יפן מתכווצת: עד 2040 צפויות להיעלם 900 ערים במחוזות הכפריים

בשנים האחרונות גוברות הידיעות על ירידה מתמדת, יש שיאמרו מדאיגה, בקצב הילדוה במדינות שונות ברחבי העולם. מדובר על מדינות שונות באירופה, כדוגמת איטליה, שמתמודדות עם הסיטואציה הזאת ממש בימים אלו – ומתברר שגם אי שם במזרח הרחוק המצב לא מזהיר, לכל הפחות במדינה ספציפית: מפתיע אולי לגלות, אך יפן היא זו שמתמודדת עם משבר ילודה חמור. חמור כל כך עד שישנו חשש ממשי להיעלמותן של עיירות שלמות בפריפריה הכפרית.

אוכלוסייה מזדקנת, ילודה בקצב נמוך מאוד ומספרים נמוכים במיוחד של תינוקות וילדים מאיימים על המדינה, לא פחות. הנתונים מפתיעים מאוד: שנת 2017 הייתה הראשונה מאז תועדה כמות הלידות ביפן, שבה המספרים ירדו אל מתחת למיליון תינוקות. ב-2018 המספר הזה אף ירד עוד יותר. זה תשע שנים רצופות שאוכלוסיית המדינה קטנה, וב-2018 הנתון היה הגבוה ביותר עד היום – פחות 449 אלף איש בהשוואה לשנה שלפניה. מ-2010 הצטמצמה האוכלוסייה היפנית במיליון איש. ומה הנתונים הללו מבשרים? שעד 2065 צפויה יפן לאבד עד 88 מיליון איש מאוכלוסייתה. מדהים.

אם קצב הצטמקות האוכלוסייה ביפן יימשך, עד 2040 צפויות להימחק מהמפה כמעט 900 עיירות פריפריה – 869 אם תרצו מספר מדויק. הסיבות לכך רבות: כך למשל, הצעירים מעדיפים להגר לערים הגדולות, שם השירותים זמינים יותר, ושם גם כנראה חשים פחות באוכלוסייה המצטמצמת

אבל זו לא ההשפעה היחידה: כאשר האוכלוסייה מצטמצמת ומצטמקת, מי שמרגישים זאת בעיקר הם היישובים הקטנים, אלו שבהם האוכלוסייה מעטה יותר כך שכל גריעה ממנה מורגשת ובולטת היטב. וגם כאן הנתונים מדאיגים: אם קצב הצטמקות האוכלוסייה ביפן יימשך, עד 2040 צפויות להימחק מהמפה כמעט 900 עיירות פריפריה – 869 אם תרצו מספר מדויק. הסיבות לכך רבות: כך למשל, הצעירים מעדיפים להגר לערים הגדולות, שם השירותים זמינים יותר, ושם גם כנראה חשים פחות באוכלוסייה המצטמצמת. הפועל היוצא של תופעה זו הוא עזיבה משמעותית של תושבי הכפרים, ולצד צמצום הילודה קיבלנו מצב שבו היישובים הקטנים הולכים וקטנים בהתמדה.

אותם תושבי ערים, אגב, הם גם אלו שמציגים את נתוני הילודה הנמוכים ביותר ביפן, באופן מפתיע – או שלא. כך למשל, בטוקיו נולדים תינוקות בשיעור הנמוך ביותר, וזאת למרות השפע היחסי שמציעה העיר, הזדמנויות העבודה הרבות והשירותים הזמינים. ואולי זה קורה בשל כך: הרי ידוע כי ברוב האזורים שבהם האוכלוסייה מתקדמת ומודרנית יותר, מספר הילדים יורד דרמטית. הסיבה בטוקיו, כך נטען בכתבה של מגזין CityLab, היא היעדר מתקנים ושירותים מספיקים למשפחות עם ילדים, וכן שעות העבודה הרבות הנהוגות ביפן, בטח ובטח בערים הגדולות.

ערים שצפויות לחוות מוות דמוגרפי

לא נהיה הראשונים להגיד שנשמת אפה של כל עיר, ההצדקה לקיומו של כל יישוב, היא הצמיחה הדמוגרפית. כאשר היישוב גדל והולך, הוא הופך משגשג יותר, ומתפתח יותר ויותר. יישוב שהאוכלוסייה בו הולכת ומצטמצמת יהיה פחות ופחות רלוונטי, ולו רק משום שיהיה בו ביקוש הולך ופוחת לשירותים עירוניים, לשירותים עסקיים, למשרות ועוד. לא יהיה כדאי להיות בו.

