ארה"ב: מחירי הדיור הגבוהים מביאים לתהליך דארוויניסטי אכזרי

למחירי הדיור הגואים יש השפעות רבות על חיי כל אחד מאיתנו. במציאות שבה הוצאות החזקת דירה (בין אם בשכירות ובין אם בבעלותנו) תופסות נתח של 25% ויותר מסך ההוצאות החודשי או השנתי, ככל שהמחירים עולים כך המצב הופך דחוק יותר.

בישראל, נכון ל-2018, נדרשות כ-150 משכורות כדי לקנות דירה. בארה"ב המצב טוב יותר, והנתון עומד על כ-30 משכורות (2.6 שנים בממוצע),אך העובד הסטנדרטי, אם ישקול לעשות זאת בערים הגדולות של ארה"ב, יצטרך לעבוד עשור, כלומר להקצות לכך 120 משכורות. לעומת ישראל הנתון נשמע מזערי למדי, נכון? אם כן, כדאי שתבינו את השפעת המצב בארה"ב על הערים הגדולות – כי אם שם זה הכיוון, אצלנו כמעט ודאי שזה יקרה: בריחת מעמד הפועלים מהערים.

בכתבה במגזין City Lab מצוין כי כיום הערים הגדולות בארה"ב, שנקראות בכתבה ערים סופרסטאריות (Superstar Cities),פשוט אינן מתאימות עוד לאנשי הצווארון הכחול: הן יקרות מדי עבורם. כך למשל, בתחשיב שנתי, נותר בכיסם של אנשי 'המעמד היצירתי' – אנשי הייטק, רפואה, הנדסה וכדומה – בין 75 ל-90 אלף דולר בשנה לאחר ניכוי הוצאות הדיור. אנשי מעמד הפועלים נשארים במקרה הטוב עם 30 אלף דולר; מתוכם, אנשי המקצועות השירותיים מצליחים להישאר לכל היותר עם 23 אלף דולר בשנה. המשמעות – פחות מ-2,000 דולר בחודש, לאחר הוצאות הדיור בלבד, וכאן אנו מדברים על בית במחיר השווה למחיר החציוני בארה"ב, כלומר לא בית מותרות.

הערים המצוינות בכתבה הן אותן "ערי הייטק" אשר מושכות אליהן את אותם אנשי מקצוע בעלי שכר גבוה משמעותית מהממוצע במשק – ערים כמו וושינגטון הבירה, סיאטל ובוסטון. כך, נטען בכתבה, ערי הסופרסטאר למעשה מבצעות תהליך דארוויניסטי אכזרי, שמנפה את החלשים ופולט אותם מתוכן.

זוהי התוצאה של המצב כיום בארה"ב: עוד ועוד אנשי מעמד הפועלים מחפשים לעצמם אלטרנטיבה מחוץ לערים הללו, וכשהם יוצאים החוצה – הם לא פעם יחפשו לעצמם גם עבודה במקום החדש, במקום לנסוע הלוך ושוב אל תוך העיר הגדולה וממנה.

התהליך הזה פוגע לא רק באנשי הצווארון הכחול שנדחקים החוצה: הוא פוגע גם בערים עצמן. מדוע? משום שהנהירה של אנשי המעמד היצירתי אליהן היא דבר טוב ויפה, אבל אותם עובדים זקוקים גם לעובדי מעמד הפועלים – שיעניקו להם שירות בדוכני המזון ובתחנות הדלק, למשל, שיתקנו את הרכב שלהם במוסך אם התקלקל, שיציעו עבורם את המיטה בחדר המלון שבו הם מתאכסנים ועוד. היעלמותם של אנשי מעמד הפועלים, אם כך, גרועה מאוד לעיר הגדולה.

הפער הזה בין אנשי מעמד הפועלים לבין אנשי המעמד היצירתי, אי-השוויון אם תרצו, גורם להשלכות שונות שאיש לא צפה קודם לכן. כבר כעת מתקשות הערים הגדולות לספק שירותים שונים לאותם מהנדסים, רופאים והייטקיסטים שמצטופפים בה, משום שהן לא מצליחות לספק תנאים נוחים גם עבור אותם אנשים שעובדים במקצועות השירותיים. 

אז נכון שאותן ערים נחשבות חדשניות מאוד, מתפתחות ומתקדמות, אך הן משאירות מאחור כוח אדם חשוב שהן זקוקות לו בצורה נואשת. כעת נשאלת השאלה: אם כך נכון לגבי 120 המשכורות הנדרשות לרכישת דירה בעיר גדולה בארה"ב, מה נגיד לגבי 150 המשכורות הנדרשות כדי להשיג דירה ממוצעת כאן בישראל? ייתכן מאוד שנחזה בתופעה דומה בעתיד הלא רחוק גם בערים הגדולות שבארץ הקודש.

לחדשות נדל"ן, עדכונים יומיומיים, דעות וניתוחים, הורידו את  אפליקציית מרכז הנדל"ן
אנשי נדל"ן, בואו לשמוע ולהשמיע את דעתכם. הצטרפו לקבוצת הפייסבוק רק נדל"ניסטים ותיחשפו לתכנים בלעדיים לתעשייה