נלבישך שלמת בטון וכסף: פרשיות השחיתות הנדל"נית הגדולות בתולדות המדינה

יום הולדתה ה-75 של מדינת ישראל נחגג ברגשות מעורבים. גם בשל הקרע הפנימי האדיר בחברה, וגם בגלל אחת הסיבות להיווצרותו – שקיעתם של רבים מדי מבכירי השלטון בפרשיות שחיתות, ונהייתם של רבים אחרים אחר טובות הנאה כלכליות "חוקיות" - הטבות, החזרי הוצאות, מאות מינויים שאין בהם כל צורך, עם לפחות עשרה משרדי ממשלה מיותרים. ביום העצמאות הזה ישראל היא מדינה הנתונה בבעיה חמורה של שחיתות ציבורית – חוקית ולא חוקית כאחד.

לכאורה לא המצאנו כלום. "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים", נכתב במקורות. בעיות שחיתות ליוו אותנו כבר בתקופת המקרא. גם בימינו אנו, במדינת ישראל המודרנית - השחיתות נמצאת עמנו זמן רב יותר משנדמה לנו. מינויי מקורבים, יחסי תן וקח פסולים וייתכן שגם שוחד, היו ככל הנראה מראשית ימי המדינה, בתקופות שבהן אמות המידה השלטוניות היו שונות, וגם התקשורת ושומרי הסף היו שונים וכנועים יותר. הסקנדלים הראשונים שזכו לחשיפה ציבורית רחבה התפוצצו בשנות ה-70, בסוף ימיה של מפא"י כמפלגת שלטון נצחית ומאז, כמאמר הפתגם, לא הבטנו אחורה.

כבר אז, לפני קרוב ל-50 שנה, סבבו פרשיות השחיתות הבולטות בעיקר סביב נדל"ן. מקריות? כנראה שלא. בניגוד לרוב ענפי הכלכלה – תחום התכנון והבניה קשור בטבורו לשלטון בכלל, ולשלטון המקומי בפרט. כאשר כל החלטה של ועדה מקומית שווה מיליוני שקלים, אם לא עשרות מיליונים, הצעות שוחד הן כמעט דבר מתבקש ולמרבה הצער רבים מדי התפתו. חלק נשפטו ונכלאו, אחרים הצליחו להתחמק.
בפרויקט שלפניכם לא ביקשנו להביא את כל תולדותיה של שחיתות הנדל"ן בישראל – משימה אדירה שתקצר עבורה היריעה, אלא בחרנו חמישה אירועים מרכזיים מתקופות שונות, אשר מלבד היותם משמעותיים, יש בהם כדי ללמד על הדרך שעשתה שחיתות הנדל"ן בישראל מקום המדינה ועד היום.

הוא היה הכוכב העולה בשמי מפא"י - התרסקותו סימלה את תחילת סופה

פרשת ידלין, על שם בכיר מפלגת העבודה בעבר אשר ידלין, התפוצצה במהלך כהונת ממשלתו הראשונה של יצחק רבין שכיהנה במהלך שנות ה-70, והייתה אחת מפרשיות השחיתות הראשונות שזכו לחשיפה ציבורית רחבה. בראייה היסטורית נחשבת על ידי רבים כאחד הגורמים לשקיעת מפא"י, ששלטה במדינה ללא מצרים מיום הקמתה, ולמהפך הפוליטי שהתחולל זמן קצר לאחר מכן, כאשר בשנת 1977 ניצח הליכוד בראשות מנחם בגין בבחירות לראשונה.

