ינושבסקי: "כל קבלן יוצא לשדה קרב. המציאות מכתיבה תביעה בסוף"

"הציבור לא מבדיל בין יזמים לקבלנים והכל מתערבב לבליל אחד גדול, אבל מי שבונה את המדינה אלה הקבלנים. לצערי זה תחום שלמרות הגודל וההשפעה שלו, 10% מהתוצר הגולמי, משנות ה-90 העליזות הוא הוזנח. המדינה הזניחה את יכולות הביצוע שלה, בין אם זה מכוון או לא. המוח יכול לדבר כמה שהוא רוצה, אבל אין לו את הידיים עם יכולות הביצוע. לכן אנחנו עדים לקריסה של יזמי ביצוע מכל הסוגים והמינים". כך אומר לנו ניר ינושבסקי , סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת ינושבסקי וסגן נשיא ויו"ר אגף בנייה חוזית בהתאחדות הקבלנים בוני הארץ, שדיבר על אתגרי הביצוע ועל הקשיים של הקבלנים הישראלים בפודקסאט "מגדל בבל".  

- אתם בוכים, אבל תכלס המדינה נבנית. עובדה שיש מנופים ואתם ניגשים לעוד פרויקט ועוד פרויקט.

"זה נכון, אבל תסתכל 10-20 שנה קדימה. אנחנו צריכים להכפיל את הבנייה בישראל- במגורים, בתשתיות וכו'. משרד האוצר אומר שהשקעה של שקל בתשתיות נותנת 18% תשואה, אבל אנחנו צריכים תשתיות תומכות – תכנון, אדמניסטרציה, סטנדרטיזציה, אשראי בנקאי, עובדים, מנהלים, חומרי גלם – מערכת שמסתכלת על הכל, ולצערי זה לא קיים היום. בסופו של דבר אם לא נתעורר ונבין שיש אינטרס אחד - למדינה, ליזמים ולעיריות, כולנו נשאר מאחורה".

- אבל מה זה אומר בפרקטיקה? מחר יוצא מכרז, אתה בוחן אם הוא רווחי או לא ומגיש הצעה.

"היום הקבלנים מהווים חברת ביטוח לסיכונים של יזמים, אבל קבלנים לא יודעים לתמחר סיכונים. למשל מחתימים אותך שאתה אחראי לכל מה שנמצא מתחת לקרקע, בשטח שאני עדיין לא נמצא בו. כמה זה עולה? שקל? מיליון שקל? מתחילים הימורים, ומי שזוכה הוא הכי זול. ומה קורה אם הכל קורס? היזם ישלם גם את הפרמיה על הביטוח וגם את הנזק עצמו. ואת זה גם המדינה כבר מבינה, אבל הכי קל לעשות חוזה דרקוני, שכל הסיכונים על הקבלן . ככה יש קריסה של קבלנים, והקבלן יודע שהוא יוצא לשדה קרב ומביא איתו עו"ד, יועצים, וכשהוא בא עם סוללה, גם המזמין בא עם סוללה משלו. המציאות מכתיבה את התביעה בסוף. הקבלן יודע למשל הרבה מאוד פעמים מראש שתביעת הלו"ז היא הכרחית, גם אם הוא יהיה הכי טוב בארץ. יש גם דרך אחרת, אבל צריך טיפה להתבגר. דרך שבא לא הזול והמתאבד זוכה".

[quote]

- בכל זאת יש אלפי קבלנים בחוץ. 

"יש 2,200 קבלנים רשומים, ואצל רשם הקבלנים רשומים סביב 10,000. אבל צריך גם לזכור שכל התמחות היא קבלן בפני עצמו. אני קבלן ראשי, ואני מפרק כל פרויקט להרבה קבלנים".

- ואולי זה אם כל חטאת - פרויקט שמתפזר על יותר מדי ידיים?

"הפיזור הזה קיים בכל מדינה כמעט. אין קבלנים עם 3,000 עובדים. זה מאפשר גמישות ואין לי פרויקטים לחמש שנים קדימה. זה מאפשר גמישות והתמחות. אני לא יודע לבצע עבודות חשמל, וטוב שיש קבלני משנה שמתמחים בזה. אני כקבלן ראשי אחראי למה שקורה באתר שלי. הבעיה היא שיש תסמונת ש.ג וברור שמנהל האתר לא יכול להיות אחראי לאלף איש, ובסוף כולם אחראים".

- הכי גרועה זו האמירה ש"כולם אחראים". 

"לא נכון. כל מי שנכנס לאתר אחראי. לא נכנס מי שלא אחראי".

- אבל הפועל באתר הוא חלש מעצם ההגדרה. אי אפשר להפיל עליו את האחריות.

