שמדובר בחוזה שמחייב אותם, וסברו שמדובר בהסכמה עקרונית לקידום הפרויקט ותו לא. רבים מהם, גם לאחר החתימה, לא קיבלו עותק של ההסכם, אלא רק את הנוסח שהועבר טרם החתימה.

במקרים כאלו ישנה אפשרות לביטול ההסכם: הדייר יכול לטעון שלא היה מודע לטיב העסקה ולמהותה, ולכן המסמך שעליו חתם הוא בעצם לא שלו. מה צריך כדי לעמוד בטענה הזאת? להוכיח הבדל יסודי בין תוכן המסמך לבין מה שחשב אותו דייר בזמן שחתם על המסמך. נטל ההוכחה במקרה כזה הוא נטל כבד מאוד".