הפסח העצוב של קבלני השיפוצים: "המדינה בגדה בנו, לפעמים אין ברירה אלא להעסיק שב"חים"

עבור קבלני השיפוצים יהיה השנה חג הפסח - שנודע בעבר גם כ"חג השיפוצים" - עצוב, מתסכל, ומעורר חרדה מאי פעם. בשטח ישנה ירידה דרמטית בהיקף העבודה מאז החלה המלחמה, ורבים מעריכים שלא ישרדו את החודש-חודשיים הקרובים ללא התערבות דרמטית של הממשלה. זאת בראש ובראשונה בשל משבר כח האדם, שפגיעתו בענף השיפוצים שהתבסס על עבודה פלסטינית – גדולה אף יותר מהפגיעה בענף הבניה כולו.

אולם מי שסבור כי הבעיה ההולכת ותופחת היא נחלתם של קבלני השיפוצים בלבד, טועה. כיום כאשר רבים מעדיפים לדחות את החלפת המטבח או האמבטיה, הציבור הרחב אינו חש על בשרו את השלכות המשבר, אך ביום שבו יחזור הציבור להזמין עבודות שיפוץ, הוא עתיד לגלות כי המצב החדש עולה גם לו הרבה מאד כסף.

כך למשל עבודת צביעת חדר, שעלתה בפסח שעבר 1,100 שקל, תעלה כ-2,000 שקל. זאת בעיקר בשל המחסור בעובדים והתייקרות שכר העבודה של העובדים ישראלים העובדים בענף – ערבים ויהודים, וכן מעט הפועלים הזרים המועסקים בו. גורמים בענף מעריכים כי ברוב המקרים יש התייקרות של 30%-40% במחירי השיפוצים ללקוחות.

לדברי יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים, ערן סיב, "אם משווים את היקף העבודה לפסח בשנה שעברה, יש ירידה של 50% בהזמנות. אנשים עושים רק דברים הכרחיים - צבע, תיקון קטן, לא נכנסים לשיפוצים גדולים. אנחנו בעת מלחמה, מי ישפץ את הבית כשיש טילים על כל מדינת ישראל? מי ייכנס לשיפוץ כשהוא לא יודע מה קורה מחר בבוקר? בנוסף הריבית עדיין גבוהה, אנשים משלמים משכנתה גבוהה והם שומרים את הכסף לימים קשים".

"הרבה מעדיפים להעסיק שב"חים, העיקר להביא אוכל הביתה" 

בישראל ישנם כיום 35,000 קבלני שיפוצים, מתוכם 6,200 רשומים ברשם הקבלנים בתור קבלני שיפוצים מורשים עם תעודה והכשרה. המשמעות היא כי הם רשאים לגבות מעל 47,000 שקל על עבודה. סיב מדגיש כי את אפקט הירידה בהיקף העבודה מרגישים מאות אלפי בתי אב, וכי ההשפעה על המשק היא דרמטית בהרבה ממה שמקבלי ההחלטות מייחסים לה: "ענף השיפוצים נותן פרנסה ל-200,000 בתי אב שעובדים במעגל שני ושלישי כמו עץ, קרמיקות, אלומיניום, דבקים, מלט. כל דבר שהוא ליד התחום שלנו מתפרנס ממנו. אם אנחנו לא עובדים אז גם ענף המטבחים לא עובד, וענף התאורה, והאינסטלציה, והחשמל, ומיזוג האוויר. הכלכלה מושבתת. למה הורידו לנו את דירוג האשראי? כי הענף מושבת. חברות דירוג אשראי מפחדות שאנשים יפסיקו להתפרנס, וזה יפגע ברמת החיים".

לדברי יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים, ערן סיב, "אם משווים את היקף העבודה לפסח בשנה שעברה, יש ירידה של 50% בהזמנות. אנשים עושים רק דברים הכרחיים - צבע, תיקון קטן, לא נכנסים לשיפוצים גדולים. אנחנו בעת מלחמה, מי ישפץ את הבית כשיש טילים על כל מדינת ישראל? מי ייכנס לשיפוץ כשהוא לא יודע מה קורה מחר בבוקר? בנוסף הריבית עדיין גבוהה, אנשים משלמים משכנתה גבוהה והם שומרים את הכסף לימים קשים"

