"ילד אחד מהפרויקט אומר 'עשית בשבילנו משהו שלא אשכח לעולם' והילד השני אומר 'מתי כבר תבנה גם לנו בית חדש' - זה צובט בלב"

בשנת 1994 אשתי סיפרה לי שמינהל המקרקעין רוצים להוציא מכרה של המשפחה מהבית, ויש יותר מידי קשיים כי צריך לערב כמה משרדי ממשלה וגופים: שיכון, אוצר, עמידר. הבטחתי לה שאבדוק את הנושא, פניתי למשה אדרי מהמינהל, סיפרתי לו את הסיפור והוא אמר שאין לו אפשרות לקדם את זה לבד. אמרתי 'עזוב את הפרוצדורה, בוא נפנה ואז נבנה, ושהיזם שיזכה במכרז יסגור קודם עם המשפחות'. הוא אמר שזה רעיון מבריק, מועצת המינהל אישרה והוציאו את הפרויקט למכרז. השתתפתי וזכיתי כי היה לי הסכם מול בעלי הדירות.

לאחר מכן התחום תפס תוצאה ונכנסנו לפרויקט בקריית אונו, שכלל 330 יח"ד קיימות ובנייה של קרוב ל-1,000 יח"ד. הקבלנים לא ידעו איך להתמודד עם זה. אני למדתי בינתיים איך להתנהל מול בעלי הנכסים ומול העירייה - השתתפתי במכרז וזכיתי. זה היה פרויקט ראשון בסדר גודל כזה, שהתבצע ואוכלס בהצלחה רבה. מכל המדינה הגיעו ראשי ערים כדי לראות איך בונים שכונה חדשה.

חוויה משמעותית שזכורה לך מתחילת דרכך

בפרויקטים של פינוי-בינוי, יש תקופה בה חלק מהמשפחות של בעלי הדירות שגרו שנים ביחד, כבר קיבלו בתים חדשים, אך חלק מהן עדיין גרות במבנים הישנים.

מצד אחד, מגיע אליי ילד ואומר 'מה שעשית בשבילנו זה משהו שלא נשכח כל החיים. בבית הקודם לא יכולנו לארח חברים, הכל היה קטן מידי, היום יש לי חדר לבד'. מצד שני ילד אחד אומר 'מתי כבר אתה בונה גם לנו בית חדש?'. זה צובט בלב ומראה עד כמה הצורך בזה הוא קריטי כבר בגיל צעיר מאוד.

הדבר הכי חשוב שכל מי שניגש לפרויקט התחדשות צריך לדעת

צריך להבין שזה לא 'עוד פרויקט', אלא פרויקט עם הרבה משמעויות. צריך להקשיב ולתת מענה לדיירים שצריך להוציא אותם מהבית אחרי עשרות שנים, יש שם אנשים שזה הדבר היחיד שיש להם בחיים, משפחות מכל הסוגים והרקעים.

למשל, לקשישה שגרה לבד, אפשר לעזור בכך שנותנים לה דירה יותר קטנה לצד תמורה כספית, כדי שהיא תוכל לחיות טוב יותר. עבור אישה כזו שחיה על קצבה מביטוח לאומי ופתאום מקבלת מאות אלפי שקלים - קנית את עולמה.

מה הממשלה חייבת לעשות כדי להאיץ התחדשות עירונית ?

פינוי-בינוי זו חובה ממעלה ראשונה של מדינת ישראל. המדינה בנתה את הבתים האלו בשנות ה-50 עד ה-70, לא היו אז את הדרישות שבונים לפיהן היום, כמו מענה לרעידות אדמה, ממד"ים, מרווחים, הקצאה לבנייה ציבורית. המדינה חייבת לתרום מעצמה כדי לזרז, לתכנן וליישם. אני סבור שהמדינה צריכה להוציא את כל האישורים אל מחוץ לוועדות.

כבר 20 שנה אנחנו נאבקים ולא מצליחים להביא למצב שבו פינוי-בינוי היא משימה כלל-מדינית. לפני 15 שנה ביקשתי להקים ועדה להתחדשות עירונית שליו"ר שלה יהיו סמכויות כמו ראש ממשלה וחברי הוועדה יהיו כמו שרים. זה היה יכול לשנות את כל התחום.

פרויקט שאתה הכי גאה בו או נותר קרוב לליבך

בפרויקט בקריית אונו פינינו משפחות מכל גווני האוכלוסייה, החל ממעמד נמוך מאוד ועד רופאים ובעלי תפקידים בכירים. היו משפחות, בודדים, צעירים ומבוגרים. ידענו לתת לכל אחד את מה שהוא צריך. הצלחנו לשמור על הלכידות החברתית של השכונה. עד היום זה פרויקט שלומדים ממנו. 1000 משפחות גרות שם ונהנות מקהילתיות, חניות תת-קרקעיות, גינות. איכות חיים של קהילה שלמה.

