שופט בהזמנה: ההליך שמאפשר לצדדים להתאים את השופט לתיק

דוגמא מובהקת לכך היא אי-הוודאות לגבי זהות השופט שיקבל לידיו את התיק, לרבות ניסיונו המשפטי והנטיות השיפוטיות שפיתח במהלך הקריירה. מצב דברים זה מציב אתגר משמעותי בפני עורכי הדין ולקוחותיהם בבואם להחליט על הגשת תביעה או על אסטרטגיית הייצוג המשפטי המיטבית.

פתרון לקושי זה ולמקדם אי-הוודאות הכרוך בזהות השופט שיכריע בתיק, מספקים הליכים אלטרנטיביים ליישוב סכסוכים המתקיימים מחוץ לכותלי בתי המשפט, וזוכים בשנים האחרונות לביקוש גובר והולך בעולם העסקי. ראשון להם הוא הליך הבוררות, אשר מושתת במהותו על עיקרון ההסכמה ההדדית בין הצדדים המתדיינים – לרבות בשאלת הגורם שינהל את ההליך ויכריע בו.

מלבד ההשפעה על זהות הבורר, מוסד הבוררות מעמיד לצדדים יתרונות רבים נוספים, שכולם מעוגנים בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בין אלה זמני דיונים גמישים וקבלת הכרעה מהירה; חיסכון משמעותי בעלויות הכרוכות בניהול הליך משפטי מתמשך; היעדר פורמליות נוקשה – הליכי הבוררות אינם כפופים לסדרי הדין הרגילים; דיסקרטיות – הליכי בוררות אינם פומביים; ושימור קשרים עסקיים – הליכי בוררות הינם פחות לעומתיים לעומת הליכים משפטיים רגילים.

השופט הנכון לתיק הנכון

מי שאינו "לקוח" קבוע של המערכת המשפטית הציבורית, עשוי לטעות ולחשוב כי שופט, מעצם היותו שופט, הוא אדם מבין-כל הבקיא בכל תחום המשפט שעשוי להיות מונח לפניו. אך המציאות היא אחרת, ובפועל, בשל אילוצי המערכת, שופטים מוצאים עצמם לא אחת עוסקים בתחומי משפט בהם יש להם ניסיון ובקיאות מעטים, אם בכלל. שופט שבעברו היה עורך דין פלילי, למשל, ייתכן כי מעולם לא עסק בתביעות אזרחיות; מי שהקדיש את מרבית הקריירה שלו לעשייה בתחום פשיטות הרגל, לא בהכרח מבין בדיני נזיקין; ומי שעסק בדיני משפחה, אינו בקיא במיסוי עירוני או בדיני מכרזים.

וכך קורה פעמים רבות מדי, שגורלם של תיקים מורכבים ובעלי השלכות עצומות על הצדדים נחרץ על ידי שופטים שאינם בהכרח מומחים או שולטים באופן מלא בעניין המשפטי שהובא בפניהם. כך, למשל, עשוי להיווצר מצב בו בתיק בשווי 10 מיליון שקל, שבמסגרתו תובעת חברת נדל"ן ציבורית השבה של היטלי פיתוח ששולמו על ידה לרשות מקומית – דן שופט בעל ניסיון מועט ביותר בתחום היטלי הפיתוח, תשתיות וחוקי עזר עירוניים.

כאן בדיוק נכנסים לתמונה גופי יישוב סכסוכים פרטיים כדוגמת המוסד הישראלי לבוררות עסקית, אשר מעמידים לרשות הצדדים נבחרת של בוררים ובוררות בעלי שם, עם עשרות שנות ניסיון במגוון ענפים משפטיים. מוסדות אלו מאפשרים לצדדים לסכסוך "לשדך" לעצמם בורר או בוררת "בהתאמה אישית" ("tailor made"), על פי הרקע המקצועי שלו ומידת בקיאותו בסוגיה שבמחלוקת.

לא למותר להוסיף בהקשר זה, כי מעבר לרובד המשפטי של הסכסוך, גם לניסיון המעשי של הגורם המכריע יש משמעות עצומה בפתרון סכסוכים. הדבר בולט במיוחד בסכסוכים הקשורים למיזמים מורכבים כגון מיזמי התחדשות עירונית , ובפרט בפרויקטים גדולים של פינוי-בינוי, המתאפיינים במורכבות תכנונית, ביצועית ומשפטית יוצאת דופן.

