"התלבטתי מאוד אם לקבל את התפקיד במטה התכנון, ואז נזכרתי במשפט שהרב עובדיה אמר לי"

נתן אלנתן, יושב ראש מטה התכנון הלאומי, מתארח השבוע במדור ומספר איך השליחות באוזבקיסטן אחרי הצבא הפכה לחוויה מכוננת עבורו, מה הוא חושב על מנכ"ל מנהל התכנון רפי אלמליח, מדוע היה מבטל את מחיר למשתכן אם היה יכול, וגם על ההצלחה הכי גדולה שלו - עליה עבד 30 שנה.

חוויה מכוננת במהלך הקריירה:
"מדובר בארוע שהתרחש הרבה לפני ההתחלה הרשמית של הקריירה כאשר בגיל 24, אחרי הצבא יצאתי לשליחות אל העיר בוכרה באוזבקיסטן, מטעם קרן שתומכת בפעילות חינוכית בעולם היהודי, למטרת הקמת בית ספר יהודי בעיר. הגעתי לסוף העולם שמאלה ועברתי שנה וחצי שבה הייתי צריך לעשות הכל בעצמי, מכל הבחינות: פעילויות בקהילה, עידוד עלייה לישראל. נסעתי לשם עם 4 ילדים קטנים, למקום שמבחינה חומרית אתה חוזר בו 100 שנה אחורה, אפילו טיטולים לא היו שם. 

"הייתh עדיין ילד ועשיתי דברים אדירים. החוויה נתנה לי כוחות ושינתה לי את התפיסה להמשך הדרך בכל פעם שניגשתי לפרויקטים גדולים. זמן קצר לאחר מכן, בגיל 28, נבחרתי למועצת העיר תל אביב ובגיל 29 כבר הייתי סגן ראש עיר".

טעות שלמדתי ממנה:
"כיהנתי שתי תקופות בעירייה כחבר מועצה. בקדנציה הראשונה היו לי הרבה מלחמות ומאבקים - על דברים שהאמנתי בהם. הלכתי עם האמת שלי עד הסוף, וההצלחה היתה חלקית. הבנתי שזו לא הדרך. בקדנציה השנייה הבנתי שבדרכי נועם ושלום אפשר להשיג הרבה יותר. עבדתי על חיבורים ושיתופי פעולה ולמדתי שאפשר להשיג הרבה יותר בדרכי נועם מאשר במלחמות".

דמות שהשפיעה עלי במיוחד:
"הרב עובדיה יוסף. ביקרתי אצלו לא פעם ולא פעמיים. עיקר ההשפעה שלו עליי הייתה בזמן התפקידים הציבוריים שלי בעירייה, וקיבלתי ממנו הדרכה אישית שקידמה אותי בתפקיד. תל אביב מבחינתו לא היתה עיר רגילה, והיה לו סנטימנט כלפיה עוד מהתקופה שבה הוא שימש כרב הראשי שלה. באחד הביקורים שלי הוא אמר לי: 'אתה יודע כמה אני אוהב לכתוב, אבל כשהייתי רב ראשי בת"א לא כתבתי אפילו דף אחד מהספרים שלי ועסקתי רק בעבודה'. באותו הרגע לא כל כך הבנתי למה הוא אומר לי את זה, רק מאוחר יותר ההבנה חלחלה.

"כשפנו אלי לגבי כהונת יו"ר מטה התכנון התבטתי מאד אם להיענות. הייתי כבר כמה שנים אחרי הפעילות הציבורית, עם חברת ייעוץ שאפשרה לי גם פרנסה וגם זמן ללמוד ולכתוב, שזה עיקר עיסוקי בשנים האחרונות. אבל אז נזכרתי במסר של הרב, שלפעמים צריך לעזוב את הספרים שלך לטובת השליחות הציבורית. הוא ראה את התפקיד שלו בתל אביב כשליחות, וגם לי לא יקרה כלום אם אפסיק את הכתיבה".

צילום: אביגיל מתתוב

ההצלחה הכי גדולה שלי עד היום:
"לפני מספר שנים הוצאתי את הספר "נתינת הדורות" על ההיסטוריה היהודית מבריאת העולם ועד ימינו. עבדתי עליו למעלה מ-30 שנה, עם המון חומר שצריך לעבור עליו, תמיד תוך כדי הרבה עיסוקים אחרים. זה היה מאוד לא פשוט, להצליח לשבת שעה-שעתיים בכל ערב. זה פרויקט שלא האמנתי שאסיים אותו, ופרסום הספר היה מבחינתי הישג גדול". 

העצה שלי למי שנמצא בתחילת דרכו:
"להיות מוכן לכך שהעבודה הציבורית היא כפוית טובה. בתחילת הדרך מישהו אמר לי משפט שהולך איתי עד היום: 'תעשה טובה קטנה - יזרקו עלייך אבן קטנה, תעשה טובה גדולה - יזרקו עלייך בלוק. אם אתה מוכן לזה - תיכנס לתפקיד, ואם לא - אל תיכנס'. זה היה פוליטיקאי מאוד גדול בזמנו שאמר לי את זה, ועד היום אני אומר את זה למי שמתייעץ איתי אם להיכנס לחיים הציבוריים. כמה שחשבתי שאני מוכן - לא הייתי מוכן לזה. בעבודה הציבורית אל תצפה לתודה. אנשים יתקשרו אלייך בלי סוף אם משהו לא הצליח, אבל אם זה יצליח הם ייעלמו".

