חברת הבניה דרשה שתביעת ליקויי הבניה תידון בבימ"ש השלום המוגבל לתביעות של עד 2.5 מלש"ח. כך פסק העליון

פסק דין של בית המשפט העליון מהשבוע שעבר קובע הלכה לפיה תביעה בגין ליקויי בנייה אינה חוסה תחת המונח "שימוש במקרקעין",  ולכן אינה נדרשת לפנייה לבית משפט השלום, אלא עשויה להתברר במחוזי בהתאם לסכום הסעד המבוקש. כלומר, ככל שסכום התביעה בגין ליקויי הבניה עולה על 2.5 מיליוני שקלים (סכום שמעליו בית משפט השלום אינו מוסמך לדון), על התביעה להתברר בבית משפט מחוזי.

הפרשה החלה בכך שחברי נציגות הבית המשותף ברחוב מצדה באשדוד הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד חברת אבו יחיאל - חברה לבניין, החברה שהקימה ומכרה את הדירות בבניינם. הנציגות ביקשה להסיר את אבני חיפוי החוץ של הבניין ולהתקין במקומן חיפוי חדש; לחלופין עתרה לפיצוי כספי בגובה עלות ביצוע התיקון שנתבקש, שנאמד בסכום של כ-3 מיליון שקל והועמד לצרכי אגרה על סכום של 2,500,001 שקל.

ברקע הדברים, עומדות טענות על ליקויי בנייה שנפלו ברכוש המשותף והובילו לחדירת רטיבות מקירות החוץ של הבניין ולנשירת אבני חיפוי החוץ. הנציגות טענה שבקשותיה בנידון לא הועילו, וכי החברה הפרה את החוזה. החברה מנגד הכחישה את הטענות וטענה שהסוגיה נופלת תחת הכותרת "שימוש במקרקעין" ומכאן על פי חוק בתי המשפט הנושא צריך להתנהל בבית משפט שלום וביקשה למחוק את התביעה כולה או להעביר את הדיון לבית משפט שלום. הנציגות לעומת זאת טענה שליקוי בנייה לא עומד בקטגוריה זו ולכן התביעה צריכה להתנהל במחוזי, בשל סכום התביעה העולה על 2.5 מיליון שקל.

ברקע הדברים, עומדות טענות על ליקויי בנייה שנפלו ברכוש המשותף והובילו לחדירת רטיבות מקירות החוץ של הבניין ולנשירת אבני חיפוי החוץ. הנציגות טענה שבקשותיהם בנידון לא הועילו וכי החברה הפרה את  החוזה. החברה מנגד הכחישה את הטענות וטענה שהסוגיה נופלת תחת הכותרת "שימוש במקרקעין" ומכאן על פי חוק בתי המשפט הנושא צריך להתנהל בבי"מ שלום

בית המשפט המחוזי דחה באוגוסט השנה את הבקשה לסילוק התביעה וקבע כי לא מדובר בשימוש במקרקעין וכי התביעה צריכה להיות על הסעד הכספי, כי לא ניתן לאכוף על החברה לאכוף את תיקון חיפוי האבן. הוא הסתמך בקביעתו על פסק דין משנת 1965, כיכר הרצל, שקבע הלכה בנושא.

החברה טענה בערעור שהגישה לעליון כי המחוזי לא נימק מדוע לא ניתן לאכוף את התיקון וחזרה על הטענה שמדובר בשימוש מקרקעין, ולכן דין הבקשה להתנהל בבית משפט השלום, ואף הפנתה לפסיקה אחרת בנושא. הנציגות חזרה על טענותיה והוסיפה כי בסמכות בית המשפט אם להורות על תיקון או על סעד כספי.

"אין כל מחלוקת על זכות השימוש של הדיירים"

בפסק דינה, הסכימה השופטת גילה כנפי-שטייניץ עם הטענה כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא נימק את הקביעה לפיה לא ניתן לאכוף את התיקון, אך לגבי המחלוקת שבמוקד הדיון - לאיזו ערכאה נתונה הסמכות העניינית לדון בתביעה למתן צו עשה לתיקון ליקויי בנייה שנפלו בבניין, האם לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי - קבעה שיש לדחות את התביעה.

השופטת ציינה כי הדין עם הנציגות. "נשוא תביעה בדבר 'שימוש במקרקעין' צריך להיות השימוש עצמו. בעניין שלפנינו, אין כל מחלוקת על זכות השימוש של הדיירים בבניין ולא מתבקש סעד שמטרתו להגן על שימושם במקרקעין. סעד של תיקון אבני החיפוי, או כל ליקוי אחר, בבניין בו נתונה לדיירים זכות שימוש, אינו סעד שנועד להגן על שימוש הדיירים בבניין".

היא הבהירה שסמכות בית משפט השלום נחלקת לשתי קטגוריות מרכזיות: האחת, תביעות הנוגעות למקרקעין, שלגביהן מוסמך הוא לדון ב"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם", ללא תלות בשווי התביעה, להוציא תביעות מסוימת כמו חכירה לדירות. השנייה, תביעות שאינן נוגעות למקרקעין, לגביהן מוסמך בית המשפט לדון בתביעות שסכומן או שווי נושאן אינו עולה על 2.5 מיליון שקל ביום הגשת התביעה.

השופטת ציינה כי הדין עם הנציגות. "נשוא תביעה בדבר 'שימוש במקרקעין' צריך להיות השימוש עצמו. בעניין שלפנינו, אין כל מחלוקת על זכות השימוש של הדיירים בבניין ולא מתבקש סעד שמטרתו להגן על שימושם במקרקעין. סעד של תיקון אבני החיפוי, או כל ליקוי אחר, בבניין בו נתונה לדיירים זכות שימוש, אינו סעד שנועד להגן על שימוש הדיירים בבניין. העובדה שיש בתיקון הנזק כדי להשליך על אופן שימוש הדיירים בבניין – אינה הופכת את התביעה לתביעה בדבר שימוש במקרקעין"

כיוון שלא מדובר בשימוש במקרקעין, קבעה השופטת כי בית המשפט המחוזי ידון בתביעה בשל גובה הסעד המבוקש לפי שומת התובעים העולה על 2.5 מיליון שקל, וקבעה לחברה הוצאות משפט על סך 5,000 שקל. את נציגות הבית המשותף ייצגו עו"ד ענת כהן ועו"ד טל רבינוביץ', את החברה ייצג עו"ד אברהם הלוי.