במחוזות מסוימים מדובר על 80% מהעיירות שצפויות להיעלם בתוך 40 שנה, פשוט משום שהן יגיעו לשלב שבו האוכלוסייה שלהן תהיה נמוכה עד כדי חוסר כדאיות להמשך התנהלותן. יש המדווחים שכבר היום ננטשו מיליוני נכסים באזורים הכפריים של יפן, וכי ישנם יותר ויותר "כפרי שוליים" – כפרים שבהם עיקר האוכלוסייה מורכבת מבני הגיל השלישי

זהו בדיוק התהליך שאליו הולכות ומתקרבות עיירות ספר רבות ביפן: מוות דמוגרפי. כאמור, אם המגמות יימשכו כפי שהן עד עכשיו, 869 עיריית יהיו בסכנת היעלמות – ומדובר במחצית מהעיירות מסוג זה ביפן כולה. במחוזות מסוימים מדובר על 80% מהעיירות שצפויות להיעלם בתוך 40 שנה, פשוט משום שהן יגיעו לשלב שבו האוכלוסייה שלהן תהיה נמוכה עד כדי חוסר כדאיות להמשך התנהלותן. יש המדווחים שכבר היום ננטשו מיליוני נכסים באזורים הכפריים של יפן, וכי ישנם יותר ויותר "כפרי שוליים" – כפרים שבהם עיקר האוכלוסייה מורכבת מבני הגיל השלישי. בעיר קאנָה-מאצ'י למשל, המוזכרת בכתבה של מגזין CityLab ונמצאת בסך הכול 70 קילומטרים מטוקיו, 1,840 תושבים בלבד כיום – וכ-60% מהם מעל גיל 65.

השלטון היפני מודע לכך, ומנסה להתגבר על הבעיה. כך למשל הוא מבצע איחוד ערים וכפרים, ממש כמו זה שעברה העיירה קאנה-מאצ'י, שבעבר הייתה שני כפרים נפרדים – אך כפי שניתן לראות, המהלך הזה לא סייע מאוד למקומיים. הסיבה לכך היא כנראה שני קשיים מרכזיים: שירותי תחבורה לקויים, ומחסור בהזדמנויות כלכליות. פריפריה קלאסית. ממש כמו כאן בישראל (ועם מרחבים גדולים בהרבה, כמובן). לשום הדוגמה, על אף שהעיירה נמצאת מרחק קצר יחסית מטוקיו, תחנת הרכבת הקרובה ביותר אליה דורשת שעת נסיעה ברכב. 

בשלב זה התרחש מפנה מסוים, כפי שהתרחש גם בפריפריה הישראלית בשנים האחרונות – קאנה-מאצ'י החלה לשווק עצמה מבחינה תיירותית, תוך שהיא מדגישה את הנופים הנפלאים ואת הסביבה הטבעית הייחודית שבה היא שוכנת. בתוספת רתימת ההיסטוריה המקומית, מקווים התושבים למשוך אליהם מבקרים, דבר שיגדיל את ההזדמנויות הכלכלית וכך ימשוך בחזרה אנשים אל העיירה.

ולמרות הכול: המפתח נעוץ בקצב הילודה

הניסיונות הללו יפים מאוד, בוודאי, ואמורים להחיות במשהו את אותן עיירות מרוחקות – אך רק לזמן מוגבל. הרי הסיבה העיקרית לצמצום האוכלוסייה נוגעת לשיעור הילודה הנמוך, וגם תיירות מתחדשת לא תשנה את זה. על פי נתוני הממשלה היפנית מהמחצית הראשונה של 2019, מספר התינוקות שנולדו הוא הנמוך ביותר זה 30 שנה. עם נתונים כאלו, שום יוזמות מקומיות לא יעזרו.

בהקשר זה חשוב להזכיר את ישראל כמדינה יוצאת דופן בכל הנוגע לשיעורי הילודה. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שאנחנו מניחים שרוב רובם של התושבים בישראל כבר מכירים, שיעור הילודה במדינה הוא הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD, ועומד על 3.1 ילדים למשפחה. המפתיע הוא שבניגוד לכל מגמה עולמית ותרבותית ידועה, גם הנשים החילוניות בישראל – שמקבילותיהן באירופה ובמדינות מפותחות אחרות בעולם יולדות פחות ופחות – מצטיינות בשיעור הילודה.

המגמה הזאת מבטיחה שתופעה כמו שמתרחשת כעת ביפן לא תקרה בישראל בעתיד הקרוב. כשמוסיפים לזה את השטח הקטן משמעותית, המגמה עשויה (ואולי אף צפויה) להיות הפוכה לחלוטין מזו שמתרחשת כעת ביפן: במקום היעלמותם של יישובים קיימים, יקומו עוד ועוד יישובים חדשים כדי לענות על הביקוש הגובר ועל הגידול המתמשך באוכלוסייה הישראלית.