"שאדריכל יוציא היתר זה כמו לבקש מעורך דין לכתוב פסק דין כי השופטים עמוסים"

רישוי עצמי הוא מסלול רישוי מקביל שמוצע במסגרת חוק ההסדרים. החוק, שבעבר יצר מסלול רישוי חדש שיאפשר הוצאת היתר בנייה באמצעות מורשה להיתר, הידוע גם כרישוי עצמי, הורחב לפי טיוטת החוק לכלל הרשויות המקומיות, כפי שמופיע בסעיף ח1 של החוק בפרק ייעול הליכי תכנון ובנייה. האפשרות של העיריות להחליט אם הם מקבלות את מסלול הרישוי הזה בשטחן בוטלה, וכיום הן מחויבות לקבל רישוי מקביל על ידי אדריכל מורשה. 

עוד ב-1991, כחלק מתיקון 33 לחוק התכנון והבנייה, הוגדר מסלול רישוי שאפשר לאדריכלים להנפיק היתרי בנייה. ואולם כעבור עשר שנים בוטל הסעיף, בין היתר מכיוון שלא הוצאו כמעט היתרים במסלול זה. לאדריכל גיל שנהב יש טענות קשות כנגד הסעיף. הוא מתנגד נחרצות לא רק לתיקון החוק הזה, אלא למסלול רישוי עצמי ככלל.
 
שנהב מסביר כי, "לצערי, בשונה מרוב העוסקים בדבר, אני נגד הסעיף הזה. אני חושב שזו ראייה לטווח הקצר שתחליף בעיה אחת בבעיות אחרות", הוא מסביר. "כשמשהו לא בסדר, במקום לזנוח אותו ולחפש פתרונות אחרים - צריך לתקן. היתרי הבנייה לוקחים הרבה זמן כי התב"עות מסובכות מאוד ולא חד משמעיות, ויש הרבה מקום לפרשנויות, הקלות וסיפורים אחרים.
 
"כשאתה בא לרשויות המקומיות, המשכורת שמשולמת היא לא מספקת, ולכן קשה להם לגייס כוח אדם איכותי. חוץ מזה מבנה הארנונה הוא כזה שהרשויות המקומיות לא ממהרות לאשר פרויקטים של מגורים. הפתרון? לטפל בבעיה ולא בסימפטום. הסימפטום הוא התארכות היתרי הבנייה. פתרון אמיתי הוא שאפשר יהיה לשלם לבודקי תוכניות ולרפרנטים משכורת ראויה, ושהעיר והרשות ישמחו לתת היתר בנייה למגורים כמו שהן רוצות לתת היתר למשרדים. אם המדינה תטפל בשתי הבעיות האלה, היא לא תצטרך את כל הסיפור הזה של רישוי עצמי".

גם במידה שהתהליכים שעליהם דיבר שנהב יתרחשו, הוא עדיין לא בעד הרישוי העצמי מסיבות נוספות, הכוללות סיבוך ביורוקרטי שהאדריכלים לא יוכלו לעמוד בפניו. "נגיד שיהיה רישוי עצמי. אני נגד. אני חושב שרישוי עצמי אפשר לעשות רק במקום שבו התב"עות הן חד משמעיות. ברגע שהן לא, וסותרות תוכניות מתאר וסותרות מסמכי מדיניות, אז כל אדריכל שיתחיל לתכנן מיד נהיות נגדו התנגדויות ו-ועדות ערר, והוא ימצא את עצמו במערכה משפטית. האדריכל צריך להגיש תוכניות, העירייה צריכה לבדוק ולהוציא היתר. ברגע שהאדריכל נהפך למתכנן, עורך בקשה ורגולטור - הוא נכנס לאזור לא טוב".

יו"ר איגוד מהנדסי ואדריכלי הרשויות המקומיות ומהנדס העיר מודיעין, האדריכל צחי כץ: "קיבלתם החלטה? תחליטו ששלוש שנים נותנים לעסק הזה לרוץ. או שתגלו שזה על הפנים, או שתגלו שזה נפלא. מה הסיבה שלפני פחות משנה הוחלט שזה יהיה וולנטרי? כי הם הבינו בדיונים שזה לא יכול להיות על כולם, והם עדיין מחילים את זה על כולם"

"לא נעשה שום פיילוט, ועכשיו עושים את גורף"
 