החלטה הראשונה שהייתי מקבל אם הייתי שר הבינוי והשיכון:
"הייתי מבטל את יוזמת  מחיר למשתכן ושאר היוזמות הדומות שבהן נותנים הטבות למעמד הבינוני-גבוה בשווי מאות אלפי שקלים, ולוקח את התקציב הזה של מיליארדי השקלים, לפרויקט שהיה בעבר ונעלם - דיור ציבורי. לישראל היתה בעבר תשתית דיור ציבורי מפוארת, עד שהגיע רן כהן עם הרעיון של חוק הדיור הציבורי, ומאז הדירות נמכרות בסיטונות ומעט מאד נרכשות. היום אנחנו במצב שהמעמד הנמוך, נכים למשל, מחכים לפעמים 10 שנים לדירה בדיור ציבורי ולא מקבלים".

‎הדבר המרכזי שלדעתי אנשים לא מבינים לגבי עולם הנדל"ן:
"שוק הנדל"ן לא רק עולה, אלא גם יכול לרדת. עד לפני שנה כשאמרתי את זה אנשים הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח. אנשים שכחו את זה. לצערי בשנים האחרונות הנוהג בשוק הוא לערוך שומה לשווי הקרקע ואז להוסיף עוד 20 אחוז, כי מניחים שעד שיבנו השווי כבר יעלה, ותמיד הייתי אומר שהשוק הוא דו צדדי ולא לעולם חוסן - ובשנה האחרונה מבינים את זה.

"ראינו את בצורה קיצונית בנושא התחדשות עירונית , שלוקחת הרבה יותר זמן מעסקאות רגילות. היו נותנים עד ממש לאחרונה הצעות לדיירים לתוספת של 35-40 מטר, וזה אומר לפעמים ממש להפסיד כסף. עכשיו היזמים רואים שהם לא יכולים לעמוד בזה ויורדים ל-12 מטר תוספת".

קולגה שאני מעריך במיוחד:
"מנכ"ל מנהל התכנון רפי אלמליח. אני מאוד מעריך אותו ברמה המקצועית, בשיתוף הפעולה ובעבודה ביחד. הכרתי אותו בעבר כששנינו היינו חברים במועצה הארצית, אני מטעם תל אביב והוא מטעם רמ"י. היינו חברים אבל לא עבדנו אז ביחד. הוא מנכ"ל מנהל התכנון ואני ראש מטה התכנון, ויש לנו שיתוף פעולה מעולה, הוא יודע את העבודה שלו והוא בולדוזר. לא הייתי יכול לבקש מישהו טוב יותר לצידי".

הפרויקט האהוב עלי:
"בניין משרדים על דרך קיבוץ גלויות, שנבנה ממש קרוב לביתי בשכונת קריית שלום. הייתי מעורב בפרוייקט מתחילתו, כיועץ בשוק הפרטי, תיווכתי את הקרקע, ליוויתי את ההיתר וגם דאגתי שיחליפו את האדריכל כשהדברים לא התקדמו והכנסתי את גידי בר אוריין. יצא פרויקט מדהים. בהתחלה לא אהבו אותו ועכשיו מאוד אוהבים.

"הוא פרויקט מאוד ייחודי מבחינת התכנון שלו, וכל האילוצים שהיו בתכנון. הדיור הממשלתי היה מעורב והיה צריך לבנות לפי הדרישות שלהם ועם זאת לא להתפשר. נתנו ללקוח בדיוק מה שהוא רוצה ויצא גם מעולה מבחינה אדריכלית. היום הבניין הפך להיות אייקון - המגדל הוורטיקלי קוראים לו. כשאתה מלווה פרויקט מאפס ומבין מה עומד מאחוריו - זה מיוחד". 

הדבר שאני הכי אוהב לעשות מחוץ לשעות העבודה:
"ללמוד. מנצל כל רגע פנוי שיש לי בשביל ללמוד. אנשים שואלים אותי מה למדתי פורמלית בתחום הזה, אתה אדריכל ? שמאי? עורך דין? אני עונה לא זה ולא זה ולא זה. אבל אני יושב כל הזמן ולומד עצמאית את התחומים שאני נמצא בהם ומתמקצע, ולומד גם תורה".  

אם לא הייתי בכיר בשירות הציבורי הייתי...
"ממשיך במה שעשיתי לפני שנכנסתי לתפקיד. אני נמצא בפרויקט מאוד גדול של כתיבת אנציקלופדיה על כל אישי התנ"ך. עצרתי אותו בגלל התפקיד הזה, והייתי שמח להמשיך אותו". 

התחזית שלי לשנה הקרובה:
"קשה מאוד להעריך. דבר אחד אני יכול להגיד, במה שקשור אלינו בתחום התכנון נראה שיפור לעומת העבר, הן בכמות התוכניות שיאושרו והן בקיצור ביורוקרטיה, בעיקר בנושאי רישוי ותכנון. כבר בחודשים החודשים נתחיל לראות ולהרגיש, חלק כבר מרגישים. נמשיך להערכתי לשבור שיאים במספר התוכניות שיאושרו. וברגע שהריבית תתקרר, אני מקווה שהשוק יחזור לקדמותו ונראה חזרה לרכישות".