העליון: מתן פטור מדמי היתר לחברות הבנייה הזרות – סביר ומידתי

בית המשפט העליון דחה עתירה של ארבעה גופים נגד החלטת שר הפנים, אריה דרעי, להעניק פטור מתשלום דמי היתר לחברות בנייה זרות. השופטת יעל וילנר, שעמדה בראש הרכב של שלושה שופטים שדן בעתירות, אמרה: "לא מצאתי כי תקנה זו אינה סבירה או בלתי מידתית באופן המצדיק ביטולה".

העתירה, שהוגשה על ידי התאחדות תאגידי כוח אדם זר בענף הבניין, ארגון הקבלנים והבונים בחולון, חברת בראל א.ב. הנדסה ובניין בע"מ וחברת ש.ש.א. עבודות בנייה בע"מ, קראה לבית המשפט לבטל את ההחלטה על מתן פטור, או לחלופין להורות על מתן פטור מדמי היתר לכלל החברות.

התקנה, שנקראת גם תקנה 2 (א) לתקנות עובדים זרים (דמי היתר), קובעת כי "מעסיק שהוא חברת בנייה זרה, פטור מתשלום דמי היתר למשך שנתיים ממועד קבלת היתר לראשונה". דמי ההיתר מסתכמים בכ-12,000 שקל לעובד, לחברות זרות הפועלות בישראל למשך תקופה של שנתיים ימים מיום תחילת עבודתה של החברה הזרה בארץ.

העותרים, שהגישו את עתירתם נגד שר הפנים, אריה דרעי, שר האוצר משה כחלון, שר העבודה והרווחה חיים כץ וממשל ישראל, טענו כי אלו התקינו את התקנה בחוסר סמכות, וכי תקנה זו פוגעת בזכותם לשוויון ולחופש התחרות באופן לא סביר.

העותרים כתבו בעתירתם כי רק לאחר זכייתן של שש החברות הזרות והכללתן במאגר, הומלץ על מתן פטור לחברות הללו, על ידי צוות בין-משרדי, במה שהוגדר על ידי אותו צוות כ"הגנת ינוקא", וכי החברות שזכו בפטור ביקשו להיכלל במאגר חברות הבנייה הזרות עוד לפני שידעו שתינתן להן אותה הגנה. לכן, לדברי העותרים, אין הצדקה לתת את ההגנה האמורה בדיעבד, ובכל מקרה מדובר בחברות איתנות מבחינה פיננסית, שאינן זקוקות להטבה - אשר פוגעת באופן ישיר בחברות
ישראליות. עוד נטען כי המלצת הצוות הבין-משרדי, שאומצה בסופ של דבר על ידי מקבלי ההחלטות, 
התקבלה בהיעדר תשתית עובדתית מספקת.

עמדת הצוות הבין-משרדי בעניין הייתה כי "הגנת הינוקא" "נובעת בעיקר בשל המורכבות של שוק הבנייה הישראלי, כמו החשש כי חברות הביצוע ישלמו מחירים כבדים על טעויות שיבצעו בתחילת הפעילות שלהן, וזאת לשם הבטחת המשך הפעילות שלהן בישראל למשך 5 שנים כפי שנקבע בהחלטת הממשלה".

השופטת וילנר כתבה בפסק הדין כי פרשנות המדינה עולה בקנה אחד עם לשון חוק וכן עם המדיניות
החברתית והכלכלית של הממשלה, הכוללת, בין היתר, הבאת חברות בנייה זרות לישראל, על עובדיהן המיומנים והמקצועיים שנבחרו והוכשרו לבצע עבודה מאורגנת ומתואמת, לצורך הגברת פריון הבנייה לשם פתרון מצוקת הדיור. לכן "התקנת תקנה 2(א) – נעשתה בסמכות".

עוד אמרה השופטת: "לא מצאתי להתערב במדיניות שקבעה המדינה או באמצעי שנמצא ראוי
להגשמתה ('הגנת הינוקא'). כפי שצוין פעמים רבות, בית משפט זה אינו שם עצמו בנעליה של הרשות המנהלית המוסמכת לחוקק את חקיקת המשנה, והוא אינו מחליף את שיקול דעתה המקצועי בשיקול דעתו. הפטור מתשלום דמי היתר למשך השנתיים הראשונות לא נועד לתמרץ את החברות הזרות לבוא לפעול בישראל, אלא להפוך את פעילותן בארץ למשתלמת ונמשכת לאורך זמן.

לא מצאתי כי העותרים הצביעו על פגם שנפל בהתקנת תקנה 2(א) לתקנות, או כי תקנה זו אינה סבירה או בלתי מידתית באופן המצדיק ביטולה של חקיקת משנה, סעד אשר יינתן רק במקרים של אי-סבירות קיצונית".

עוד המליצה השופטת כי העותרים יישאו בהוצאות המדינה בסכום של 15,000 ש"ח. השופט יצחק עמית דווקא סבר כי יש לקבל את העתירות המדוברות, ואילו השופט השלישי, אלכס שטיין, גרס כי קביעתה של השופטת וילנר מוצדקת. בהתאם לכך הוחלט על דחיית העתירות.

לחדשות נדל"ן, עדכונים יומיומיים, דעות וניתוחים, הורידו את  אפליקציית מרכז הנדל"ן
אנשי נדל"ן, בואו לשמוע ולהשמיע את דעתכם. הצטרפו לקבוצת הפייסבוק רק נדל"ניסטים ותיחשפו לתכנים בלעדיים לתעשייה