"בשנים נורמליות ענף השיפוצים מגלגל 15 מיליארד שקל בשנה. אני מאמין שב-2024 הוא לא יגיע ל-7 מיליארד שקל. אנחנו משפצים 350,000 בתי אב בשנה, כל שנה. אני לא מאמין שהשנה נגיע ליותר מ-220,000 בתי אב. אין לנו עובדים! רוב קבלני השיפוצים לא עובדים מה-7 באוקטובר. מי שמצליח לעבוד לבד עם הידיים שלו עושה 20% ממה שעשה עד היום. אני מקבל טלפונים מאנשים בני 60 וגם 70 שאומרים שלא תיארו לעצמם שבגיל הזה ישבו על הברכיים ויתחילו לרצף אבל אין להם ברירה. אני מעריך ש-8% עזבו כבר את הענף, וש-15% נמצאים בקשיים כלכליים, על סף פשיטת רגל".

"ירידה של 50% בהזמנות". יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים ערן סיב (ינאי דיטש)

"לפני המלחמה עבדו אצלנו 15,000 פלסטינים שהועסקו עם רישיון עבודה. עכשיו אנחנו לא בלופ של העובדים הזרים ולא זכאים להם, ומעבר לזה הבחינות שעושים להם במדינות המוצא הן על תחומים שאנחנו לא יכולים לעסוק בהם, כמו ברזלנות או טפסנות. אז גם מי שמגיע לא מתאים לנו. ומי שאולי מתאים, מרוויח 1,200 שקל ליום, זה השכר של עובד זר. אבל עובד לא יכול להרוויח יותר מהמעסיק שלו, אנחנו צווארון כחול אנחנו לא אליטות. ואף אחד לא מדבר איתנו על פיצויים. אין שר במדינה או מנכ"ל שר משרד ממשלתי שלא פניתי אליו. כולם מודעים לבעיה. תקצו 3,000-4,000 עובדים פלסטינים רק לענף השיפוצים, כאלו שהועסקו בו לפני ה-7 באוקטובר, שזה יהיה כמו פלסטר בינתיים".

מה לגבי עובדים ישראלים?
"אנחנו משתוקקים לעובדים ישראליים אבל כרגע אין. ישראלי שעובד בשיפוצים יכול להרוויח 10,000 שקל בחודש. זו עבודה שאפשר ללמד, אבל לצערי אנשים רוצים עבודות שלא מתלכלכים בהן. שיפוצים גם לא נחשבת עבודה מועדפת, גם פה מדינת ישראל בגדה בנו. אם אתה עובד באתר בנייה זו עבודה מועדפת, אבל בשיפוצים - לא. אנחנו שקופים. הרבה מאיתנו התגייסו בצו 8, גייסו לנו את הטנדרים. אבל כשאתה צריך את מדינת ישראל היא מסובבת לך את הגב. יש כאלו שהאפשרות היחידה שלהם לשרוד זה להעסיק שוהים בלתי חוקיים (שב"חים). קבלן שיפוצים רואה שאין לו ברירה כי העובד שלו מחוץ לגדר, והוא מעסיק אותו לא כדין. אם השיקולים שלו הם להביא הביתה אוכל לפסח, או לשבת בבית ולחכות למדינת ישראל שתקבל החלטה, אז יש הרבה שמעדיפים להעסיק שב"חים העיקר להביא אוכל הביתה. יש הרבה כאלה שעושים את זה והתופעה הזו רק גדלה וגדלה. מדינת ישראל מאכילה אותנו מרור בפסח הזה".

"1,500-1,800 שקל ליום עבודה של רצף במקום 600 שקל"

רן כהן, קבלן שיפוצים, מספר כי רבים מהקולגות שלו כבר עזבו את התחום. "אני עושה את זה כבר 22 שנה. היה לי צוות קבוע ותיק שלי של פלסטינים מיהודה ושומרון שעבדו איתי 18 שנה. "כשקבלן בונה צוות, הוא מחזיק בדרך כלל עובדים פלסטינים מיו"ש או ערבים אזרחי ישראל, בדרך כלל לא ביחד. לפני המלחמה העסקתי 14 פלסטינים ב-3 פרויקטים בבתים פרטיים. 2 פרויקטים שהיו כבר בעבודה, ועוד אחד שהייתי צריך להתחיל ב-8 באוקטובר. ברגע אחד מצאתי את עצמי בלי עובדים בכלל, ונשארה עוד עבודה לעשות בפרויקטים שכבר יצאו לדרך, של גמרים, השלמות ריצוף ומדרגות. חיכינו כמה שבועות, הבנו שזה לא הולך להשתחרר, אז את אחד הפרויקטים הצלחתי להעביר לקבלן משנה, ערבי ישראלי, שהם היחידים שבעצם עובדים מאז.

