ח"כ זנדברג מציעה שוב: היטל שנתי על דירות ריקות – 2.5% משווין

הניסיון להטלת ארנונה על דירות ריקות לא נחל הצלחה מרובה, אך המחוקקים לא מתכוונים לוותר: ח"כ תמר זנדברג (סיעת המחנה הדמוקרטי) הגישה לאחרונה הצעת חוק חדשה במטרה להפחית את מספר הדירות הריקות באזורי הביקוש ישראל, וזאת באמצעות הטלת היטל על דירות מגורים ריקות. מדובר בהצעת חוק פרטית, דומה לזו שהגישה זנדברג לפני כשבע שנים לצד חברי כנסת אחרים, ונדחתה על ידי מליאת הכנסת. מעניין יהיה לראות אם מאזן הכוחות בכנסת השתנה לאורך השנים ויאפשר הפעם אישור של חוק מסוג זה.

הצעת החוק של ח"כ זנדברג מציעה כי ההיטל יהיה בשיעור שנתי של 2.5% משווי המכירה של דירת המגורים – בדומה לשיעורו של מס הרכוש, לפני שזה בוטל - וישולם בעד כל חודש שבו הדירה ריקה. ההצעה מתייחסת רק לדירת מגורים "שמיום שהסתיימה בנייתה והיא ראויה לשימוש, לא שימשה למגורים במשך תקופה רצופה של חמישה חודשים". עוד קובעת הצעת החוק כי הממשלה היא זו שתהיה רשאית לקבוע כי אזור מסוים או יישוב מסוים מוגדרים כמקומות בעלי היצע נמוך של דירות, ביחס לביקוש לדירות בהם.

"מטרתו של החוק המוצע היא לקדם דיור בר השגה באזורים בעלי היצע דירות נמוך, באמצעות הטלת היטל על דירות מגורים ריקות אשר גורעות מהיצע הדירות ופוגעות באיכותו של המרחב הציבורי סביבן", נכתב בהצעת החוק. "באזורים נרחבים במדינת ישראל קיים משבר דיור חמור המתבטא, בשנים האחרונות, בעליות מחירים קיצוניות המביאות לדחיקת אוכלוסיות רבות אל מחוץ לאזורים מסוימים, ובפרט ממרכז הארץ. 

נוסף על כך, ישנו תהליך מקביל לעליית מחירי הדיור, שייתכן שאף מסייע לחולל עלייה זו, והוא ריבוי רכישת דירות על ידי בעלי אמצעים – פעמים רבות תושבי חוץ – אשר אינם מתכוונים להתגורר בדירות דרך קבע, ואף אינם משכירים אותן. דירות אלה משמשות כ'בתי קיט' למשך תקופת זמן מוגבלת בכל שנה, ולכן, למעשה, נגרעות ממספר הדירות המוצעות להשכרה – וכל זאת בזמן שבו היצע הדירות קטן ממילא. הדירות הריקות פוגעות במרחב הציבורי, ויוצרות "אזורי רפאים" נטושים במרכזי הערים". 

המס שלא הוטל מצד רשות המיסים – והקושי בהטלת ארנונה על דירות ריקות

כידוע, בשנים האחרונות נעשו ניסיונות רבים להקטין את מספר הדירות הריקות בישראל, בטענה שאלו מצמצמות את ההיצע הקטן ממילא, בטח ובטח באזורי הביקוש. באוקטובר האחרון, כפי שפורסם כאן לראשונה, הכריזה רשות המיסים כי היא בוחנת הטלת מס על דירות קבלנים בנויות שלא נמכרו – בניסיון לדרבן את הקבלנים לשחרר את הדירות לשוק – אך המהלך הזה לא התרחש בסופו של דבר.

הממשלה עצמה החליטה ב-2016 כי ניתן להטיל ארנונה כפולה על דירות ריקות – אך בפועל ההחלטה כמעט ולא מומשה ובין השנים 2015 ו-2016 לדוגמה, נגבתה ארנונה כפולה רק מ-3,000 דירות. מספרים אחרים מדברים על 5% בלבד של דירות ריקות ש"זכו" לדרישה לתשלום ארנונה כפולה בערים הגדולות.

גם מספר הדירות הריקות הוא נושא שנוי בחלוקת, שכן קשה לקבוע כמה דירות בישראל באמת עומדות נטושות או ריקות לזמן ממושך. על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2012 היו בישראל 157.9 אלף דירות שהוגדרו על ידה ריקות, אך 38% הן כאלו שמוגדרות כדירות "שטרם נכנס אליהן דייר חדש", 24.4% מוגדרות כדירות "שמשתמשים בהן מידי פעם" ו-8.4% הן "דירות חדשות בבנייה או שטרם אוכלסו". הגדרות אלו מקשות לקבוע נחרצות מהו מצבן האמיתי של כל אותן עשרות אלפי דירות – נתון שאגב קפץ כבר ליותר מ-170 אלף דירות ריקות בסוף 2018, על פי נתוני הלמ"ס.

נדמה שהצעת החוק של ח"כ זנדברג, אם אכן תאושר הפעם בכנסת, תצטרך להתמודד גם עם השאלה הזו. הגדרתה המורחבת של "דירה ריקה" בהצעת החוק היא: " כל דירה אשר אין אדם מתגורר בה, בדרך כלשהי, למשך 5 חודשים בשנה לפחות, זאת בין אם ברצף או במקוטע".