אדריכל עמי שנער: "האם איבדנו היכולת ליצור ערים כמו של פעם?"

הטריגר לקיום הראיון לפודקאסט "מגדל בבל" עם האדריכל עמי שנער הוא מסמך מדיניות מפורט בנוגע לבנייה לגובה, שהוא חיבר והציג לאחרונה בעיריית חיפה. יחד עם זאת, האזהרות והביקורת שמשמיע שנער, מייסד משרד מן שנער אדריכלים ומי שחתום בין השאר על תוכניות מתאר לערים ירושלים, אשקלון, באר שבע ועוד, פורצות וחורגות הרבה מעבר לגבולות העיר חיפה, והן נוגעות בין השאר במדיניות התכנון, בפופולאריות ובעקרונות הבנייה לגובה בישראל, ובטעויות האורבאניות הרבות שנעשו פה בעשרות השנים האחרונות.

שנער: "אחרי קום המדינה חל פה משבר שאני עד היום לא ממש מבין. אנחנו יוצרים 'אנטי עיר' – ערי שיכון עם כבישים גדולים וכבישים ללא מוצא. בבאר שבע למשל יש כבישים אדירים ויש בתים, אבל אין רחובות. אחת המטרות שלי בתוכנית המתאר היתה לשחזר את הקסם של בית וכביש שהופכים לרחוב".

[quote]

"הדילמות בוודאי לא פשוטות. המדינה מצטופפת והולכת, אבל אני שואל את עצמי כמתכנן עירוני וכאדריכל, האם אנחנו לא מקריבים את האיכות על מזבח הכמות. קופצים לגובה כי הוא מזוהה עם יוקרה. ראשי ערים, ביחוד בערים קטנות, חושבים יוקרה. הם לא זוכרים שמגדלים נוצרו איפה שצריך היה לנצל את הקרקע.

"עוד אין לנו ניסיון רב במערב של מגדלים וסלמאס, ולא בכדי מרבית הבנייה לגובה היא לשימושי משרדים ולא למגורים, כי למשרדים ולמלונאות זה מתאים. אנחנו עם כל הכבוד יכולים עדיין למצות את הבנייה המרקמית. מרבית הבנייה במדינה היא של 3 קומות, בוא נגבה ל-6-7 קומות ונרכז את הבנייה לגובה בריכוזים מתאימים ונגישים, ליד תחבורה ציבורית. למשל ליד אילון".  

- המגדלים הפופולאריים עוזרים לנו להצטופף ולייצר עירוניות טובה יותר.

"הדיון על אופי הבנייה צריך להיות יותר ממוקד. למשל בחיפה, הגישה היתה לשמור על הנכסים העירוניים הקיימים. להבדיל מגוש דן השטוח, בחיפה ובירושלים קו הרקיע משמעותי. אנחנו טענים שבבנייה מרקמית אפשר להגיע ל-500%-600% בנייה, ובוא נמצה קודם את זה, בוא נגיע לחמש או שש קומות. מאות אלפי מ"ר יכולים להבנות בחיפה בבנייה מרקמית".

- יותר צפוף, יותר טוב. 

"מגדלים נקודתית יכולים להיות צפופים, אבל שוכחים שזה לא דיון כמותי אלא איכותי. מגדלים נוטים להיות מרוחקים זה מזה, ואם אין מסד שמקשר בניהם כמו בניו יורק הם סתם מן בינוי פרברי. זה מחריף יותר כשמגיעים לפרויקטים של פינוי בינוי . לוקחים שיכונים והופכים אותם לשיכונים אנכיים. משיכון טיפוסי, 10 דירות לדונם, מגיעים ל-50-70 דירות לדונם. אלה פרויקטים יקרים שאי אפשר לבנות אותם, ודאי באזורים שבהם השוק ממילא חלש. וזו האירוניה כאן. זה מעגל קסמים".

"כשאומרים לי שבבאר שבע המכפיל (הכלכלי) הוא פי 7 או פי 9, זה יוצר מגדל של 40 קומות. זה יקר ולא מתאים לאזור. יחד עם זאת, יש פה דילמה שאין לי פתרון אליה, כי השיכונים הישנים הגיעו לסוף דרכם. בספרות העולמית מקובל שערים גדולות יש בהן בנייה גבוהה. תשאירו את הערים האחרות כמו שהן".

[quote]

- חיפה יכולה להחזיר לעצמה את תהילת העבר?

"בחיפה יש משהו כואב. הרצל חשב שהיא תהיה העיר הראשית. היא לא ממריאה מכל מיני סיבות, אבל חיפה יכולה למצות את אפשרויות הבנייה שלה גם בלי להרוס את המבנה הבסיסי שלה, בהדרגתיות ולא במכות גדולות כמו שהפינוי בינוי מחייב. גובה בנייה זה לא רק עניין טכני, אלא שאלה של דמות העיר ודמות החברה שלנו. באיזה עיר אנחנו רוצים לחיות".

