מכה לעמידר: העליון מטיל ספק ביכולתה לזהות דיירים ממשיכים

בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהלתיים, פסק בחודש מרץ האחרון כנגד חברת עמידר אשר דרשה לפנות דייר שגר בדירת אביו שנפטר, והטיל ספק גדול בנוהל החקירה המרכזי עליו היא מתבססת, שיטת "ביקורי המעגל", כראיה מוצקה.

העותר התגורר בדירת דיור ציבורי אשר מושכרת לאביו בתל אביב וביקר רבות את אימו, אשר גרה בדירת דיור ציבורי בבית שמש. אביו של העותר נפטר בשנת 2018 ולפי נוהל משרד הבינוי והשיכון , כאשר זכאי לדיור ציבורי נפטר או עובר למוסד סיעודי, קרוב משפחה שגר עימו בדירה הציבורית עשוי להיות זכאי להתגורר בדיור הציבורי כ"דייר ממשיך".

ועדת האכלוס העליונה של משרד הבינוי והשיכון קבעה כי העותר אינו עומד בקריטריונים של דייר ממשיך בגלל שלא התגורר יחד עם אביו ז"ל, ולכן צריך לפנות את הדירה. הוועדה הסתמכה בהחלטתה על נוהל החקירות שמבצע משרד השיכון הנקרא "ביקורי מעגל", בו בודקים את מצב הדייר מבחינה כלכלית, דוחות על מצב הדירה ובעיקר מי גר בדירה.

בוועדת האכלוס העליונה של משרד השיכון ובבית המשפט המחוזי בתל אביב נפסק כנגד העותר, כאשר הראיות העיקריות היו 17 ביקורי המעגל אשר ביצעו משרד השיכון וחברת עמידר. בהחלטת הוועדה נקבע, כי העותר "לא התגורר ברציפות בדירה הציבורית יחד עם הדייר החוזי משנת 2009 ועד לפטירתו". לצורך קביעה זו, התבסס בית המשפט המחוזי על דוחות 'ביקורי מעגל' שנקבע כי מן האמור בהם "עולה בבירור כי הוא כלל לא התגורר בדירה עם אביו", אלא "התגורר עם האם בדירתה בבית שמש".

השופטת ברון: "יש לא מעט אינדיקציות לנוכחות רציפה של העותר בדירת האב המנוח"

השופט נועם סולברג, הסכים עם החלטת משרד השיכון והבינוי וחברת עמידר ואמר כי "החלטת הוועדה העליונה התבססה על תשתית עובדתית נאותה, וכי לא נפל כל פגם במסקנה שאליה הגיעה הוועדה, על יסוד תשתית מוצקה זו. משכך, לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטת הוועדה, ובהתאם לא קמה עילה להתערבות גם בפסק הדין של בית המשפט המחוזי".

השופטת ע' ברון, לא הסכימה עם השופט סולברג וסייגה את ראיית ביקורי המעגל כשקבעה כי "דוחות ביקורי המעגל הם ראיות הנאספות בזמן אמת ומכאן המשקל הנכבד שמקובל לייחס להן. עם זאת, המציאות המורכבת בנוגע לאופן שבו דוחות אלה נערכים, ובפרט עמדת הנחיתות שבה מצויים דיירי הדיור הציבורי בעת ביקורי המעגל, מחייבים את בית המשפט לבחון ראיות אלה ב'חשדנות' מסוימת – בפרט בנסיבות שבהן מתעורר חשש שהדוחות אינם משקפים את המצב העובדתי המדויק. כך מתחייב לגישתי גם בעניינו של העותר".

העותר צירף תצהירים ומכתבים מחברים, מבעל המכולת, ומיו"ר הוועד של השכונה אשר מחזקים את טענתו כי התגורר בשכונה, אך הועדה העליונה של משרד השיכון ובית המשפט המחוזי לא קיבלו את הראיות. השופטת ברון כן קיבלה את הראיות שהציג העותר ואמרה כי "בנסיבות המתוארות, נראה כי יש לא מעט אינדיקציות לנוכחות רציפה של העותר בדירת האב המנוח, חרף האמור בדוחות ביקורי המעגל".