בחירת הבורר מאפשרת להביא את הסכסוך בפני דמות שמכירה את התחום "מבפנים" – כזו שיש לה ניסיון מעשי בהליכי המשא ומתן בין יזמים לבעלי דירות; בקיאות בתחום הסדרת המימון הנדרש להוצאת הפרויקט לפועל; ניסיון עם מורכבות של הליכי התכנון והרישוי הכרוכים בפרויקט; היכרות עם האינטרסים והכוחות המגוונים שפועלים מאחורי ההסכמים ומעצבים אותם; וגם – הבנה עמוקה של המשמעות המעשית שיש להחלטות שהיא עצמה תקבל על הפרויקט והצדדים המעורבים בו.

נבחרת הבוררים – הוראות שימוש

הנה כי כן, זהותו של הבורר המוסכם הינה בעלת חשיבות אדירה להכרעה יעילה וצודקת בסכסוך. על אף זאת, צדדים רבים לסכסוכים משפטיים – גם כאלה שקבעו בהסכם ביניהם תניית בוררות מפורשת – מוצאים את עצמם מתדיינים בסופו של יום מול בורר ש"הוצנח" עליהם מלמעלה. כך קורה, למשל, כשתניית הבוררות מנוסחת בלשון כללית וגנרית כגון "כל מחלוקת שעולה מהסכם זה תובא בפני הכרעה במסגרת של הליך בוררות, על ידי בורר מוסכם שייבחר על ידי הצדדים; ובהיעדר הסכמה על זהות הבורר, ייבחר בורר על ידי ראש לשכת עורכי הדין בישראל", וכיוצא באלה.

מאחר שבמרבית המקרים, כל צד יחשוד באופן טבעי בבורר שיציע הצד שכנגד, ניסוח כזה יוביל בדרך כלל לגלגול ההחלטה על זהות הבורר לידיה של לשכת עורכי הדין, שם מידת ההתאמה של הבורר לתיק הנדון היא לא בהכרח השיקול המכריע.

פתרון מתבקש לבעיה זו, הוא לנסח את תניית הבוררות בצורה ממוקדת, לרבות תוך ציון "תנאי הסף" שהבורר צריך לעמוד בהם כדי להיבחר, ורצוי עוד יותר כי יוסכם מראש על זהות הגוף שמתוך מאגר הבוררים שלו ייבחר הבורר. לדוגמה, ניתן לציין כי על הדמות שתכריע בסכסוך להיות בעלת ניסיון של 20 שנה בעריכת דין או בשפיטה, מתוכן 10 שנים בתחום דיני החוזים, ההתחדשות העירונית וכו'; שניהלה מספר מסוים של תיקים בנושא והוציאה תחת ידה מספר כזה או אחר של פסקי דין.

כאמור לעיל, זה המקום בו מתבהרת חשיבותם של הגופים המנהלים מאגרי בוררים שסוננו מראש ונבחרו בקפידה. כך למשל, באתר של המוסד הישראלי לבוררות עסקית ניתן לצפות בכל אחד ואחת מאנשי נבחרת הבוררים, ולהשיג את כל המידע הדרוש אודותיהם ואודות ניסיונם, כדי לבחור מתוכם את הבורר המתאים ביותר להכריע בסכסוך.

לסיכום, מעמדו של הבורר כגורם המכריע בסכסוך בין הצדדים מחייב תשומת לב מיוחדת לאופן בחירתו ולניסוח המדויק של תניית הבוררות בהסכם. ניסוח לקוי או חסר של התניה עלול להוביל לסרבול ההליך, לעיכובים מיותרים ואף לפגיעה ביכולתם של הצדדים ליהנות מאחד היתרונות הגדולים הגלומים במוסד הבוררות.

על כן, מומלץ להקדיש זמן ומחשבה לניסוח מדויק של תניית הבוררות, תוך התייחסות מפורשת לזהות הבורר או למנגנון בחירתו, לכישוריו הנדרשים ולסמכויותיו, באופן שיבטיח הליך יעיל והוגן התואם את רצון הצדדים ומשרת את מטרתם.

גילוי נאות: הח"מ חבר בצוות הבוררים של המוסד הישראלי לבוררות עיסקית, וכן במאגר הבוררים של המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.

לפרטים נוספים >>