- אבל לצד דמות העיר ודמות החברה, יש פה ביקושים. האוכלוסיה תוכפל תוך שניים שלושה עשורים.

"אני לא נבהל מהפאניקה שמשדר מינהל התכנון . הערים יכולות להכפיל את עצמן גם בלי בנייה דרסטית גבוהה מאוד. בנייה גבוה מאוד מעולה לשימושים עיסקיים".

- בינתיים, עירוב שימושים במגדלים החדשים – מסחר, מגורים ותעסוקה ביחד - לא כל כך עובד.

"זה יקרה יותר ויותר. אני מאמין בהחלט בשילוב, אבל הוא מחייב הרבה התחשבות הדדית, משמעת, אכיפה. חייבים להגיע לשם. ביפן אתה רואה רחובות באוויר, מוסדות ציבור באמצע, הכל נקי ומצוחצח למופת. איפה זה ואיפה אנחנו? אלפי אנשים מישראל נמשכים לסצנה בברלין, הם מתגודדים ברחובות הצרים בדירות עם כיוון אחד, עם חנויות, בתי קפה ואפילו שווארמות טורקיות למטה".

[quote]

- ומה האופטימום של מגדל? 100 קומות כמו שאישרה עיריית תל אביב? רמת גן כבר מדברת על 120 קומות.

"אין מגבלת גובה בעצם. המגבלות הן כלכליות, וככל שבניין גבוה יותר הוא יקר יותר. משך הבנייה, המימון, השיווק, במערכות, הגרעין המפלצתי. צריך קומנסנס, משהו כמו 40-50 קומות נראה יותר נכון מ-100 קומות. בכלל בעולם ידועה תחרות בין ערים למי יש יותר גדול, אבל זה קוריוז".

- אתה מדבר על מגדלים מרוכזים על צירים ראשיים, אבל מודיעין למשל, עיר חדשה, שתלה מגדלים לכל אורכה ורוחבה. 

"הייתי אדריכל ראשי כשתכננו את מודיעין. היא תוכננה בבנייה נמוכה יחסית, 3-4 קומות, מה שנקרא גובה העצים. בשלב מסוים בתכנון נאמר שהצפיפות נמוכה מדי, ואז נוספו המגדלים, מתוך הכרה שבראש הגבעה המגדל פחות מסתיר. אני לא שותף לביקורת הקטלנית נגד מודיעין ועובדה שהיא צומחת מהר, גם אם היא עיר שינה. אתה לא יכול לשפוט עיר שקמה לפני 20-25 שנה ולפעמים לוקח מאות שנים עד שניתן לשפוט עיר. תל אביב יוצאת דופן בעניין הזה וכבר כשהיא יצאה מיפו היו לה יומרות להיות עיר גדולה. אבל מאז קום המדינה אנחנו לא חווים הרבה הצלחות בתחום.

"אני בהחלט שואל האם איבדנו, אנחנו הברנז'ה, את היכולת ליצור ערים כמו של פעם? זו שאלה. לך לדימונה, לאופקים, לאשקלון, אפילו לבאר שבע, ליישובים בצפון, ואתה לא רואה שם הצלחה אורבנית. אתה רואה קורת גג ולא עיר של ממש. אפילו לא עיר קטנה. מודיעין מבחינה זו ניסתה לחזור לאחור, יש בה מערכת רחובות ושדרות יפות. היה ניסיון ליצור מערכת נורמלית".

- מהו האתגר המרכזי בטרנד המגדלים?

"הבנייה הגבוהה והצפופה, וצפיפות בכלל, מאתגרת אותנו בכל התחומים. היא לא תעבוד בלי תחבורה ציבורית מעולה, בלי יחסי אנוש אדירים והתחשבות בזולת, בלי אחזקה מעולה – לא אבני השפה המתפוררות והריצוף השוקע והזבל שאתה רואה בכל מקום".

- אנחנו שנות אור משם.

"הצפיפות תכריח אותנו להשתנות. צפיפות אפשרית לגמרי, זה רק עניין של טכנולוגיה ויתר האלמנטים שהזכרתי. כמו התחבורה הציבורית - כשהכבישים שלנו יסתמו, לא תהיה ברירה אלא להשאיר את האוטו בבית. כשחייתי בבוסטון לא עלה על דעתי להכנס לעיר עם רכב פרטי. ההכרח יביא אותנו לשם. חבל שהממשלה שמתיימרת להיות חדשנית ומובילה, לא רואה שני צעדים קדימה".