"יש הטוענים שמשפחה שהתחמקה בעבר מתשלום שכר דירה נוסף, או הסתירה הפרה של חוזה השכירות, אין לאפשר לה "להרוויח" היום מהטענה שבדירה התגורר דייר נוסף. אך גישה זו אינה מביאה בחשבון את פערי המידע ואת פערי הכוחות המשמעותיים בין אותו דייר בדיור ציבורי החי בעוני, ובין נציג החברה המשכנת".

השופט י' אלרון הוסיף ואמר: "בתצהיר של גב' גפני (עובדת עמידר אשר ביצעה ביקור מעגל אצל העותר, ס.ש) נכתב כי בביקורה בדירה ראתה את המערער ואף זכור לה המזרן המונח על הרצפה במבואת הדירה אשר שימש אותו. עוד הצהירה כי ציינה זאת בטופס של חברת עמידר אשר אמור להימצא ב'תיק הדירה'. טופס זה לא הוצג לנו, ובכך יש כדי להקים תהייה האם מלוא המסמכים הרלוונטיים נמצאים ב'תיק הדירה' מלכתחילה, ואם כן, האם ישנם מסמכים מתוך 'תיק הדירה' שלא הוצגו. ראיה זו מותירה לטעמי עמימות ראייתית של ממש".

הסיפור הגדול שלא מסופר בפסק הדין, הוא הדילמה אשר נמצאים בה דיירי עמידר. כאשר מתווספים דיירים לדירת דיור ציבורי באופן קבוע, כגון בני משפחה או בני זוג, שכר הדירה יכול לעלות ואף יכולים לסלק את הדייר מהבית בשל הפרת חוזה. דבר זה גורם לחלק מדיירי הדיור הציבורי "להסתיר" קרובים אשר מתגוררים איתם בדירה בשל חשש ממקרה זה. השערה רווחת היא כי העותר לא היה נוכח בביקורי המעגל בשל הפחד של אביו מעליית שכר הדירה או ממקרה של הפרת חוזה.

הערעור של העותר התקבל ברוב של 2 מול 1 - והעלה שאלות רבות 

ברון מצטטת את השופטת דפנה ברק ארז אשר אמרה על הנושא כי "הלכה למעשה, נוהלי עמידר מתמרצים את הדיירים המתגוררים בדיור ציבורי, אנשים קשי יום שעל פי רוב משתכרים לצרור נקוב, שלא להצהיר על בני משפחה הגרים עמם, הצהרה הכרוכה בהעלאתו של שכר הדירה. הדיירים מודעים לאפשרות להעלאת שכר הדירה בעודם נותנים את ההצהרה". ברק ארז ממשיכה ואומרת כי "לעומת זאת, אין הם מודעים לכך שטשטוש העובדה שגרים עמם בני משפחה נוספים עלולה להעמיד בסכנה של ממש את יכולתם של אותם בני משפחה לטעון למעמד של 'דייר ממשיך''. זהו מצב מובנה של אי-סימטריה במידע, העולה בחלק מן המקרים אף כדי 'בפני עיוור לא תיתן מכשול'.

ברון מוסיפה בעצמה ואומרת כי "יש הטוענים שמשפחה שהתחמקה בעבר מתשלום שכר דירה נוסף, או הסתירה הפרה של חוזה השכירות, אין לאפשר לה "להרוויח" היום מהטענה שבדירה התגורר דייר נוסף. אך גישה זו אינה מביאה בחשבון את פערי המידע ואת פערי הכוחות המשמעותיים בין אותו דייר בדיור ציבורי החי בעוני, ובין נציג החברה המשכנת. באותה נקודת מפגש של ביקור המעגל, הדייר נמצא בעמדה נחותה בשל מצבו הסוציו אקונומי; לא פעם בשל מחסומים שפתיים, תרבותיים או השכלתיים שעימם הוא נדרש להתמודד; ובשל חוסר ניסיון וידע ביחס למיצוי זכויותיו בהתאם לפרוצדורות הסבוכות של הדיור הציבורי".

אמנם פסק הדין הוכרע ברוב של 2 (אלרון וברון) מול 1 (סולברג) ונקבע כי הערעור של העותר התקבל, אך הוא העלה שאלות רבות בנוגע לשיטות הפעולה של חברת עמידר ומשרד הבינוי והשיכון, אשר מעמידות בדילמות קשות את דיירי הדיור הציבורי, האנשים הנחשבים מהמעמד החלש ביותר בחברה.