"רחוב בשכונת התקווה זה לא משהו שאפשר להבין דרך מפה באינטרנט, אלא רק דרך הרגליים"

שמאי המקרקעין אריה קמיל, שותף במשרד קמיל, טרשנסקי, רפאל שמאות מקרקעין, מתארח השבוע במדור ומספר על דודו שהיה שמאי וכיוון אותו מקצועית בתחילת דרכו, למה את המקצוע שלו חייבים לפעמים להכיר דרך הרגליים, ועל הפרויקט האהוב עליו - פרויקט פינוי-בינוי ברמת גן.

חוויה מכוננת במהלך הקריירה:
"עבדתי 21 שנה בעיריית תל אביב, ובזמנו כל המחלוקות בענייני שומה הגיעו לשולחני כמנהל מחלקת שומה והשבחה, והייתה לי סמכות להגיע לשומה מוסכמת. בשנת 2009 עבר תיקון 84 לחוק התכנון והבנייה. עד אז, אדם שהיו לו השגות בנוגע לשומת היטל השבחה שקיבל, הגיש אותן לוועדה ושני הצדדים יכלו להגיע לשומה מוסכמת.

"אחרי התיקון, לא ניתן היה כבר להגיע לשומה מוסכמת באופן זה, ואת ההשגות היו צריכים להגיש מעתה לוועדת הערר. ברגע שהמחלוקות האלה יצאו מתוך העירייה אל ועדות הערר, לי כאיש מקצוע בעירייה לא נשאר לאן להתקדם. אהבתי להיות רלוונטי, והבנתי שהתרומה שלי למוסד לא רלוונטית יותר ועזבתי לשוק הפרטי. ב-2010 הקמתי את המשרד עם השותפים שלי". 

טעות שלמדתי ממנה:
"שלא המשכתי ללמוד אחרי התואר הראשון. לתואר הראשון בגיאוגרפיה התקבלתי בפוקס ולא חשבתי שהעולם הזה קשור אלי, בין היתר כי אני דיסלקט ולימודים היו רחוקים ממני. אבל אני מאוד אוהב הוראה ואני חושב שהייתי צריך להמשיך עם העולם האקדמי.

"בסוף ב-2008 הלכתי ללמוד לתואר ראשון במשפטים וסיימתי ב-2011. אחרי כן למדתי לתואר שני בתכנון עירוני באוניברסיטת תל אביב ושם הבנתי, בדיעבד, שיכולתי לתרום לתחום השמאות באקדמיה הרבה מהניסיון שלי. כי אין הרבה כלים אקדמיים למקצוע שלי. חסרה הרבה פרקטיקה, ספרות כתובה, חסרים מחקרים. כאן אני מרגיש פספוס".

דמות שהשפיעה עלי במיוחד:
"דוד שלי, אליהו זילברברג ז"ל. הוא היה שמאי וכיוון אותי לא מעט במקצוע. כשנכנסתי לעיריית תל אביב באתי כמתכנן, ולא ידעתי אפילו מה זה היטל השבחה , רק התחלתי אז ללמוד שמאות. כשביקשו ממני לעבור למחלקת היטלי השבחה בעירייה, התקשרתי לדוד שלי ושאלתי אותו מה זה. אז הוא הסביר לי על התפקיד ולמה אסור לי לפספס אותו. עבדתי אז גם במשטרה וגם בעירייה, והתלבטתי אם להמשיך בקריירה משטרתית או להישאר ולהיות עובד עירייה, למרות שהשכר במשטרה היה יותר טוב. דוד שלי שכנע אותי להישאר בעירייה, וההמשך ידוע".

ההצלחה הכי גדולה שלי עד היום:
"המשפחה שלי. אשתי, 3 ילדים, ונכד אחד". 

העצה שלי למי שנמצא בתחילת דרכו:
"המקצוע דורש לא רק ידע לימודי אלא גם הרבה ניסיון וסבלנות. לדור המסכים יש הרבה מידע שלא היה לנו בעבר ויש הרבה כלים לעשות את העבודה טוב. אבל הם עדיין צריכים ללכת ברגל, לבקר בנכס, להכיר את השטח. אם יש לך רחוב בתל אביב שצד אחד שלו זו שכונת התקווה והצד השני זה יד אליהו, זה משהו שלא ניתן להבין לגביו משהו דרך מפה באינטרנט, אלא רק דרך התחושות של האנשים. זו מפה רגשית. ואת המפות האלה מכירים ברגליים. צריך להבין את השכונה".