"פועלים זה משאב במחסור. שמעתי על לא מעט סיפורים שאמרו לפועל לשים ריתמה והוא הלך עם כל הצוות לאתר בנייה אחר. לי יש עשרה אתרים פתוחים כרגע ואני ישן בשקט, כי אני יודע שאני עושה את מירב המאמצים כדי לשמור על בטיחות. אני יודע שכל שדרת הניהול יודעת שיש לה אחריות. כל מזמיני העבודה שלי מודעים לנושא הבטיחות. אבל גם הפועלים לא פטורים. הקבלן לא חסך בריתמה ואני לא מכיר קבלן אחד שמתקמצן על קסדה ב-20 שקל. לכפות על עובד זה הרבה יותר קשה, ונדרש חינוך על העובדים ואכיפה. באנו בבקשה למינהל הבטיחות שיקנוס גם את הפועל, אם הוא קיבל את כל הציוד ולא השתמש בו. כל אחד ותחומי אחריותו".

[quote]

- עד כמה הרווחיות שלכם נשחקה בשנים האחרונות? למה בכלל לגשת למכרזים?

"בסוף השוק רווי תחרות. מתח הרווחים קטן וקבלני הביצוע לא מרוויחים הרבה, אם בכלל. זו בעיה קשה, כי הקבלנים עם כל היכולות שלהם הולכים למקומות אחרים. אני ברמה אישית דור שלישי לקבלנים, מגיל צעיר בבניין, וזה מה יש ולזה חונכתי. ראש בקיר. אבל זה ענף מדהים. עתידו של הענף לפניו ואני רואה דברים מדהימים גם טכנולוגית. יש הרבה לאן להתפתח ואפשר להרוויח בסדר אם אתה יודע להתנהל ולהגדיר סיכונים נכון. היו תקופות זוהר ויהיו תקופות כאלה בעתיד".

- ובסוף בסוף הזול ביותר זוכה, כי זה הכי פשוט והכי מדיד. קשה למדוד איכות.

"בסוף כל אחד יודע לשפוט איכות. אני בטוח שאין לך את הסלולר הכי זול ואתה לא הולך למסעדה הכי זולה. כל אחד יודע לשפוט איכות. למה ברמת המדינה וברמת המזמינים זרקנו את ההגיון לזבל, והשקל הוא המנצח? לשמחתנו יושבת ועדה בינמשרדית, שיושבים בה גדולי המזמינים – האוצר, השיכון, ראש הממשלה, התחבורה ועוד, כדי לייצר דירוג איכות של קבלנים . זה כבר בשלבי פיילוט. לא המצאנו את הגלגל, בארה"ב, בקנדה ועוד, כבר יש מערכות כאלה. הבאנו מנגנונים עובדים. הצבא האמריקאי, מזמין העבודה כנראה הגדול בעולם, אומר שמעל 50% זה לא על המחיר אלא על אינדיקטורים של איכות. יכול להיות שהדרך תהיה קשה ויהיו ויכוחים, אבל נפתור את זה. המדינה היתה צריכה להיות הראשונה ללכת על איכות, כי ברור שהחסכון לטווח רחוק פי כמה מהחסכון הקצר והזמני".

- כל תשומת הלב מתנקזת אל השמות הגדולים?

"חד משמעית נכון. העסקים הקטנים והבינוניים הם 90% מהענף. הם מבצעים את רוב העבודות ומקבלים את רוב האשראי הבנקאי וההזנחה שלהם לא טובה. נשארנו עם קבלני מזוודה שמקבלים את המכרז בגלל תנאי כניסה גבוהים, ומעבירים את העבודות הלאה. יש גם נטייה של המדינה ללכת על מגה-פרויקטים, במקום לקחת מקטעים ושיהיו 20 קבלנים שיעבדו במקביל. המשק רק ירוויח מזה, גם אם זה אתגר ניהולי יותר קשה. לא חוכמה להביא קבלן זר וזהו".

[quote]

- אבל הזרים מיומנים יותר וגם זולים יותר.

"אין לזה סוף. בסוף זו החלטה של המדינה, האם היא רוצה שתהיה פה שכבת עבדים, ויש מדינות כאלה בעולם, או שהיא רוצה כוח עבודה מקומי וטוב. בהינתן גם האתגרים הבטחוניים, אין לנו הרבה ברירה. אני מוכן להתחרות בזרים, אבל זו פיקציה. באה לפה ממשלת סין והיא מתחרה בי. אני מסוגל להתחרות בממשלת סין? זה הרי בכלל לא שיקול של כסף וזו לא תחרות הוגנת. ממשלת סין לא מכחישה והעולם התעורר מזמן. אתה לא רואה את הסינים מתחרים על בתי ספר אלא על נמלים ותשתיות. בשביל לחסוך אחוזים בודדים בטווח הקצר, מותר לעשות הכל? הסינים יודעים לבנות הכל, אבל אין להם יתרון טכנולוגי על מדינת ישראל. הסינים מסתכלים עלינו כדי לקדם טכנולוגיות בנדל"ן כי ישראל מובילה עולמית. זה נכון שהם שמים 200 עובדים איפה שאני שם 20, אבל תביאו עובדים. יש מחנק בעבודות הרטובות".   

- אין ברירה. כדי להגיע ל-60 אלף התחלות בנייה, כדי להגדיל את התשתיות, חייבים זרים.

"השוק גמיש ואם צריך עזרה מחברה זרה נוכל להביא אותה. על אותו משקל נביא פולטיקאים סינים. כאזרח, אנחנו צריכים לחזק תעשייה מקומית".