גבריאל אלון, קבלן שיפוצים שעובד באזור המרכז וי-ם:  עבדתי רק עם פלסטינים וב-8 באוקטובר נשארתי לבד. כשהתחילה המלחמה היו לי 3 עבודות בביצוע. אחת הצלחתי איכשהו לסיים ובשנייה הראו לי את הדרך החוצה יפה אחרי איחור של כמה חודשים ואני לא מאשים אותם לרגע. הפסדתי שם באזור ה-100,000 שקל ולראשונה בחיי יצאתי מפרויקט שלקחתי ואני עושה את זה כבר 15 שנה. עוד 5 פרויקטים שהיו אמורים להתחיל ולהתבצע התבטלו. חוסר האונים וחוסר היכולת לעשות את מה שאתה טוב בו, הורס אותי. הייתי מוכן להפסיד עוד 100,000 שקל ולא להגיע למצב הזה"

"בעבודה השנייה ניסיתי להישאר בשליטה ולקחתי עובדים יומיים שהם הרבה יותר יקרים. סיימתי את הפרויקט השני אחרי חודשיים ומאז לא חזרתי לעבוד והאוויר כבר נגמר. מדובר פה בסכומים של 1,500-1,800 שקל ליום עבודה של רצף למשל, במקום 600 שקל ליום עבודה שקיבלו העובדים הקבועים שלי. זה אומר שלשפץ דירת 100 מטר, דבר שעלה בערך חצי מיליון שקל, יעלה עכשיו 30% יותר".

רן כהן (גבריאל אלון)

לדבריו המדינה העבירה להם פיצויים, אך הם לא מספיקים. "בחודשים שקדמו למלחמה, המחזורים שלי עמדו על בערך 250,000 שקל לחודש. מהמדינה קיבלנו עבור אוקטובר-נובמבר משהו בסביבות 36,000 שקל. ואז אמרו שמפצים גם דצמבר-ינואר, בינתיים קיבלנו על זה חצי מהסכום. זה לא סכום שמספיק. ההלוואות לעסק ולבית, המשכנתאות, הבית עדיין מתנהל. מה שלא הייתי חייב לדחות המשכתי לשלם בינתיים. יש גם תשלומים לספקים שהייתי צריך להמשיך לשלם, לשם הלך רוב הכסף שקיבלתי מהמדינה. אני מכיר אנשים עם חובות הרבה יותר גדולים".

"בינתיים מתחילים לחצים מהבית, מחברים, להמשיך הלאה. כמה אפשר לשבת בבית? זה לא אנחנו. אישתי עובדת מאוד מאוד קשה בימים האלה, ואני כבר מחפש קצת עבודה בתור שכיר. יש לי תעודה של מנהל עבודה בבניין, אבל גם רוב מנהלי העבודה בבניין יושבים עכשיו בבית כי אתרי הבנייה סגורים".

"פעם ראשונה ב-15 שנה שיצאתי מפרויקט"

גבריאל אלון, קבלן שיפוצים שעובד באזור המרכז וירושלים, אומר כי הוא לא לוקח עבודות בחצי השנה האחרונה. " עבדתי רק עם פלסטינים וב-8 באוקטובר נשארתי לבד. כשהתחילה המלחמה היו לי 3 עבודות בביצוע. אחת הצלחתי איכשהו לסיים ובשנייה הראו לי את הדרך החוצה יפה אחרי איחור של כמה חודשים ואני לא מאשים אותם לרגע. הפסדתי שם באזור ה-100,000 שקל ולראשונה בחיי יצאתי מפרויקט שלקחתי ואני עושה את זה כבר 15 שנה. עוד 5 פרויקטים שהיו אמורים להתחיל ולהתבצע התבטלו. חוסר האונים וחוסר היכולת לעשות את מה שאתה טוב בו, הורס אותי. הייתי מוכן להפסיד עוד 100,000 שקל ולא להגיע למצב הזה. זה מה שאני יודע לעשות, אני אוהב את התחום הזה".