גם היום, כשאני מסתובב בשכונה, עדיין זוכרים אותי, נותנים חיבוקים ונשיקות. אני עדיין שומר על קשר עם הדיירים ויש אהבה גדולה, כי הצלחנו לשנות את החיים של הרבה משפחות וילדים.

אתגר שפגשת בו לאורך תהליך קבלת היתר לפרויקט

התהליך עדיין מאוד קשה. כל הזמן יוצאות תקנות ודרישות חדשות. ככל שממשיכים לסרבל את קבלת ההיתר בעוד דרישות, כך יש לגופים יותר זמן לעכב את ההחלטות שלהם, וכתוצאה מכך את הפרויקט, וזה מאוד חבל. לדוגמה, אישורי כיבוי אש מפוצלים בין שלושה משרדים. מגיע משרד האנרגיה לבדוק את הגנרטור כדי לתת טופס 4 , אחרי שקניתי גנרטור שעבר בדיקה של מכון התקנים ואלף דרישות אחרות. אפשר לעשות את זה אחרת ויותר יעיל.

צריך לייעל את הדרישות ולהסתכל על התכנון הנדרש בשכונות חדשות, להתאים אותו לחיים בעוד 50 שנה כדי שלא יצטרכו לחזור שוב ולעשות מהפכות.

מהם סימני אזהרה בפרויקט שיכולים להרחיק אותך ממנו?

פרויקט שאין לי אפשרות להיות מעורב בו כל יום בתכנון ובנייה, אני לא לוקח על עצמי. אני בונה רק באזור המרכז, ברדיוס של 10-15 ק"מ מהמשרד שלנו, כדי שאוכל לעקוב וללוות את הפרויקטים. מגיל 13 אני בענף הבנייה ואני מאד אוהב את זה. אני חייב להיות כל יום בכל פרויקט, לשמוע מהמהנדסים והעובדים על בעיות ולפתור אותן.

איך השתנה תחום ההתחדשות העירונית לאורך השנים?

יש שינוי לטובה. היום המדינה והעיריות לא מפחדות להכניס פרויקטים לאישור. יש מגמה של תכניות של שכונות שלמות, כולל פינוי-בינוי. לדעתי לכל עיר צריכה להיות תוכנית אב ולכל הפחות תוכנית אב לשכונה.

מצד שני, המדינה מתערבת יותר מידי בחלק מהדברים. כאשר המדינה מגבילה את התוספת לכל דירה ל-12 מ"ר, זה אומר שאם הדירה הקודמת היתה 50 מ"ר והחדשה 62 מ"ר – זה לא שינוי ראוי. זה מעבר מבית קטן לבית קטן - ואז מה עשינו בזה?

אני בונה דירות של 90 מ"ר לפחות, כדי לתת מענה. המדינה צריכה להגדיר מינימום דירות ולא מקסימום תמורה, כדי לתת מענה לצרכים של הדיירים.

משהו שאף אחד לא יודע עליך בענף הנדל"ן?

האמת היא שיודעים עליי הכל. אני אדם מאוד פתוח, אוהב אנשים, אוהב לפגוש יזמים, אני מאוד מעריך, תומך ועוזר. אני אוהב לתת עצות למי שרק רוצה.

לאן לדעתך צועד תחום הפינוי-בינוי בעתיד הקרוב?

אני רק רוצה ומאחל לכולם שנושא פינוי-בינוי יתפוס תאוצה נכונה. יש למעלה מ-150 אלף יחידות דיור שחייבים לבנות מחדש עם ממ"דים והגנה מרעידות אדמה. לפעמים התשתיות מוחלפות בבתים הוותיקים במשך השנים, ובהרבה מקרים זו סכנת חיים. בפרויקטים שאני חותם עליהם אני לוקח על עצמי לתחזק להם את הבית עד להריסה, ורואה תשתיות לא ראויות. אנחנו צועקים את זה כבר 20 שנה - זה הדבר הכי טוב למדינה. צריך לתכנן ולרוץ קדימה.

איך נראה העתיד של תמ"א 38 בעיניך?

לדעתי יש מקום לתמ"א 38, אבל אסור לאשר תמ"א 38 במקום שבו אפשר לעשות פינוי-בינוי. זאת מכיוון שהתמ"א יכולה להיות עצם בגרון ולהפריע לאיכות החיים בשכונה שנים רבות קדימה.
אם מיישמים תמ"א 38 במקומות שזה לא יפריע לפינוי-בינוי ואפשר לשפר את החיים של הדיירים, החינוך והתשתיות -זה כדאי.