העירייה הנפיקה היתר שימוש חורג שנה לאחר התחלת השימוש, וביקשה לחייב היטל רטרואקטיבית. כך הכריעה ועדת הערר

האם ניתן לגבות היטל השבחה על תקופת המתנה לחידוש היתר לשימוש חורג? זו הסוגיה שבה שנה  ועדת ערר המחוזית לפיצויים והיטלי השבחה של מחוז המרכז, בראשות עו"ד איל תאודור שרון. זאת לאחר ששומת היטל השבחה שנשלחה למספר מחזיקים בקרקע בעקבות היתר שימוש חורג , חייבה אותם רטרואקטיבית בהיטל גם על השנה שקדמה לחידוש ההיתר, שבה המשיכו המחזיקים לעשות שימוש בקרקע בהתאם להיתר הישן, על אף שפג תוקפו.

12 העוררים הם בעלי זכויות המחזיקים בקרקע בשטח של כ-17 דונם בדרך בגין במתחם דנמרק בפתח תקווה,. על אף שייעוד הקרקע חקלאי, במשך שנים התירה הוועדה המקומית שימוש חורג מסחרי במקרקעין. כחלק מכך הפיקה ב-2019 היתר שאפשר שימוש חורג מסחרי בחלק מהחלקה, בשטח 1.46 דונם, לכשנתיים וחצי או לחלופין עד אישור התב"ע. עוד לפני שפקע ההיתר הגישו העוררים בקשה להמשך שימוש חורג קיים. הליך הרישוי החל במאי 21, וחידוש ההיתר ניתן רק ביוני 22, לשימוש חורג ל-3 שנים או עד אישור התב"ע.

בעקבות חידוש ההיתר הנפיקה הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה דרישת תשלום של היטל השבחה בסך 539 אלף שקלים, וקבעה כי השומה תהיה ביחס לתקופה שמיולי 21. העוררים חלקו על החישוב וטענו שאין לכלול בו את תקופת ההמתנה להיתר, ממאי 21 ועד יוני 22.

טענת העוררים הייתה בין היתר כי "בתקופה שמיום פקיעת ההיתר הקודם ועד למועד החלטת הוועדה המקומית בוצעה הפעילות החורגת בשטח שלא כדין וללא אישור, ועל כן נשמט הבסיס החוקי לחיובם בהיטל". עוד טענו כי "הטלת החיוב בהיטל השבחה למפרע פוגעת קשה באינטרס ההסתמכות של העוררים, פוגעת בתקציבה ובניהול התקין של עסקיהם. העוררים הסתמכו במהלך השנים וכלכלו את צעדיהם בהתאם להתנהלות הרשות, אשר לא דרשה היטל השבחה במשך שנים".

"העוררים נעדרי תום לב"

ועדת הערר דחתה את הערר מכמה טעמים. הראשון הוא היעדר תום הלב, כיוון שממילא עשו שימוש חורג בתקופה הנידונה: "העוררים עצמם לא כפרו בכך, שהשימוש החורג המסחרי בחלקה בוצע על ידם ברציפות גם לאורך התקופה שבמחלוקת. ברם, העוררים מעידים על עצמם כי עשו כן שלא בהיתר ורישיון, לאמור 'שלא בהתאם לדיני התכנון והבנייה'.

"טעם אחר הוא שלמעט מקרים מיוחדים המצויים בשיקול דעת קונקרטי, הולכים הליכי ההשבחה אחר הליכי הרישוי, כאשר האפשרות לסטות מהחלטות שכבר קיבלו מוסדות התכנון בשלב הדיון בבקשה להיתר, שמורה למקרים שבהם נדרש הדבר באופן בולט על מנת להגיע לתוצאה ראויה המתיישבת עם עקרונות הצדק והשיטה". בכך הבחינה הוועדה בין שימוש חורג שביוזמת הוועדה המקומית, לשימוש חורג ביוזמת המבקשים.

עוד ציינה ועדת הערר כי בעלי הזכויות השתמשו בחלקות להשכרה לצדדים שלישיים, הרוויחו מהשימוש החורג, וביקרו את העוררים שלא הביאו את הסכמי השכירות לוועדה. ועדת הערר דחתה כאמור את הערר והוסיפה כי "לא נוכל שלא להביע מורת רוח והסתייגות מהתנהלות העוררים. ראשית, לעצם הגשת הערר בניסיון לא ראוי לצאת נשכרים מפעילותם הלא חוקית בחלקה. שנית, לסירובם העיקש חרף מספר הארכות מועד, להגיש לעיון ועדת הערר את הסכמי השכירות אשר נחתמו בינם לבין צדדים שלישיים בקשר עם הפעילות המבוצעת בשטח".

בסופו של דבר דחתה הוועדה את הערר וקבעה לעוררים הוצאות של 30 אלף שקל. את הוועדה המקומית ייצג עו"ד יעקב ברכה, את העוררים ייצג עו"ד אלירן חליבה.