בשנת 1976 היה ידלין כוכב עולה בשמי הפוליטיקה הישראלית בכלל, ובשמי מפלגת העבודה בפרט. לאחר שנתיים מוצלחות כמנכ"ל קופת חולים "כללית" של ההסתדרות, כבר הוכרז על ידי ראש הממשלה רבין ושר אוצר יהושע רבינוביץ' כמועמדם לתפקיד נגיד בנק ישראל. אלא שאז התרחש טוויסט בעלילה – שבועון "העולם הזה" בראשות העיתונאי אורי אבנרי החל לפרסם סדרת תחקירים על פעולות כספיות בלתי כשרות שנגעו לבכירים במפלגת העבודה, וידלין ביניהם. מהתחקיר עלה כי הוא היה מעורב בקבלת שוחד.

סדרת התחקירים הובילה לחקירת משטרה נגד ידלין ובכירים נוספים, עליה ניצח היועץ המשפטי לממשלה באותה העת, אהרון ברק. בין היתר נמצא כי גבה עמלות מארבע עסקאות שבהן מכרה קופת החולים נכסים, כי רכש דירה ורשם אותה על שם חברתו חווה ארליכמן כדי להימנע מתשלום מס שבח , וכי במקרה אחר נמכר נכס של קופת חולים לכאורה לארליכמן, אף שלא הייתה הרוכשת האמיתית, בעוד שלטענה היה ידלין שותף לקניית הנכס ביחד איתה.

באוקטובר 1976 נעצר ידלין וגויסו 2 עדי מדינה כנגדו. בתחילת המשפט כפר בכל ההאשמות נגדו אך לבסוף הודה במסגרת עסקת טיעון בחמישה מקרים של שוחד וקבלת טובות הנאה. ידלין נדון לחמש שנות מאסר ולקנס של 30,000 דולר, וריצה ארבע מהן בפועל.

הח"כ הראשון שהורשע בפלילים - שהמשיך להגיע להצבעות מהכלא

שמואל רכטמן (1988-1924) היה חבר הכנסת הראשון שהורשע בפלילים והראשון שישב בכלא. הוא היה חבר כנסת מטעם הליכוד בכנסת התשיעית, שהושבעה ב-1977, וסיים את כהונתו ב-1979. לפני כן הוא היה ראש עיריית רחובות. כהונתו כראש עיר החלה ב-1969 מטעם גח"ל, והוא היה ראש העיר הראשון בעיר שלא מטעם מפלגת הפועלים, וכן הראשון שהיה יליד רחובות. כהונתו כראש עיר נמשכה עד 1978.

כראש עיריית רחובות, הוא הוביל תנופת בנייה אדירה בעיר, שהעלתה חשדות בנוגע לשוחד מקבלני בניין. החשדות לא העלו דבר במשך זמן רב, עד שבספטמבר 1978 חשף הקבלן אהרון גיבור הקלטה של שיחה בינו לבין רכטמן. בין היתר, אמר רכטמן בהקלטה כי, "היה חזק בעניין הזה. חקרו 100 קבלנים והם היו ברזל". ביוני 1978 ביקש היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק, להסיר את חסינותו של רכטמן. כחצי שנה אחר כך, בינואר 1979, הרשיע אותו שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חיים שטיינברג, וציין בפסק הדין כי, "הנאשם עשה רושם עלוב מאוד".

רכטמן נכנס לכלא כבר ב-1979, בעודו מחכה להחלטה בנוגע לערעורו. ערעורו נדחה, ובדצמבר 1980 הוא נידון לתשעה חודשי מאסר בשל מתן כרטיסים לאולימפיאדת מינכן לקבלן. רכטמן טען אז שלא ראה כל פסול בכך, ושזה היה מקובל. 

תוך כדי כהונתו בכנסת הוא כבר ישב בכלא וזכה להסעות מהכנסת להשתתפות בהצבעות. רק לאחר שערעורו נדחה, דרשו חברי הליכוד שיתפטר מהכנסת - בקשה שלה נענה. הוא שוחרר שלוש שנים בלבד לאחר שנכנס לכלא, לאחר שהנשיא דאז, יצחק נבון, קצב את עונשו בשל מצבו הבריאותי. גם לאחר שהשתחרר, הוא טען  לחפותו וביקש לחזור לפוליטיקה. בזכות הבנייה הענפה ופיתוחה של רחובות, רבים מתושבי העיר המשיכו להעריך אותו, למרות השחיתות. אזור התעשייה קריית רכטמן, הסמוך לשכונת קריית משה, קרוי על שמו.