ההחלטה הראשונה שהייתי מקבל אם הייתי שר הבינוי והשיכון:
"לא להילחם במשקיעים ולהבין שמשקיעי הנדל"ן הם לא האויב. צריך לתת לשוק לעבוד, לא להעמיס עליו מיסוי, ולפשט תהליכים. אנחנו שוקעים בבירוקרטיה. המערכות כבדות. מרגע שכותבים תוכנית ועד שהיא נולדת היא כבר לא רלוונטית. לוקח לנו 15 שנה בממוצע לאשר תוכנית להתחדשות עירונית וכשהיא יוצאת לביצוע היא כבר לא רלוונטית. חייבים לפשט, לתכנן נכון ולא להתפשר על איכויות. אבל לא יכול להיות שהחלטות לוקחות כל כך הרבה זמן. זה משפיע גם על מחירי הנדל"ן".

הדבר המרכזי שלדעתי אנשים לא מבינים לגבי תחום הנדל"ן:
"בגלל המורכבויות של הביצוע והתכנון שלוקחים הרבה זמן, גם כשאדם קונה לעצמו קרקע שמאושרת לבנייה, הזמן שייקח עד שהוא ייפגש עם המוצר שלו הוא ארוך, והשוק יכול להשתנות, כמו שקרה עכשיו. מספיק שעלתה הריבית וכל שוק הנדל"ן נעצר. דיור להשכרה היה פעם שם דבר והיום זה לא כלכלי. צריך לדעת לתכנן רחוק". 

קולגה שאני מעריך במיוחד:
"השותפים שלי למשרד - דני טרשנסקי ואיציק רפאל. אנחנו כמו משפחה. שניהם משלימים אחד את השני והם יודעים לחשוב מחוץ לקופסה. סך כל החלקים אצלנו גדול מהשלם".

הפרויקט האהוב עלי:
"פרויקט של התחדשות עירונית ברחוב שלם ברמת גן, שנמצא כעת בבנייה על ידי חברת ' אאורה '. ליווינו שם את הדיירים יד ביד, ויצרנו יחד איתם את התב"ע ל-522 יחידות דיור. הצלחנו להמיר 10 יחידות דיור לשטח מסחרי שיושכר לצורך הקמת קרן התחזוקה של הבניין, שתסבסד בעצם את התשלום שהדיירים צריכים לשלם. התחזוקה הזו תאפשר לדיירים המקוריים לחזור למגדלים, כי קורה הרבה פעמים שנוצרת ג'נטריפיקציה ואנשים עוזבים כי הם לא יכולים להרשות לעצמם את עלויות התחזוקה. ולנו היה חשוב שהם יוכלו להישאר במקום". 

הדבר שאני הכי אוהב לעשות מחוץ לשעות העבודה:
"אני מתנדב במשטרה ובעמותת 'אתגרים' (עמותה המעצימה בעלי מוגבלויות באמצעות ספורט אתגרי, ר"ל). בעמותה אני פעיל כבר 19 שנה, יש לי קבוצה שאני מלווה מאז שהם היו בני 14 והיום הם בני 30. במשטרה אני מדריך ירי ומאמן את כיתות הכוננות. אני בעצמי חבר בכיתת הכוננות באזור כיכר המדינה בתל אביב, ומאבטח בין היתר את כיכר החטופים".

אם לא הייתי בעל משרד שמאים הייתי...
"הייתי מרצה הרבה שנים בטכניון, באוניברסיטת תל אביב ובבר אילן. הייתי חוזר להוראה, במשהו ספציפי שמשרת את המקצוע שלי, ברמה המחקרית".

התחזית שלי לשנה הקרובה:
"עד שלא תסתיים המלחמה יישאר הקיפאון, למרות שהבעיה העיקרית היא לא המלחמה אלא הריבית הגבוהה. אחרי המלחמה נחזור לעשייה כלכלית כי המנוע פה הוא חזק. יש דרישה, הילודה ממשיכה ואנשים צריכים דירות. המשרדים נקלעו קצת למצוקה כי יש בנייה מאסיבית, אבל זה תמיד בגלים וזה גם יתאזן".