לאחר שהפסידה בתביעה ייצוגית: העליון מחייב את עיריית פ"ת לשלם ריבית של עוד כמה מיליוני שקלים

בית המשפט העליון הכריע לאחרונה במחלוקת שנגעה לשאלת הריבית שעל עיריית פתח תקווה לשלם לתושבים על החזרי הארנונה שגבתה ביתר, וקבע כי יש לראות את אישורה של התביעה הייצוגית נגדה בנושא כ"הודעה בכתב לרשות" מצד כלל חברי קבוצת התובעים, וכי מיום זה החל החוב לשאת "ריבית רשויות" בשיעור גבוה. משמעות ההחלטה היא כי כעת, מלבד החזר הארנונה לתושבים, יהיה על העירייה להוסיף גם כמה מיליוני שקלים של תשלומי ריבית. לצד זאת זכתה העירייה גם להישג, כאשר הצליחה להפחית את שכר טרחת בא כוחו של התובע הייצוגי בכמיליון וחצי שקלים.

את ההחלטה נתן הרכב בן שלושה שופטים (סולברג, ברק-ארז ורונן), לאחר שלפני שנתיים קיבל בית המשפט המחוזי מרכז תביעה ייצוגית שהוגשה נגד העירייה, בטענה שהיא מצמידה את תשלומי הארנונה למדד באופן חד צדדי – מייקרת אותם בעקבות עליית מדד, ולא משנה אותם כלל כאשר המדד יורד. במסגרת פסק הדין נקבע כי על העירייה להחזיר לחברי הקבוצה המיוצגת סך של כ-15 מיליון שקלים, כולל ריבית, שהושתה לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות.

בעקבות ההחלטה ערערה העירייה לבית המשפט העליון על סכום הריבית, שהיווה כ-3 מיליון שקלים מסך ההשבה, וטענה כי אין להחיל ריבית לפי חוק הרשויות על סכום ההשבה. לטענת העירייה המשיב וחברי הקבוצה, לא פנו ב"הודעה בכתב" ולכן אין מקום לחייב אותה בריבית. לשיטתה, על כל אחד מחברי הקבוצה, לרבות התובע הייצוגי, היה לפנות אליה בכתב ולדרוש את השיערוך.

מנגד טען התובע הייצוגי, באמצעות עורכי הדין מיכאל רוזן ויולה דומנסקי ממשרד עו"ד מיכאל רוזן העוסק בתשלומי חובה לרשויות ותביעות ייצוגיות, כי יש לראות בהגשת בקשה לניהול התובענה כייצוגית כהודעה בכתב, וודאי כי יש לראות בהחלטת האישור של בית המשפט כהודעה בכתב לעיריה או לרשות אודות הגביה ביתר מכל חברי הקבוצה, שכן תכלית דרישת הכתב הינה התראה לרשות אודות גביית היתר.

היועמ"שית גיבתה את הנישומים

בעמדה שהוגשה מטעמה של היועצת המשפטית לממשלה במסגרת הליך הערעור לבית המשפט העליון, צידדה היועצת המשפטית בטענותיו של המשיב (התובע הייצוגי). לגישתה, הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית מהווה הודעה בכתב של מבקש האישור בלבד. אולם, משעה שהבקשה מאושרת ומבקש האישור מקבל את אישורו של בית המשפט לייצג את חברי הקבוצה, יש לראות את כל חברי הקבוצה כאילו הגישו הודעה בכתב לעניין סעיף 6 לחוק הרשויות.

הוראת סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות קובעת כי בתוך 30 יום מהמועד בו קיבלה הרשות המקומית הודעה על גביית תשלום ביתר, על הרשות המקומית להשיב את סכום גביית היתר בתוספת מדד, אולם, ככל שהרשות המקומית לא החזירה את סכומי גביית היתר בתוך 30 יום ממועד קבלת הודעה בכתב אודות גביית היתר, אזי על הרשות המקומית להשיב את סכום גביית היתר בתוספת ריבית צמודה בשיעור של 0.5% לחודש מיום תשלום היתר ועד ליום ההשבה.

עו"ד מיכאל רוזן ועו"ד יולה דומנסקי מסבירים כי מדובר בהלכה חשובה ומשמעותית שניתנה לראשונה על ידי בית המשפט העליון לעניין השיערוך בהתאם לסעיף 6 לחוק הרשויות, הואיל ובמקרים רבים תביעות ייצוגיות מתנהלות במשך שנים ארוכות, כך שסכום הריבית מגיע לכדי כמה מיליוני שקלים, כמו בעניין הנדון בפסק הדין בעניין קופל, שם סכום הריבית בלבד עמד על סך של למעלה משלושה מיליוני שקלים.

בית המשפט העליון הודיע במהלך הדיון לנציגי העירייה כי עמדת הרכב השופטים היא שיש לדחות את הערעור של העירייה וכי יש לקבל את עמדת היועמ"ש. בעקבות זאת, הודיעה העירייה כי היא חוזרת בה מהערעור. לפיכך, בית המשפט העליון דחה את ערעורה של העירייה וקבע כי הפרשנות הנכונה של סעיף 6 לחוק הרשויות היא כי הגשת בקשת האישור מהווה הודעה בכתב מטעמו של מגיש הבקשה ולאחר אישור הבקשה על ידי בית המשפט, יש לראות בתובענה הייצוגית כהודעה בכתב בשם כל חברי הקבוצה ולהוסיף לסכום ההשבה ריבית בשיעור של 0.5% לחודש מיום התשלום ביתר לרשות המקומית ועד ליום ההשבה.

עו"ד מיכאל רוזן ועו"ד יולה דומנסקי מסבירים כי מדובר בהלכה חשובה ומשמעותית שניתנה לראשונה על ידי בית המשפט העליון לעניין השיערוך בהתאם לסעיף 6 לחוק הרשויות, הואיל ובמקרים רבים תביעות ייצוגיות מתנהלות במשך שנים ארוכות, כך שסכום הריבית מגיע לכדי כמה מיליוני שקלים, כמו בעניין הנדון בפסק הדין בעניין קופל, שם סכום הריבית בלבד עמד על סך של למעלה משלושה מיליוני שקלים.

לדברי עו"ד רוזן, "להלכה שנפסקה ישנה השפעה רוחבית עצומה על תביעות ייצוגיות שונות המתנהלות כנגד כלל הרשויות המקומיות בארץ. בנוסף יש לתת את הדעת על כך שהקבוצה זכאית לשערוך מלא של ההשבה לפי ריבית רשויות שהיא ריבית גבוהה".

השופטים הציעו פשרה בעניין שכר הטרחה 

סעיף נוסף בערעור העירייה נגע לגובה שכר טרחתם של באי כוחו של התובע הייצוגי, שעמד לפי החלטת המחוזי על קרוב לשלושה מיליון שקלים – סכום שבו היה על עיריית פ"ת לשאת. זאת לאחר שלטענת העירייה "מדובר בשכר טרחה בסכום מוגזם החורג מהסכומים שנפסקו במקרים דומים".

בעניין זה השופטים הציעו בתום הדיון לצדדים להסמיך אותם לפסוק את שיעור שכר הטרחה בדרך של פשרה, כך שהסכום של קרוב ל 2 מיליון שעורכי הדין קיבלו בחלק הראשון של פסק הדין ישאר בידם ובנוסף נפסק על ידי השופטים סכום נוסף: "לאחר שעיינו בכל החומר, אנו קובעים כי העירייה תוסיף ותשלם לבאי-כוח המשיב סכום נוסף בסך 450,000 ש"ח להשלמת שכר הטרחה שהם זכאים לו", נכתב.