העיתונאי משה רונן, שסיקר אז את הפרשה מטעם "ידיעות אחרונות", ובאותם ימים קיבל את רישיון עורך הדין שלו, כתב ב"עין השביעית" על הצעה מושחתת נוספת של ראש העיר לשעבר: "יום אחד, בשיחת מסדרון ליד אולם בית המשפט המחוזי שבו התנהל משפטו של ראש העיר וחבר הכנסת, הוא בירך אותי על הצטרפותי ללשכת עורכי הדין והציע לי הצעה מפתה: 'אתה יודע שיש לי קשרים עם קבלנים בעירי. אני יכול לסדר לך פרנסה יפה, אם הם ידרשו מרוכשי הדירות שלהם לערוך את חוזי המכר באמצעותך'

הפנים של תופעת ההון-שלטון

במדינה הנתונה בבעיית הון-שלטון מתמשכת, היה הקבלן דוד (דודי) אפל הפנים של התופעה הזו לאורך שנים ארוכות. כבר בגיל 20 הצטרף אפל - שמנחם בגין היה הסנדק שלו - לליכוד והיה מקורב לרבים מבכירי המפלגה. ב-1977, הקים עם הקבלן שלום גניש את אדירים - חברה לבניין ועבודות ציבוריות, שלאחר שלוש שנים נהפכה לחברה משכנת.

כבר ב-1986 נחשד בשוחד לפקיד מס הכנסה כדי שיודיע לבעלי החברה על ביקורות צפויות, וזוכה מחוסר ראיות. ב-1989 נעצר בשל שתי פרשיות, לגבי כספים שקיבל ממשרד השיכון: פרויקט פינוי מעברת חוטר (שהוקמה בסמוך לבאר יעקב),שבו קיבל 1.7 מיליון שקל מבלי שדווח למה שימשו הכספים; וכן מעברת יוספטל בכפר סבא שעל פי כתב האישום לא החזיר את הכסף המיועד למפונים. ב-1997, שבע שנים אחרי הגשת כתב האישום נגדו, זוכה אפל מחוסר ראיות במשפט הפלילי, אך הורשע במשפט האזרחי שבו נקבע כי קיבל 43 מיליון שקל מהמדינה, ונדרש להחזיר 21 מיליון שקל.

באפריל 2010 הורשע אפל בעבירות של מתן שוחד בכמה מקרים בשנות התשעים: לראש עיריית גבעת שמואל זמיר בן ארי, לראש עיריית לוד בני רגב, ולעודד טל - פקיד בכיר במנהל מקרקעי ישראל. הוא נידון לשלוש שנות מאסר. באוגוסט 2012 החל לרצות את עונשו בכלא מעשיהו, והשתחרר כעבור שנתיים לאחר ניכוי שליש. כמו כן, נקבע לו קנס של מיליון שקל, שהופחת ל-670 מיליון שקל בבית המשפט המחוזי.

לגבי סעיף האישום הראשון, קבע שופט השלום מרדכי פלד, כי אפל ומגדל הזוהר שבבעלותו ביקשו להקים בשכונה חדשה בלוד קניון, מגדלי מגורים, קאנטרי קלאב ורכבת קלה. אפל והחברה שבבעלותו גם פעלו לסיפוח כ-1,400 דונם של קרקעות חקלאיות מהמושב גנתון ללוד, ולשינוי ייעודן לבנייה. על פי כתב האישום, אפל ומגדל הזוהר מימנו את מערכת הבחירות של רגב, בסך 1.4 מיליון שקל, תוך הסוואת התשלום בחשבוניות כוזבות בבחינת "שלח לחמך".

