בנתה שלא כחוק, הגיעה עם ערעורה עד לעליון – ונדחתה על הסף

תושבת חיפה שלא השלימה עם צו ההריסה שהוצא לביתה שברחוב יפה נוף בעיר, ערערה שוב ושוב לערכאות המשפטיות השונות – בעוד היא ממשיכה לבצע עבודות אסורות. התושבת הגיעה עם ערעורה עד לבית המשפט העליון, למרות שגם בערכאות הקודמות נקבע מעל לכל ספק שהצו מוצדק. השופט יוסף אלרון מבית המשפט העליון דחה גם הוא את ערעורה, תוך שהוא מבקר קשות את התנהלותה לאורך הפרשה.

תחילת העניין בהחלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בחיפה מאפריל 2018, להורות על צו מנהלי להפסקת עבודות בביתה של המערערת שברחוב יפה נוף, זאת בשל פעולות שביצעה ללא אישור: עקירת עצים, יצירת מעבר לכלים כבדים בחלקה הסמוכה וכן ביצוע עבודות הריסה ובנייה בנכס. כחצי שנה לאחר מכן הוצא למערערת צו המורה על הריסת העבודות שבוצעו בנכס לאחר מתן צו הפסקת העבודות.

מאז מתן הצו התנהלו הליכים רבים סביב הפרשה - הן בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה והן בבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתם כל טענותיה של המבקשת נדחו. טענותיה של האישה, שהיוו את הרקע להגשת הערעור, הן כי קיים סיכוי סביר ביותר שתקבל היתר בנייה לכל הבנייה שנבנתה על ידה. כמו כן, טענה המערערת ל"אכיפה בררנית", וזאת משום שבנכס הסמוך לשלה מבוצעות עבודות בנייה ללא היתר בהיקף ניכר.

[quote]

האישה טענה כי הוועדה המקומית מסרבת לטפל בבקשותיה "כתוצאה ממניעים זרים, הכול במטרה לקבוע עובדות בשטח, עובדות הטומנות בחובן נזקים בלתי הפיכים למערערת וככל הנראה, על פי חוות דעת הן של המבקשת והן של המשיבה עצמה, לבית השכנה". עוד הודגש בערעור כי הבית השכן הוכרז כמבנה מסוכן, וכי עבודות ההריסה לביתה שלה עלולות לגרום לפגיעה חמורה לשני הבניינים.

בית המשפט המחוזי, שבו נידון ערעורה של האישה לאחר שנדחתה בידי בית המשפט לעניינים מנהליים, קבע כי עיקר העבודות שביצעה המבקשת בקשר לצו ההריסה בוצעו על ידה לאחר שנמסר לה הצו. 

"פסק דין זה הינו חוליה נוספת במערכה משפטית רחבת היקף שמנהלת המבקשת כנגד ביצוע צו ההריסה נגדה", כתב השופט שמואל מנדלבום מבית המשפט המחוזי. "במסגרת מערכה זו הוגשו מספר רב ביותר של בקשות, ערעורים וכתבי טענות נוספים. בכל הנוגע לבקשת המערערת לקיים דיון בטענתה לפיה הוועדה המקומית מונעת ממנה במכוון ושלא כדין הוצאת היתר בנייה, צדק בית המשפט לעניינים מנהליים כאשר ראה בבקשה זו ניסיון נוסף של המערערת 'לדחות את הקץ' בדרך של עיכוב ביצוע נוסף של הצו".

השופט מנדלבום קבע כי דין הערעור להידחות, כי לא נפל כל פגם בהחלטות בית המשפט לעניינים מנהליים וכי על המערערת לשאת בהוצאות משפט בסך 7,000 שקל. המערערת לא קיבלה את ההחלטה, כאמור, והגישה ערעור נוסף – הפעם לבית המשפט העליון.

[quote]

השופט יוסף אלרון ציין בפסק דינו באשר לערעורה של האישה כי "עיקר טענות המבקשת בבקשה, ובכלל זאת טענתה בדבר הסכנות הטמונות בביצוע צו ההריסה למבנה הנכס, נבחנו ונדחו על ידי הערכאות הקודמות – והן אינן מעלות כל סוגיה עקרונית רחבת היקף המצדיקה את מתן רשות ערעור. זאת ועוד, לא נמצא כי פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי עלול לגרום למבקשת עיוות דין כלשהו. 

למעלה מן הצורך יצוין כי התנהלות המבקשת לאורך קיומם של ההליכים המשפטיים בעניינה מבטאת זלזול בוטה ברשויות החוק ובהחלטות שיפוטיות. בידה האחת ניהלה המבקשת הליכים משפטיים נגד ביצוע הצווים שהוצאו בעניינה, ובידה האחרת המשיכה בביצוע עבודות בנייה נרחבות בנכס שבבעלותה ללא היתר, תוך הפרת צווי הפסקת עבודה, בהיעדר ניקיון כפיים ובבחינת 'טובל ושרץ בידו'". בהתאם לכך, גם השופט אלרון דחה באופן מלא את ערעורה של האישה.