"חוסר האונים וחוסר היכולת לעשות את מה שאתה טוב בו, הורס אותי". גבריאל אלון (אמיר לוי שרותי צילום והפקת אירועים)

"יש פרויקט אחד שמסרתי באיחור של 3 חודשים אבל למזלי מדובר על עסק ששייך לי ולאשתי. הקמנו בית קפה חדש כזכיינים של רשת ארומה, וסיימתי את כל העבודה לבד בידיים שלי. יצאתי כל יום ב-7 בבוקר מהבית ועובד עד 3-4 לפנות בוקר. זה כולל ריצוף, צבע, אינסטלציה, טיח, גבס, הכל. הקניון שאנחנו נמצאים בו קצת התחשב בנו וגבה לנו רק חודש אחד של שכירות ואיכשהו הצלחתי לצאת מזה. אני בן 39, לא מבוגר, אבל קיבלתי דלקות בידיים מהעומס. פתאום אני מרגיש בן 50. אם הייתי היום בן 60 לא יכולתי לעשות את זה".

לדברי אלון, "יש כאלה שהולכים לפשיטת רגל. יש כאלה שהיה להם כסף שמור בצד אז הם שילמו על עובדים פי 3 ופי 4 ויצאו בשן ועין ובהפסד גדול. הם לוקחים ערבים ישראלים או יהודים, שזה כוח עבודה עם תפוקה יחסית נמוכה ופחות איכותית. העבודה הפלסטינית היא ברמה הרבה יותר גבוהה, ואני אומר את זה מניסיון. ניסיתי לקחת כל מיני אנשי מקצוע שלקחו הרבה יותר כסף ובשלב מסוים הוצאתי אותם והמשכתי לבד.

"כשרצינו בכל מיני שלבים להביא עובדים סינים, לא נתנו לנו ובנו את התנאים בכוונה שאנחנו לא נוכל לדרוש אותם ושהם לא יתאימו לנו. עובד זר מחויב לעבוד מ-7 בבוקר עד 19:00 בערב. שכן מעליך התחיל לשפץ את הבית והוא בא עם עובדים זרים. מישהו יסכים שיעבדו לו מעל הראש ב-18:00 בערב? לא. אנחנו לא עובדים באתרי בנייה שלא גרים בהם.

"בעיה נוספת היא ימי שישי. ברוב המקרים קבלני השיפוצים לא עובדים בימי שישי או עושים עבודות קלות בלבד שיעזרו להם לקדם עבודה בהמשך השבוע. עובד זר צריך לעבוד גם ביום שישי מ-7 בבוקר עד 16:00. אני לא מכיר את הדייר שייתן לדבר כזה לקרות אצלו, מה גם שאנחנו לא בנויים לזה כקבלני שיפוצים".

"שוק שהולך להתרסק"

לדברי אלון, המלחמה שלנו היא לשנות את התנאים, שאנחנו נוכל להביא אותם ושזה לא יעבור דרך חברות כוח אדם. ושהתנאים הבילטראליים לא יחולו עלינו ואז לא נצטרך להעסיק אותם 239 שעות בחודש שמביאות אותם לסכומים של 1,200-1,400 שקל ליום פלוס מע"מ. זה אומר שכל עובד יעלה 30,000-40,000 שקל, וזה סכום שהוא הזוי. הם ירוויחו ואנחנו נפסיד. מעבר לזה, אני נכנס לעבודה עם 3-4 עובדים שבדרך כלל יודעים לעשות כמה דברים. אחד מהם יודע לרצף ולבנות בלוק, אחד יודע לעשות טיח, בלוקים וקצת אינסטלציה, ואנחנו יכולים לשלב ביניהם. אם אני אקח עובדים זרים אני אצטרך 8 בעלי מקצוע, כי הם מתמקצעים רק בדבר אחד. וגם זה מייקר. הם לא מותאמים אלינו.

"אני מסתכל עלינו כעל שוק שהולך להתרסק. יודעים הרי שיכניסו בסוף את העובדים הפלסטינים, זה הכל משחקי פוליטיקה. לא כולם טרוריסטים, צריך גם שתהיה הגינות. אנשים צריכים לדעת שזה דופק להם גם בדלת. אם ענף הנדל"ן מתרסק, זה יגע לכולם בכיס דרך הקופות גמל וההשקעות וגם דרך מיתון. פעם שנייה, זה ייגע להם בכיס האישי שלהם כי הם לא ישפצו עכשיו, אבל הם ישפצו בהמשך, ואז הם ישלמו 200% על מה שהם שילמו עד היום. לא נתפס לי ששיפוץ חדר אמבטיה יעלה 80,000 שקל. בנוסף, אם כוח העבודה פחות מיומן ואיכותי אז הלקוח ישלם על זה באיכות בבית שלו. גם משק חזק בסוף נשבר".