בסעיף השני נקבע כי אפל ומגדלי הזוהר מימנו לבן ארי את מערכת הבחירות שלו, בסך 95 אלף שקל, שהוסוו גם כן בחשבוניות פיקטיביות. המטרה הייתה להיענות לבקשת החברה לשנות את ייעודה של אדמה פרטית לבנייה בתחום המועצה, משטח המיועד ל-370 יחידות דיור בלבד, לכזה שמאפשר בניית כ-2,000 יחידות דיור.

בסעיף השלישי קבע בית המשפט כי אפל שיחד את טל, שכיהן כמנהל בפועל של מחוז תל אביב במנהל מקרקעי ישראל, וגרם לו להאמין שיסייע בקידומו למנהל מחוז מרכז. טל, בתמורה, פעל לקידום עסקיהם של אפל ומגדל הזוהר במכרז בגבעת שמואל, כמו גם בעניין חוב שהיה לאפל ולאשתו בגין דמי חכירה של ביתו הפרטי, ושינה חוזים ללא אישור משפטי.

שניים מבעלי התפקידים ונבחרי הציבור מולם פעל אפל הורשעו גם הם. על טל נגזרו 3.9 שנות מאסר, על רגב שנה וחצי מאסר, ואילו נגד בן ארי, שטען שלא נענה להצעות השוחד, לא הוגש כתב אישום.

פרשת השחיתות הראשונה שששלחה ראש ממשלה לכלא 

אחת מפרשיות השחיתות בתולדות המדינה בכלל, ופרשיית השחיתות הנדל"נית החמורה ביותר בפרט, היא גם זו שבסופה הורשע ראש ממשלה לשעבר ונשפט למאסר. הכוונה היא כמובן לפרשיית "הולילנד", ולראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שהורשע בשל פעולות שביצע מתוקף תפקידו כראש עיריית ירושלים, ונשלח לכלא יחד עם עוד 9 גורמים שונים הקשורים בפרויקט.

בשנות התשעים ביקשו בעלי הקרקע ב"מתחם הולילנד", המקום שבו עמד בעבר מלון הולילנד, להשביחה ולהרחיב את זכויות הבנייה בה. הפרויקט שתוכנן במקום עורר מתחילת דרכו התנגדות עזה של התושבים ושל הארגונים הירוקים, בשל פגיעתו בקו הנוף של ירושלים. אך חרף כל ההתנגדויות, אושר הפרויקט במהירות על ידי ראש עיריית ירושלים אז, אהוד אולמרט, יחד עם יושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אורי לופוליאנסקי. האישור המהיר לפרויקט, אחוזי הבנייה החריגים וההקלות שקיבלו יזמי הפרויקט עוררו כבר בשנות ה-90 תהיות רבות שנותרו ללא מענה.

בשנת 1996 העיתונאי יואב יצחק פרסם כי איש העסקים הלל צ'רני, מבעלי הפרויקט, פעל יחד עם אחרים להשגת שומה מופחתת למתחם, כדי להקטין את הסכומים הנדרשים לתשלום מס שבח מקרקעין ומס רכישה. הפרסום לא הוביל להעמדה  לדין, אך בעקבותיו נאלץ דורון לוי, נציב מס הכנסה, לפרוש מתפקידו, ומסגנו נמנע קידום.

בקיץ 2008 נפלה הפצצה – העיתונאי יואב יצחק שוב חשף כי היזמים בפרויקט שיחדו את ראש עיריית ירושלים אולמרט בתמורה להקלות שונות בבנייה. לאחר שנתיים של חקירה סמויה, הפכה בשנת 2010 החקירה לגלויה וב-2012 הגישה פרקליטות המדינה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד 13 נאשמים (ושלוש חברות) בפרשה זו בגין מתן או קבלת שוחד, ובהם ראש הממשלה וראש העיר לשעבר אולמרט, יזמי הולילנד - הלל צ'רני ואביגדור קלנר, הבעלים לשעבר של חברת המלח שבאותם ימים שימש כסגן יו"ר בנק הפועלים - דני דנקנר, המתווך לשוחד - מאיר רבין ששימש יד ימינו של עד המדינה שמואל דכנר והשאר - מקבלי השוחד ביניהם מהנדס עיריית ירושלים לשעבר אורי שטרית, ראש עיריית ירושלים הקודם אורי לופוליאנסקי, ראש לשכתו לשעבר של אולמרט שולה זקן ויעקב אפרתי, שעמד בראש מנהל מקרקעי ישראל.

