העליון שם סוף למחלוקת: תשלום משכנתה עשוי להיחשב כתשלום מזונות

פסק דין תקדימי שניתן השבוע על ידי בית המשפט העליון קובע כי תשלומי משכנתה יכולים להיכלל בתשלום מזונות ולכן לא חייבים בהחזר. פסק הדין יצר ודאות בסוגיה שאופיינה עד כה בחוסר ודאות, ואף בפסיקות סותרות שניתנו בסוגיה לאורך השנים. זאת מאחר שתשלומי המשכנתה מגדילים את הונו של המקבל ולכן חייבים בהחזר למשלם, אך מצד שני במקרה שבו הם משולמים עבור דירה בה מתגוררים הילדים המשותפים ניתן לראות בהם כחלק מתשלומי המדור – חלק המגורים בתשלומי המזונות - ולכן הם לא חייבים בהחזר.

לפסק הדין המלא לחצו כאן 

במקרה הנידון מדובר בבני זוג תושבי צפון ת"א שנישאו בתחילת 2012 ולאחר 6 שנות נישואין, במהלכן נולדו לשניים שתי בנות, החליטו להתגרש. בן הזוג טען להשבת תשלומי המשכנתה, שלדבריו הגדילו את הונה של אשתו לשעבר, אשר לטענתו היא חייבת להשיב לו את שווים הכספי של תשלומים אלה מכוחם של דיני עשיית עושר ולא במשפט. מנגד, האישה טענה כי תשלומי המשכנתה נועדו לכסות את עלויות המזונות של בנותיהן, כשהן מתגוררת במחיצתה, ולפיכך יש לראות בהם מילוי חובתו של בן הזוג לספק לבנותיו הקטינות ולאמן.

בינואר השנה החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב להפוך פסיקה קודמת של בית המשפט לענייני משפחה בנושא, לפיה תשלומי משכנתה אינם מהווים תשלום מזונות ולכן על בת הזוג להשיב לגרושה תשלומי משכנתה בסך 244,346 שקל ואף חייב אותה בכ–54 אלף שקלים הוצאות.

(השופט אלכס שטיין (אתר בתי המשפט

בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד יוסי הרשקוביץ,  טענה האישה כי יש להפוך את פסק הדין ולקבוע כי תשלומי משכנתה הם חלק מחובת המזונות כמו שכר דירה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, זאת כאשר השופט נפתלי שילה, בתמיכת ההרכב, קובע כי תשלומי המשכנתה הם חלק מתשלומי המזונות, וכן כי התשלום של בן הזוג עבור מחצית המשכנתה, 6,750 שקל בחודש הוא סביר לדירה בצפון ת"א, זאת לעומת מקרה שבו הסכום היה גבוה ב-40% יותר משכר הדירה. לפיכך ביטל המחוזי ביטל את חובת ההשבה והפחית במחצית את ההוצאות.

בבקשת רשות ערעור שהגיש לעליון, טען הגרוש כי רכיב המשכנתה לא נכלל במזונות הזמניים שנקבעו על ידי בית הדין למשפחה, ולכן לא הונחה תשתית ראייתית בנוגע למשל לסכום שכר הדירה הרעיוני, וכי החלטת המחוזי ניתנה בניגוד להסכם בין הצדדים.

"מדובר בהלכה לכל בתי המשפט בסוגיה שהייתה במחלוקת"

בפסק דין אשר ניתן על ידי השופט אלכס שטיין, אליו הצטרפו השופט נועם סולברג והשופט דוד מינץ, הכריע העליון כי אין סתירה בין הפסיקות, וכי ניתן יהיה לחייב במסגרת תשלומי מזונות גם תשלומי משכנתה ולא רק שכר דירה. עוד קבע שהחיוב היחסי בהחזר המשכנתה יהיה בסכום דומה לו האשה הייתה שוכרת דירה - שכר דירה רעיוני. במקרה שמנוכה מהחוב שכר הדירה הרעיוני אם התוצאה היא חיובית, האישה תהיה חייבת בהחזר, ואם התוצאה שלילית לא תהיה מחויבת בהחזר.

עו"ד יוסי הרשקוביץ (באדיבות המצולם)

עם זאת קבע העליון כי המחוזי בהחלטתו לא הסתמך על ראיות, ולכן יש להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה לצורך בדיקה של גובה שכר הדירה הרעיוני ביחס לתקופה שבה הצדדים כבר לא גרו תחת קורת גג אחת.

לדברי בא כוחה של האישה, עו"ד יוסי הרשקוביץ, "מדובר בהלכה מנחה לכל בתי המשפט בסוגיה שהייתה במחלוקת ולמצער מעורפלת. כיום ניתן לומר כי סוף סוף יצאה הלכה ברורה מבית המשפט העליון שלפיה תשלומי משכנתה הם חלק מדמי מדור וחלק מתשלומי המזונות. הלכה זו תביא לוודאות בתיקים רבים שבהם הייתה מחלוקת בדבר תשלומי המשכנתה והחשבתם כמזונות או כהגדלת ההון".

לטעמו של עו"ד הרשקוביץ "יש בכך טעם רב, שאחרת ייגזר על הקטינים או האשה להיטלטל בדירות שכורות". את הגרוש ייצגו בהליך עו"ד אורי גיל ועו"ד שרון ליכט-פטרן.