היתר לבניית מרפסת נדחה בשל סכנת קרינה; ביהמ"ש: "עצימת עיניים"
תושב חיפה ביקש להוסיף מרפסת לביתו – ונדחה בשל קרבה לתחנת טרנספורמציה • ביהמ"ש קבע: על הגורמים לדאוג לטיפול בבעיית הקרינה, במקום לדחות את בקשת התושב
קרדיט Depositphotos
האם סכנת קרינה בסביבת אזור מגורים היא עילה לדחיית בקשה לתוספת מרפסת – והאם מחלוקת בין גופים ציבוריים שונים באה על חשבון זכותו של אדם למגורים נוחים יותר? בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קבע נחרצות כי התשובה היא שלילית, לשתי השאלות – וחייב את הגורמים הרלוונטיים לטפל בבעיית הקרינה במקום לבחור בפתרון הפוגע בתושב שבמרכזו דחיית הבקשה להרחבת הדירה.
התושב מתגורר בקומה הראשונה בבניין מגורים ברחוב אל מוהדי 11 בחיפה. במרחב של כחצי מטר בלבד מהבניין פועלת תחנת טרנספורמציה של חברת החשמל, אשר פולטת קרינה ברמה מסוימת באופן קבוע. כלל דיירי הבית יזמו הגשת בקשה לבניית מרפסות לדירותיהם, וכולן אושרו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה - למעט זו של העותר.
הסיבה לדחיית העתירה היא מקומה של תחנת הטרנספורמציה, הסמוכה מאוד לביתו של העותר ולאזור שבו מתוכננת לקום המרפסת בביתו. איגוד ערים לאיכות הסביבה חיפה קבע כי "ערכי עוצמת השדה המגנטי גבוליים לערכים המומלצים על ידי המשרד להגנת הסביבה, במצב שעומס התחנה אינו מירבי".
[quote]
בעקבות דחיית הבקשה הגיש האיש הגיש ערר על ההחלטה לוועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז חיפה. באוקטובר 2018 דחתה הוועדה את הערעור, בקובעה כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה המקומית, לאור המלצת איגוד ערים. "ועדת הערר מבינה את מצוקתו של העותר ואת רצונו לשפר את איכות חייו" נכתב בתשובת הוועדה. "עם זאת, מאחר שחוות הדעת היחידה העומדת בפני ועדת הערר היא כי הוספת המרפסת תעמיד את העותר ואת בני משפחתו, ואת כל מי שעתיד לעשות שימוש שוטף במרפסת, בסכנת היחשפות לשדה מגנטי בערכים העולים על המותר, הרי שבמאזן בין הדברים, גם דעתנו היא כי דין הבקשה להידחות".
"העותר הינו קורבן למצב של חלם"
התושב לא ויתר, והגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. בעתירתו טען כי החלטות הועדה המקומית ו-ועדת הערר חורגות חריגה קיצונית ממתחם הסבירות, וכי למשיבים אין זכות לדחות את בקשתו "בטיעון שחוק של דאגה לבריאות הציבור מפני מתקן חשמל שקיים כבר עשרות שנים, והמשיבים לא מלינים נגדו דבר". כמו כן טען העותר כי "נפל בין הכיסאות" במחלוקת בין איגוד הערים וחברת החשמל, וכי הוא מופלה לרעה על ידי המשיבים לעומת יתר דיירי הבניין.
במהלך הדיון בעתירה התברר, בין היתר, כי חדר השינה שבדירת העותר נמצא במרחק זהה למרחק שבו תימצא המרפסת מתחנת הטרנספורמציה. איגוד ערים טען בעניין זה כי לא ידוע מה נבנה קודם, אם תחנת הטרנספורמציה או חדר השינה. "איננו אומרים שחדר השינה במצב טוב מבחינת קרינה, ואין לנו תשובה למצב הקיים", נאמר בתשובת האיגוד.
העותר טען בעניין כי "אין זה סביר שאדם ישהה בחדר השינה שלו, הסמוך לתחנת טרנספורמציה, וזה יהיה בסדר מבחינת הרשויות, אך לא יוכל לשהות במרפסת לזמן קצר. העותר הינו קורבן למצב של חלם", נכתב בעתירה.
[quote]
השופטת ברכה בר-זיו אמרה בהחלטה כי "אין ולא יכול להיות ספק כי רשויות התכנון חייבות לדאוג לבריאות הציבור ובטיחותו, וכי שיקול שכזה חייב לעמוד לנגד עיני הוועדות בבואן לדון בקשה להיתר בנייה. עם זאת, בענייננו אני סבורה כי העותר אכן 'נפל בין הכיסאות' במחלוקת שבין איגוד הערים לחברת החשמל, בסוגיה שהיא 'מעל למידותיו' של העותר.
תפקידו של איגוד ערים הוא לדאוג לביטחון הציבור ולבריאותו, אך זאת הוא לא יכול לעשות רק על דרך של המלצה שלא ליתן היתר בנייה לבנייה חדשה. חובה עליו לפעול נגד חברת החשמל ולהגיע עימה להבנה או להחלטה של רשות מסומכת, בכל מקום שבו יתברר לו כי הציבור חשוף לסכנה. לא ייתכן כי בגלל התנגדות חברת חשמל לפעול במקרה שבו איגוד ערים סבור כי נשקפת סכנה לציבור, יעצום איגוד ערים עיניו ולא יפעל להבטחת בטיחות הציבור".
[quote]
בהתאם לכך קבעה השופטת בר-זיו כי "החלטת ועדת הערר וזו של הוועדה המקומית מהוות משום "עצימת עיניים" מפני המצב בשטח – ואינן סבירות. אם איגוד הערים עומד על חוות דעתו לפיה קרבת בית העותר לתחנת הטרנספורמציה גורמת לסכנה לעותר ולמי שמשתמש בדירתו – עליו ועל הוועדה המקומית לנקוט בתוך 60 יום בצעדים למניעת הקרינה ברמה המסוכנת מתחנת הטרנספורמציה.
אם לדעת איגוד ערים לא נשקפת סכנה לבריאות העותר מהקרינה – עליה להודיע לוועדה המקומית בתוך 60 יום מהיום כי היא חוזרת בה מהמלצתה, ובמקרה כזה יינתן לעותר ההיתר המבוקש להרחבת המרפסת". השופטת אף חייבה את ועדת הערר, את הוועדה המקומית ואת איגוד הערים לשלם לעותר הוצאות בסך 6,000 שקל כל אחד.
עו"ד עפר טויסטר, מומחה בדיני תכנון ובנייה, סבור כי מדובר בגישה ראויה של ערכאות השיפוט, שראוי כי תאומץ גם במקרים אחרים. "בית המשפט המנהלי ראה לפניו את 'האזרח הקטן' נופל בין הכיסאות וראה לנכון שלא להותיר את העותר ללא סעד. ייתכן שפסק דין זה יהווה סנונית ראשונה מבחינת מבקשי היתרים, שבקשותיהם נדחות עקב סירובם של גופים רגולטוריים לאשר את הבקשה וזאת כתוצאה מגורמים שעליהם לפתור".
כל יום בשעה 17:00- חמש הכתבות החשובות ביותר בתחום הנדל"ן מכל האתרים אצלכם בנייד!
לחצו כאן להצטרפות לתקציר המנהלים של מרכז הנדל"ן!
לחצו כאן להצטרפות לתקציר המנהלים של מרכז הנדל"ן!
תגובות