מאחורי המספרים המדאיגים: האם ענף הנדל"ן מתכווץ במקום לגדול?

הקוראים החדים, אלו שעוקבים באדיקות אחרי הפרסומים כאן באתר, בוודאי הבחינו במגמה שקשה מאוד להתעלם ממנה - בתוך כשבוע, בין סוף החודש שעבר לתחילת החודש הנוכחי, פורסמו כאן ארבע ידיעות המבשרות על נתונים שליליים בנוגע לפעילות בשוק הנדל"ן הישראלי: מספר המשרות הפנויות נפל לשפל שלא נראה מאז אמצע 2015, היחס בין ההיצע לביקוש למשרות ירד גם הוא משמעותית, מספר המועסקים הצטמק באלפים בתוך רבעון אחד והשכר הממוצע בענף כולו חווה גם הוא ירידה.

חשוב לציין כאן כי הפרסומים הללו לא היו פרסומים מתוזמנים על ידי המערכת: כולם פורסמו, ברצף מדאיג – וככל הנראה לא מקרי כלל – על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובנק ישראל, בפרסומים שמועדם נקבע בוודאי די זמן קודם לפרסומם. ובכל זאת, הם התגבשו יחד בתוך זמן קצר לתמונה ברורה, שאמורה להדליק את כל הנורות האדומות אצל העוסקים בתחום. גם אם מדובר בצירוף מקרים לא מתוכנן מבחינת עיתוי הפרסומים, הרי שמבחינת מצב הענף לא מדובר בצירוף מקרים כלל וכלל. מצבו, בייחוד במבט קדימה, מדאיג.

"בעוד 20 עד 25 שנים יצטרכו לבנות כשני מיליון יחידות דיור חדשות. על כך אין חולק", אומר יגאל גוברין, יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות, שהתפנה כדי לשוחח איתנו על ההתרחשות בענף בימים אלו, של ממשלות מעבר ושל קיפאון מסוים – דווקא בימים שבהם הענף חייב לזנק קדימה. "אין חולק שצריך גם להשקיע מאות מיליארדים בתשתיות – לא רק כבישים, במחלפים וברכבות, אלא גם בהקמת בתי חולים, מתקני התפלה, שדה תעופה ועוד. ב-20 השנים הקרובות הצרכים יהיו עצומים – אך מנגד, מהו מצב הענף כיום? אין מספיק קבלנים בארץ, ו-ודאי שאין מספיק קבלנים גדולים, כדי לעמוד במטלות האדירות האלה הזאת. ישנה גם בעיה גדולה של מחסור בחומרי גלם. כך למשל, החול הולך ואוזל באופן מתמשך.

מרגישים את המחסור בענף בכל המקצועות. זה נגרם גם בשל גורמים כמו מחיר למשתכן , שעשתה יותר נזק מתועלת. הקבלנים והיזמים הפעילים ידעו להתגבר ולתגבר את החוסרים האלה, אבל חשוב לזכור: כיום בונים כ-45 אלף לשנה, אולי אפילו קצת פחות בשל העיכובים של תמ"א 38 וחוסר הוודאות סביב מחיר למשתכן, אבל אנחנו צריכים קצב של 100 אלף דירות בשנה. אומנם המשק ידע להתארגן ולעלות לקצב של 50 אלף יח"ד בשנה, אולי 60 אלף, אבל לא למספרים העצומים שאנחנו צריכים באמת. אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה".

"עושה רושם שהענף עצר בתחנה"

אם מנסים להבין את הגורמים למחסור הזה, ל'ישנוניות' המסוימת של הענף – בחלק מהסקטורים לפחות (ומייד תבינו לאיזה סקטור אנחנו מכוונים כאן במיוחד) – הם נחלקים לשניים עיקריים: אי-הוודאות הפוליטית, והמדיניות הממשלתית.

באשר לגורם הראשון, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שהוא ככל הנראה הגורם העיקרי למצב הנוכחי: "ההירדמות של הענף היא בעיקר בגלל שאין כאן ממשלה, ומרגישים את זה בכל מקום", אומר גוברין. "במגזר הציבורי עוצרים פרויקטים בכל מקום, כולל כאלו של החברה שלי שפשוט 'לחצו שם על הברקס' ועצרו הכול. עושה רושם שהענף עצר בתחנה, וזה לא מוצדק – צריך דווקא עכשיו ללחוץ על הגז, לטוס קדימה. חשוב להבין שהנתונים על כמות הדירות הנדרשות הם לא סתם דיבורים: האנשים שבעוד 20 שנה יצטרכו את הדירות הללו כבר נולדו. הם כבר כאן. הם בני 10 היום, ובסביבות גיל 30 יתחילו לחפש דירה משלהם – ואולי לא תהיה להם כזו".

