המחוזי ביקר את גזר הדין המקל – והגדיל פי שניים ויותר את הקנס שהוטל על עבריין בנייה מטמרה

העונש המקל על עבריין בנייה שונה, והפך למשמעותי הרבה יותר: בית משפט השלום בעכו קבע קנס מינימלי בגין בנייה לא חוקית, ואף לא חייב את הריסת המבנה באופן מיידי, במשפטו של תושב הכפר טמרה שבגליל המערבי שהקים בניין מגורים בן שתי קומות ללא היתר. בית המשפט המחוזי בחיפה ביקר את גזר הדין המקל, הגדיל את העונשים, חייב על הריסה מיידית, והזכיר את קביעת בית המשפט העליון: "על בתי המשפט לנקוט בגישה מחמירה ותקיפה בכל הנוגע לענישה בגין בנייה בלתי חוקית".

תחילת העניין בכתב אישום שהוגש נגד תושב טמרה בגין עבודות בנייה שכללו בניית בית מגורים בן שתי קומות - שטח כל קומה כ-120 מ"ר ובסה"כ 240 מ"ר. ההליך החל לפני כמעט עשר שנים, ובאפריל 2011 ניתן לבקשת המדינה צו מניעה זמני המורה למשיב ואשתו להימנע "א. מלבנות ו/או לאכלס ו/או להיכנס למבנה; ב. מכל פעולה שיש בה משום הסגת גבול בחלקה הנ"ל". 

אותו אדם הואשם בעבירה של ביצוע עבודות בנייה ושימוש ללא היתר, ולאחר מספר רב של דיונים שהתקיימו בתיק בבית משפט השלום בעכו, ושרבים מהם נדחו בשל אי-התייצבות הנאשם, הודה האחרון ביוני 2018 בעובדות כתב האישום, ובהתאם הורשע בעבירות שיוחסו לו.

"מדובר במי אשר לא ייהנה מפירות הבנייה הבלתי חוקית שביצע"

השופטת שושנה פיינסוד-כהן גזרה את דינו בנובמבר 2019, לא לפני שציינה כי "מדובר במי אשר לא ייהנה מפירות הבנייה הבלתי חוקית שביצע. עניין זה הוא נסיבה לקולא שיש להתחשב בה בעת גזירת הדין". היא קבעה כי הוא ישלם קנס של 30,000 שקל, ב-40 תשלומים חודשיים (בהתחשב במצבו הכספי), וכן אגרת בנייה בסך 8,400 שקל, ויתחום על התחייבות כספית בסך 20,000 שקל להימנע במשך שלוש שנים מביצוע עבירה בגינה הורשע בתיק זה.

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל, שבתחום שיפוטה נמצאת הקרקע המדוברת, הגישה ערעור על העונש לבית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, בטענה כי "גזר הדין חורג באופן משמעותי לקולא מרמת הענישה המתחייבת בנסיבות העניין, ללא שקיימות נסיבות המצדיקות זאת".

בית משפט השלום הניח ללא כל בסיס כי המשיב ביצע את הבנייה בשגגה, קבע מתחם ענישה שאינו תואם את נסיבות העניין ומיקם את עונשו של המשיב ברף התחתון של המתחם ללא כל הנמקה"

לטענת המערערת, בית משפט השלום "הניח ללא כל בסיס כי המשיב ביצע את הבנייה בשגגה, קבע מתחם ענישה שאינו תואם את נסיבות העניין, מיקם את עונשו של המשיב ברף התחתון של המתחם ללא כל הנמקה, התחשב לקולא בעובדה שהמשיב ביצע את הבנייה במקרקעי הזולת, בעוד שהיה צריך לראות בכך נסיבה לחומרא, ונמנע מהטלת צו איסור שימוש, למרות שציין מפורשות בגזר הדין כי יש מקום למתן צו שכזה, וכן קבע סכום התחייבות שאין בו כדי להוות הרתעה כלשהי". 

"הרף התחתון כפי שנקבע על ידי בית המשפט נמוך באופן קיצוני מהרף הנדרש"

שופט המחוזי שמואל מנדלבום התייחס, ראשית, לנושא עבירות הבנייה בכללותו ולתפיסה שאמורה להנחות את הערכאות השונות בעיסוק במקרים מסוג זה, ומשם המשיך למקרה המדובר: "לאור עוצמת הפגיעה ביסודות שלטון החוק, ובאפשרויות התכנון בשל קיומן של עבירות בנייה בלתי חוקית, חזר בית המשפט העליון וקבע כי על בתי המשפט לנקוט גישה מחמירה ותקיפה בכל הנוגע לענישה בגין בנייה בלתי חוקית.

