כשהשופט מתעצבן: עתרה פעם שניה להחזר היטל השבחה - וחויבה ב-75 אלף שקל הוצאות

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו דחה בשבוע שעבר עתירה שהגישה בעלת דירה ברחוב אלנבי 98 בתל אביב, אשר ביקשה כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תשיב לה את סכום היטל ההשבחה ששילמה עבור הנכס, עליו חלה תוכנית לשימור. עוד נקבע כי בעלת הדירה תשלם הוצאות בסכום של 75,000 שקל לוועדה המקומית.

בעלת הדירה טענה בעתירתה, שהוגשה ב-16.5.23, כי הוועדה המקומית גבתה ממנה את הכסף, למרות שקיימת "הכרעה של שמאי מכריע כי אין השבחה בנכס". זוהי העתירה השנייה בנושא שמגישה בעלת הדירה, כאשר עתירה שהגישה ב-12.8.20 נדחתה על ידי ביהמ"ש, בטענה כי ההליך מתנהל במקביל גם מול ועדת הערר המקומית, וכי יש להמתין להכרעתה, ואף חייב את בעלת הדירה בהוצאות בסכום של 5,000 שקל.

ועדת הערר הכריעה לבסוף בסוגיה בתאריך 27.6.23, כחודש לאחר שבעלת הדירה הגישה את עתירתה השנייה בנושא. על החלטת ועדת הערר שקבעה כי "אין השבחה בתוכנית השימור" הוגשו עררים, וכן בקשה לעיכוב ביצוע. 

משום כך, כותב השופט גלעד הס בפסק הדין הנוכחי כי "התבקש כי הכספים ששולמו לוועדה המקומית לא יושבו עד הכרעה בערעור המנהלי. ביהמ"ש בעתירה הראשונה הבהיר באופן חד משמעי כי הדרך לתקוף נושא היטל השבחה , הינו בערעור לוועדת הערר ולאחר מכן בערעור מנהלי. אין מקום להגיש עתירה מנהלית לתקיפת הליכי ביניים או הליכים סופיים בהיטל השבחה , הדבר רק גורם לפגיעה בסדרי מנהל תקין ולעומס מיותר על האזרח, על הוועדה המקומית ועל בית המשפט".

השופט גלעד הס: "אני סבור כי יש לפסוק הוצאות על הצד הגבוה, וזאת כאשר מדובר בעתירה מנהלית שנייה באותו נושא. בית המשפט הבהיר לעותרת בעתירה הקודמת כי אין מקום לדון בענייני היטל השבחה בעתירה מנהלית ובכל זאת הוגשה שוב עתירה מנהלית בנושא דומה"

השופט הס כותב עוד כי אפילו "אם היה טעם מסוים להגשת העתירה המנהלית במועד שהוגשה, עוד טרם ניתנה ההחלטה בערר וטרם הוגש הערעור המנהלי, הרי ברור כי לאחר שקרו כל אלו, אין מקום לדון בעתירה. שבינתיים הערר הוכרע ואף הוגש עליו ערעור מנהלי". 

ראוי היה, לדברי השופט, כי בעלת הדירה תתקן את העתירה או תבטל אותה לחלוטין לאור ההתפתחויות שאירעו לאחר שהגישה את העתירה, אך היא לא עשתה זאת. "במקרה שלפניי כמובן שלא בשלה העת להגשת תביעה אזרחית. הנושא מצוי לפתחו של בית המשפט לעניינים מנהלים במסגרת ערעור מנהלי, ורק ככל שידחה ערעור הוועדה המקומית, ניתן יהיה לדרוש את הכספים בחזרה וככל שהוועדה המקומית לא תחזיר כספים ניתן להגיש תביעה אזרחית ובכל מקרה לא עתירה מנהלית".

"יש לסלק את העתירה על הסף" כותב השופט הס, והוסיף כי הוא "סבור כי יש לפסוק הוצאות על הצד הגבוה, וזאת כאשר מדובר בעתירה מנהלית שנייה באותו נושא. בית המשפט הבהיר לעותרת בעתירה הקודמת כי אין מקום לדון בענייני היטל השבחה בעתירה מנהלית, ובכל זאת הוגשה שוב עתירה מנהלית בנושא דומה".

לאור זאת, קבע השופט הס כי בעלת הדירה תשלם סכום של 75 אלף שקל הוצאות משפט לוועדה המקומית. "בנסיבות אלו, אני סבור כי יש לפסוק הוצאות מתאימות המשקפות את מה שכינה בית המשפט בעתירה הראשונה כפגיעה בסדרי מנהל תקינים ואת העובדה כי בעתירה הראשונה נפסקו הוצאות מתונות מאוד".

את העותרת ייצגה עו״ד גלית קלנטרוף קליין ואת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו ייצגו עו״ד אירית יומטוב והראל וינטרוב ממשרד שפיגלמן קורן זמיר ושות׳.