ומה באשר לגורם השני? כאן עובר גוברין לדבר על הנושא הקרוב לליבו, מתוקף תפקידו: המחסור הגדול במהנדסים בענף. "נכון להיום מדברים על מחסור של כ-5,000 מהנדסים, ואנשי הטכניון בחיפה אומרים שגם יותר מזה. קשה מאוד למצוא היום מהנדסים, גם באופן כללי וגם בתחומים ספציפיים: יש חוסר מבהיל במהנדסי מים וביוב ובאנשי הנדסה אזרחית, וחסרים גם מהנדסי מעליות, מהנדסי אקוסטיקה, מהנדסי בטיחות אש ועוד.

מדוע זה קורה? מכמה סיבות: יש מאזן שלילי בין המהנדסים הפורשים לבין המהנדסים החדשים; לאורך השנתיים עד שלוש השנים האחרונות מתרחש גל יציאה לפנסיה של מהנדסים שהגיעו לכאן בשנות ה-90, בעלייה הגדולה מחבר העמים; והמדינה לא מעודדת מספיק את הסטודנטים ללכת ללמוד הנדסה. כשמחברים את כל הדברים הללו, יחד השורה התחתונה מדאיגה ובעייתית מאוד - בייחוד מול מה שנידרש אליו ב-20 השנים הקרובות".

יש לזכור כי גם אם היום יתמלאו לפתע כל מוסדות ההשכלה הגבוהה במהנדסים, אלו יצאו לשטח רק בעוד 5 שנים – כלומר רבע מהזמן בשעון החול המתרוקן ירד לטמיון. ואם חשבתם שהעניין מסתכם במהנדסים, טעיתם (והרי כבר בתחילת הכתבה רמזנו על כך): "מצב המודדים בישראל – על גבול הקטסטרופה", מצהיר גוברין. "גם מנהלי עבודה אין, וגם מנופאים מורשים אין. אני הולך ועובר ממקום למקום, ורואה שהמצב קשה מאוד".

הפתרון לטווח הקצר: להחזיר עובדים מפרישה

אין ספק שמצב הענף אינו מעודד, בטוח ובטח במבט חטוף אל העתיד ואל התחזיות של הגורמים המוסמכים. אך אסור להסתפק רק בהצפת הבעיות הרבות (ואיננו הראשונים שעושים זאת, מן הסתם). חשוב מאוד להציע גם פתרונות. וכאלו יש לא מעט, לטווח הקצר, לטווח הבינוני ולטווח הארוך.

בטווח הארוך, כפי שדורשים רבים מהגורמים בענף, על המדינה לעודד את לימודי ההנדסה – עוד בתיכון, בטח ובטח במוסדות להשכלה גבוהה. בטווח הבינוני, ניתן להציע תוכניות מיוחדות להכשרת הנדסאים למקצוע ההנדסה – תוכניות מקוצרות שיימשכו כשנתיים. רעיון זה הוצע בעבר על ידי איגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות, אך עד כה לא זכה לתמיכה ממשלתית.

מלבד אלו, לגוברין הצעות גם לפתרונות לטווח הקצר – כאלו שאולי לא נשמעים טבעיים, וידרשו שינוי מחשבתי, אך לדבריו יוכלו לפתור את בעיית המחסור בשנים הקרובות לכל הפחות. "לטווח המיידי הצעתי להגות תוכנית הטבות שתמשוך ותעודד אנשים שיצאו לפנסיה לחזור לעבוד, אפילו במשרה חלקית. ישנם לא מעט מהנדסים שפרשו לאחרונה, והם מתפקדים ובריאים ועובדים, ואפשר להחזיר אותם. לא מדובר בצעד מסובך והוא לא מצריך החלטת ממשלה. זו החלטה אדמיניסטרטיבית – שתחזיר מחר לעבודה 1,000 ואולי 1,500 מהנדסים. 

באשר להבאת עובדים זרים כדי 'לכסות' את הפער – אני לא חושב שזה מעשי. לא ניתן ללמד מהנדסים מחו"ל את התקנים הישראליים, ולא ניתן לסגל אותם למנטליות הישראלית, השונה כל כך מזו שבמדינתם. נכון, ישנם שיתופי פעולה בין חברות ישראליות לזרות, ואז מגיעים לארץ מהנדסים זרים ועובדים כאן - אבל הם לא נמצאים כאן כמהנדסים בשטח, אלא כמומחים. הם לא ניצבים פנים אל פנים מול הפועלים ומניעים בעצמם את העבודה באתר".

אם כן, כל הנתונים מראים על התכווצות הענף – הן הנתונים שעל הנייר, בפרסומי הגופים הממשלתיים השונים, והן בשטח, כפי שנראה היטב באתרי הבנייה. בין אם מדובר במגמה זמנית, שתיעצר עם כינונה של ממשלה חדשה, כשזו תקום, ובין אם מדובר בתחילתה של מגמה ארוכה ומשמעותית יותר, המצב הנוכחי חייב להדיר שינה מעיני כולנו, ממקבלי ההחלטות הבכירים ביותר ועד אחרון התושבים בישראל.

אנשי נדל"ן, בואו לשמוע ולהשמיע את דעתכם. הצטרפו לקבוצת הפייסבוק רק נדל"ניסטים ותיחשפו לתכנים בלעדיים לתעשייה