יו"ר איגוד מהנדסי ואדריכלי הרשויות המקומיות ומהנדס העיר מודיעין, האדריכל צחי כץ, מסכים עם שנהב: "המדינה החליטה בחוק ההסדרים הקודם שמורשה להיתר הוא וולנטרי. הרשויות יכולות להחליט שהן לא רוצות את זה בתחומן. עכשיו החליטו שזה יהיה גורף. לדעתי לא הוגשה עדיין אף בקשה של מורשה להיתר. אף אחד לא מבין מה ההשלכות של זה. לא נעשה שום פיילוט, ועכשיו עושים את זה גורף על כל המדינה. קיבלתם החלטה? תחליטו ששלוש שנים נותנים לעסק הזה לרוץ. או שתגלו שזה על הפנים, או שתגלו שזה נפלא. מה הסיבה שלפני פחות משנה הוחלט שזה יהיה וולנטרי? כי הם הבינו בדיונים שזה לא יכול להיות על כולם, והם עדיין מחילים את זה על כולם. זו הסוגיה המרכזית שעלתה שם".
 
יו"ר ועדת הערר מחוז חיפה לשעבר וכיום הבעלים של משרד עורכי הדין מוסרי&טל, עו"ד דקלה מוסרי טל, דווקא בעד הרעיון כפיילוט, כדרך שתקל על העומס בוועדות המקומיות. לדבריה, "עד היום, אדריכל מוסמך כמורשה להיתר היה עניין של בחירה עבור הרשויות המקומיות. והיו לא מעט רשויות שהודיעו שהן לא מחילות  את זה.   גבעתיים לדוגמה, הודיעה שהיא לא מעוניינת ליישם את האפשרות של  מורשים להיתר. לכל דבר חדש לוקח זמן להיטמע, וכמובן שהרעיון שמישהו חיצוני למערכת יפעיל את הרישוי, מרתיעה את הוועדות והעיריות. עם זאת,  חשוב לזכור שהיום קיימות בתחום הרישוי הרבה מאוד בעיות שנובעות מעומס מאוד גדול, ומהיעדר יכולת של הוועדות לתת מענה יעיל ומהיר לכל מבקשי ההיתרים. אנחנו רואים את זה הרבה, בתל אביב למשל.

יו"ר ועדת הערר מחוז חיפה לשעבר וכיום הבעלים של משרד עורכי הדין מוסרי&טל, עו"ד דקלה מוסרי טל: "צריך למצוא דרך שתקל קצת על העומס בוועדות המקומיות. לדעתי בסוף התהליך כולם יבינו שהרישוי העצמי זה רעיון טוב, אם יעשו את זה כמו שצריך. אנו לומדים תוך כדי תנועה לדייק את הדברים, וצריך לתת קיו לפיילוט כדי להגיע למצב הסופי, שבו תהיה עוד דרך להגיש בקשות להיתר ולקדם את זה בלי שזה ייתקע"

"חשוב לי לציין שיש לוועדה המקומית תל אביב הרבה מאוד קרדיט בכל  מה שקשור לניהול ולאופן ההתנהלות שלה. אבל אפילו הוועדה המקומית תל אביב לא מצליחה להתמודד עם היקף הבקשות להיתרים ולא מצליחה לעמוד במועדים שנקצבו במערכת הרישוי הזמין. התוצאה היא שבקשות להיתר  נסגרות במערכת ומבקשי ההיתר צריכים להגיש אותן שוב, מה שכמובן מעכב ומסרבל מאוד את הליך הרישוי. לכן, יש מקום לחשוב מחוץ לקופסה ולתת הזדמנות גם למשהו חדש ואחר כמו מורשה להיתר, כשהמטרה היא להקל  קצת על העומס בוועדות המקומיות. לדעתי אחרי הטמעה נכונה של הרעיון,  כולם יבינו שזה טוב ונכון. אני מבינה את החששות וסביר מאוד שבהתחלה יהיו קשיים ביישום. כמו בכל דבר לומדים תוך כדי תנועה לדייק את הדברים. לכן נדרשת  תקופה של פיילוט במהלכה יבחנו אם הפרטת ההליך אכן מסייעת . . בכל מקרה, הזמן שלוקח היום להוציא היתר הוא מאוד לא סביר וצריך לברך על כל תהליך שיקצר אותו".