מתחם הענישה שנקבע על ידי בית המשפט קמא אינו הולם את נסיבות ביצוע העבירה, והרף התחתון של המתחם כפי שנקבע על ידי בית המשפט נמוך באופן קיצוני מהרף הנדרש במקרה שלפנינו. מדובר בבנייה בלתי חוקית בהיקף נרחב, והמשיב לא הצביע על נסיבות מצוקה כלשהן אשר הובילו אותו לביצוע הבנייה. רצונו הנטען של המשיב לבנות בית לילדיו הבגירים אינו יכול לשמש צידוק לביצוע הבנייה הבלתי חוקית.

מדובר בבנייה בלתי חוקית בהיקף נרחב, והמשיב לא הצביע על נסיבות מצוקה כלשהן אשר הובילו אותו לביצוע הבנייה. רצונו הנטען של המשיב לבנות בית לילדיו הבגירים אינו יכול לשמש צידוק לביצוע הבנייה הבלתי חוקית"

הוכח בפניי כי עיקר עבודות הבנייה בוצעו על ידי המשיב לאחר שניתן צו המניעה בהליך האזרחי, ולאחר שכבר היה ידוע בבירור למשיב כי לא תהיה הסכמה של המדינה לביצוע הבנייה, וכי המדינה טוענת לבעלותה במקרקעין. בהתאם, קיים סימן שאלה מהותי על אפשרותו לקבל היתר בנייה. 
בית המשפט ציין בהחלטתו ממאי 2011 כי 'הבנייה הינה בחיתוליה, ולמעשה טרם נבנה המבנה...' ומכאן המסקנה המתחייבת היא שאת כל הבנייה של המבנה נשוא כתב האישום, עד להשלמתו, ביצע המשיב לאחר מתן צו המניעה שניתן כאמור לבקשת המדינה, ומבלי שהמשיב נקט הליך כלשהו לבסס את זכויותיו הנטענות במקרקעין. בנסיבות אלו מוכח גם כי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה הבנייה בוצעה על ידי המשיב במקרקעי המדינה בשגגה, הייתה קביעה מוטעית".

באשר לגזר הדין שניתן, קבע השופט מנדלבום: "הרף התחתון של מתחם הענישה שנדרש היה בית המשפט קמא לקבוע, היה צריך להיות גבוה באופן משמעותי. אכן הפגיעה הכלכלית אשר תיגרם למשיב עקב הריסת הבנייה הבלתי חוקית צריכה להילקח בחשבון, ואולם המשקל שיש ליתן לנסיבה זו הינו מצומצמם בהרבה מכפי שנתן לכך בית המשפט קמא. אינני מוצא שוני מהותי בין הנסיבות במקרה שלפנינו לבין דינו של כל עבריין בנייה אחֵר שהבנייה שנבנתה על ידו איננה ניתנת להכשרה.

אינני מוצא שוני מהותי בין הנסיבות במקרה שלפנינו לבין דינו של כל עבריין בנייה אחֵר שהבנייה שנבנתה על ידו איננה ניתנת להכשרה"

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, ובכלל זה היקף הבנייה, ידיעת המשיב על הבעייתיות הקיימת בבנייה לאור עמדת המדינה, ולאחר שקבעתי כאמור לעיל כי בית המשפט קמא נתן משקל מופרז לקולא, לעמדתי, לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה וה'נזק' הנגרם למשיב עקב הריסת הבנייה, ובשים לב מאידך לכך שערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין עם הנאשם, אני מורה כי הקנס שהוטל בבית המשפט קמא יוגדל לסך של 65,000 שקל, סכום אשר ישולם ב-50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, מיום 15.10.2020 ובכל 15 לחודש קלנדרי שלאחריו, ובניכוי כל סכום שכבר שולם על ידי המשיב.

בהיעדר טעם מיוחד לאי-מתן צו הריסה, אני מורה על מתן צו הריסה למבנה נשוא כתב האישום. אני מתיר למשיב להשלים ביצוע עצמי של צו ההריסה עד ליום 31.10.2020, ולאחר מועד זה תהיה המערערת רשאית לבצע את הצו בעצמה"

כמו כן אני קובע כי סכום כתב ההתחייבות יועמד על סך של 70,000 שקל לתקופה של 36 חודשים ממועד גזר הדין, שבמהלכם מתחייב המשיב להימנע מביצוע עבירת בנייה שבגינה הוא הורשע על פי כתב האישום המתוקן. בהיעדר טעם מיוחד לאי-מתן צו הריסה, אני מורה על מתן צו הריסה למבנה נשוא כתב האישום. על אף הזמן הרב שחלף, אני מתיר למשיב להשלים ביצוע עצמי של צו ההריסה עד ליום 31.10.2020, ולאחר מועד זה תהיה המערערת רשאית לבצע את הצו בעצמה, ובמקרה כאמור יחוייב המשיב בהוצאות ההריסה".