10 מתוך 13 נאשמים הורשעו, כאשר המפורסמים מבינם היו אולמרט שנידון ל-6 שנות מאסר בפועל, אורי לופוליאנסקי ראש עיריית ירושלים לשעבר אשר נידון גם הוא ל-6 שנות מאסר בפועל, אורי שטרית מהנדס העיר ירושלים לשעבר נידון ל-7 שנות מאסר בפועל ואליעזר שמחיוף סגן ראש עיריית ירושלים נידון ל-3.5 שנות מאסר בפועל.
 

ראש עיריית רמת גן שגלגל לכיסו 1.9 מיליון שקל, והפך לסמל השחיתות בשלטון המקומי

"המסר בגזר הדין צריך להיות ברור וחד משמעי: די לשחיתות", כתב שופט בית המשפט המחוזי, צבי גורפינקל, בפסק הדין שבו הרשיע את ראש עיריית רמת גן לשעבר צבי בר. בפסק דינו קבע השופט כי צבי בר, ראש עיריית רמת גן במשך 24 שנים, גלגל לכיסו 1.9 מיליון שקלים מקבלנים שונים לטובת קידום האינטרסים האישיים שלהם - סכום הגבוה כמעט פי 3 מפרשת הולילנד.

הפרשה נחשפה כאשר בחודש דצמבר 2008 דיווח איש עסקים כי נתן שוחד לבר. באפריל 2011 המליצה המשטרה להעמידו לדין, ובינואר 2013 הוגש כתב אישום כנגדו. למרות כתב האישום, בר סרב להתפטר מתפקידו כראש עיר, ורק ביולי 2013 הודיע כי לא יתמודד בבחירות לראשות העיר שנערכו באוקטובר אותה שנה, ובכך יסיים את כהונתו המלאה למרות האישומים הרבים כנגדו.

בר הורשע בעבירות שוחד, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים וקיבל בבית המשפט המחוזי עונש של 5.5 שנות מאסר וקנס של 1.5 מיליון שקלים. למרות שלאחר ערעורו בית המשפט העליון קיצר את עונשו של בר לשלוש שנות מאסר, השופט עוזי פוגלמן סיכם בגזר הדין כי "אם לא היה גילו מבוגר במיוחד (81) – היה מקום להעמיד את עונשו של בר על תקופה קרובה לזו שנגזרה על מהנדס העיר בפרשת הולילנד- 7 שנות מאסר בפועל.

בשני המקרים דובר היה בעובד ציבור בעל סמכויות רחבות שניצל את מעמדו לאורך שנים ובאופן שיטתי על מנת להשיג טובות הנאה כספיות בסכומים גבוהים. בר ריצה כ-9 חודשים באגף 10 בבית סוהר מעשיהו, בשל החלטת נשיא המדינה ראובן ריבלין לקצר את עונשו.

בר לא לבד. הוא שם אחד בלבד מתוך רשימה ארוכה מדי של ראשי עיר שהורשעו בשל עבירות מרמה, הפרת אמונים ושוחד הקשורות בנדל"ן. איתמר שמעוני (אשקלון),שלומי לחיאני (בת ים) ויהודה בן חמו (כפר סבא) ועוד רבים. אך היותו אחד הראשונים, ההיקפים ועשיית הפעולות "מהמקפצה", הפכו אותו לסמל לתופעה הפסולה.