"לא נותנים לוועדות המקומיות מספיק כלים"
 
לדברי מוסרי טל, " אחד העניינים שלא פתרו הוא נושא התקנים בוועדות המקומיות ושכר הצוותים המקצועיים. על מנת להתמודד עם העומס, קודם כל צריך לתגבר את הוועדות המקומיות בעובדים ואנשי מקצוע, שמאוד חסרים. לא ניתן לבוא בתלונות לוועדה מקומית, אם לא נותנים לה מספיק כלים וכוח אדם הוא הכלי העיקרי שחסר. בנוסף, חשוב שיהיה צוות מקצועי ומנוסה שיישאר בוועדהלאורך שנים.   התחלופה היום גבוהה מאוד והרבה עוזבים, כי השכר נמוך בצורה שלא תואמת את העבודה הקשה. כשמדברים על תקציב ושינויים לשיפור מערכת הרישוי במדינה, לדעתי זה אחד הדברים שהיה צריך להיות בראש סדר העדיפויות".
 
שנהב טוען כי החוק לא רק רע בשל החוקים הקיימים בעולם התכנון, אלא גם בשל הפגיעה האנושה במשרדי האדריכלות, שעלולה להכחיד אדריכלים קטנים וליצור מונופול בתחום. "מי יעבוד במשרדים על כל זה? אותם עובדי עירייה שיפטרו אותם ויבואו לעבוד במשרדי הרישוי. אבל יש כל מיני משרדים בישראל. למשרדים הגדולים יהיה יתרון - הם ישכרו חמישה עובדים שיעבדו על רישוי, והמשרדים הקטנים יתחילו להמעיט בכמות העבודה, כי הם לא יוכלו להשתלט על הקמת מחלקת רישוי שכוללת גם ייעוץ משפטי וגם ייעוץ סטטוטורי. זה יגרום לכך שהמארג הטוב של הרבה מאוד משרדים קטנים שנותנים שירות טוב - עלול להיעלם. המשרדים הגדולים והעשירים ישרדו את האירוע הזה. אני חושב שזה לא טוב לענף שלנו. הענף שלנו מבוגר מאוד. אני זוכר את התקופה שהיה מותר לעשות רישוי עצמי לפני שנים. לטעמי, רק שני אנשים לקחו על עצמם את האירוע הזה, וגם הם יצאו בשן ועין".

האדריכל גיל שנהב: "אנשים לא שמים לב כמה עבודה אמתית ומקצועית עושות העיריות, ומהצד זה נראה פשוט וקל. מה אני מציע כאחד שהוא נגד הרעיון הזה? הפרטה. כמו שמשרד התחבורה לא עושה בדיקת רישוי שנתית אלא מפריט אותה למכונים פרטיים. אני אוכל לבחור ללכת למכון פרטי, להגיש תוכניות - והוא יעשה לי את כל הבדיקה. זה אפילו קיים בעולם. במיאמי לדוגמה, יש מכונים פרטיים שנותנים לך בתשלום את היתר הבנייה. את החתימה הסופית העירייה נותנת, אבל המכון עושה את כל העבודה לפי הנחיות העירייה"

 
אז לדעתך הם עשו חוק שאף אדריכל לא ייקח על עצמו.
"יהיו כאלה שייקחו, יעשו תוכנית או שתיים ויראו אם הם באמת רוצים להפוך להיות הגוף שעומדים מולו, אם הוא זה שצריך לתת תשובות ולהיתבע ולהתייצב בבית משפט. אנשים לא שמים לב כמה עבודה אמתית ומקצועית עושות העיריות, ומהצד זה נראה פשוט וקל. מה אני מציע כאחד שהוא נגד הרעיון הזה? הפרטה. כמו שמשרד התחבורה לא עושה בדיקת רישוי שנתית אלא מפריט אותה למכונים פרטיים. אני אוכל לבחור ללכת למכון פרטי, להגיש תוכניות - והוא יעשה לי את כל הבדיקה. זה אפילו קיים בעולם. במיאמי לדוגמה, יש מכונים פרטיים שנותנים לך בתשלום את היתר הבנייה. את החתימה הסופית העירייה נותנת, אבל המכון עושה את כל העבודה לפי הנחיות העירייה". 
 
זה אפשרי במודל הקיים?
"למה לא? אין למכון אינטרס. כשאני צריך להוציא היתר בנייה כעורך בקשה מטעם היזם, אני מוצא ניגוד עניינים מתמיד. מצד אחד אני צריך לשמור על החוק ועל העיר, ומצד שני היזם לוחץ עליי למצות ולמקסם את כל הדברים. ברגע שהמכון חיצוני, הוא ישחרר את העירייה מלחציה, ומי שירצה יוכל להגיש בקשה בעירייה ומי שרוצה יגיש בקשה במכון מופרט שעובד במקביל לעירייה. אבל לא שעורך הבקשה יהיה המוציא לפועל של ההיתר. זה כמו לבקש מעורך דין לכתוב את פסק הדין כי השופטים עמוסים".