הופקדה התוכנית המפורטת לשימור 12 בתי באר עתיקים במרחב יפו

בתי הבאר העתיקים של יפו, ה"בייארות" מהמאה ה-19, ישומרו ויהפכו ל"עוגנים המשמשים כמבנים בעלי זיקה ציבורית שמסביבם שטחים פתוחים": כך קובעת תוכנית הבייארות שמקדמת עיריית תל אביב, תוכנית המייעדת 12 בתי באר לשימור. לאחרונה הפקידה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב את התוכנית המפורטת לפרויקט הבייארות – כך שזה צפוי להתממש בשטח בקרוב.

כאמור, התוכנית כוללת שימור של 12 בתי באר, ברמות שימור שונות, במרחב יפו. הכוונה היא להפוך אותם למוקד עירוני, וגם לשמר את ההיסטוריה שהם מביאים עימם. אומנם התוכנית מיועדת "להציל" את אותם בתי באר, לדאוג לכך שלא ייעלמו מעל המפה, אך עם הגיית התוכנית נשמעו קולות אשר התנגדו לה.

לצד הוראות השימור כוללת התוכנית גם הוראות ליצירת שטחים פתוחים, לקידום התחדשות עירונית ולעידוד פעילות כלכלית, תיירותית ותרבותית בדרום תל אביב וביפו

התוכנית משתרעת בסך הכול על פני 54 דונם, לא רצופים כמובן. היא קובעת הוראות לשימור ותנאים למימושן, ומטרתה העיקרית היא שימור הערך התרבותי-היסטורי-נופי-חברתי של הבייארות. לצד הוראות השימור כוללת התוכנית גם הוראות ליצירת שטחים פתוחים, לקידום התחדשות עירונית ולעידוד פעילות כלכלית, תיירותית ותרבותית בדרום תל אביב וביפו.

שתי רמות שימור, שני מסלולי תכנון

התוכנית קובעת שני סוגים של שימורים לבתי הבאר: בייארות לשימור בהגבלות מחמירות - בייארות שבהן לא תותר כל תוספת בנייה חדשה; בייארות לשימור - בייארות שנמצאות במרקם העירוני ומהוות חלק אינטגרלי ממרחב התכנון. כאן קובעת התוכנית קובעת את המרחב התכנוני המינימלי הנדרש לתכנון, אשר כולל בתוכו את הבייארה לשימור. 

לבייארות בקטגוריה השנייה נקבעו שני מסלולים תכנוניים להבטחת שימור: מסלול א' - קביעת אזור תכנון מינימלי ועקרונות תכנון מפורטים לתוכנית עתידית; מסלול ב' - קביעת אזור מינימלי לתכנון עתידי. בין הרחובות המרכזיים שבהם נמצאות הבייארות: דרך בן צבי, דרך משה דיין, שדרות הר ציון, דרך סלמה ורחוב פנחס לבון.

התוכנית מסווגת כל אחד מן הבתים לאופי הפתרון המותאם לו, בהתחשב בשיקולי מיקום, פוטנציאל ההשפעה העירוני, הפוטנציאל ליצירת רצף עירוני ומאפייני האזור"

התוכנית גם מציעה לקבוע אזורים לתכנון עתידי המכילים בתוכם מתחמי בייארה לשימור וקביעת קו כחול מינימלי לקידום תוכנית לפי תא/5000 של מתחם הבייארה. השימור הוא אחת מהתועלות הציבוריות שייקבעו בתוכנית מפורטת עתידית. התוכנית אף מגדירה בייארות לתיעוד - חמש בייארות שיש להבטיח את ביצוע התיעוד בהן בטרם יהרסו.

"תוכנית זו מבקשת לשמר חלק מהבייארות של יפו, באופן שיחשוף את סיפורו ההיסטורי של האזור על ידי יצירת רצף אורבני פעיל המתבסס על הפיכת הבייארות לעוגנים המשמשים כמבנים בעלי זיקה ציבורית שמסביבם שטחים פתוחים", נכתב בדברי ההסבר. "התוכנית מסווגת כל אחד מן הבתים לאופי הפתרון המותאם לו, בהתחשב בשיקולי מיקום, פוטנציאל ההשפעה העירוני, הפוטנציאל ליצירת רצף עירוני ומאפייני האזור. התוכנית מביאה בחשבון את מצבם העכשווי של הבייארות בדגש על סוגיות בעלויות ואכלוס ובהתחשב בתוכנית המתאר תא/5000 ". את התוכנית יזמה והגישה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב, והעורך הראשי שלה הוא אדריכל אודי כרמלי, מהנדס העיר תל אביב.

"תופעה ייחודית מקומית במרחב יפו"

לצד הנתונים ה"יבשים" על התוכנית, דברי ההסבר כוללים גם תיאור מפורט ונרחב על בתי הבאר עצמם, על חשיבותם ההיסטורית ועל הצורך בשימורם: "הבייארה (בית הבאר) הינה מכלול מבנים שהתפתחו בסמוך לשטחי פרדסי יפו במאה ה-19. במטרה לתת מענה לצורכי המשק החקלאי נחפרה באר ונבנו בריכת אגירה ומערכת תעלות, ששימשו להשקיית גידולים. היציאה מחומות יפו אפשרה לבעלי הפרדסים להתגורר בשטחי הגידול עצמם, וכך התפתחה טופולוגיה: בסמוך או על גבי הבארות ממש נבנו בתי קיט מפוארים אשר הפכו עם השנים למגורי קבע. 

התופעה התפתחה ללא תכנון אדריכלי מוקדם אלא על פי חוקיות פנימית של החקלאים בעלי הפרדסים דאז. המבנים מאפיינים את המקום עצמו, את החומרים המצויים בו, את תנאי האקלים ואת אורח החיים שהיה דאז"

תופעת הבייארות הינה ייחודית מקומית במרחב יפו, תופעה אשר התפתחה ללא תכנון אדריכלי מוקדם אלא על פי חוקיות פנימית של החקלאים בעלי הפרדסים דאז. המבנים מאפיינים את המקום עצמו, את החומרים המצויים בו, את תנאי האקלים ואת אורח החיים שהיה דאז. חשיבותן של הבייארות היא בהיותן חלק מהותי מהתפתחות העיר יפו במאה ה-19 וחלק ממורשת הבנייה הערבית המקומית.

העיר יפו חוותה תהליך מואץ של מחיקת הזהות החקלאית ושל הפיכתה למרקם אורבני מיושב, צפוף ובנוי בתוך פרק זמן קצר. לאורך המאה ה-20 ניתן לראות בבירור כיצד בנייה מואצת אל מחוץ לגבולות העיר ההיסטורית - צפונה לכיוון תל אביב, וכן מזרחה ומערבה מחקו למעשה את תבנית הנוף הירוקה והעלימו אותה תחת מפעל הבנייה האינטנסיבי. כיום לא נותר כמעט זכר למרקם זה, למעט אזכורים בודדים בדמות בייארות ושרידיהן, הנמצאים לצד הדרכים ההיסטוריות שאותן הגדירו".