דפני ליף, הדור הבא? מחאת הדיור מנסה להתניע מחדש - וזו הדרישה שבמוקד

ב-2011, מה שהתחיל באוהל של דפני ליף בשדרות רוטשילד סחף אחריו מדינה שלמה, במה שנודע כמחאה החברתית. המחאה בתחילתה התמקדה בנושא הדיור ואט אט התרחבה לנושאים חברתיים נוספים ולמוקדים נוספים, כשבשיאה לפי ההערכות הגיעו להפגנה בתל אביב 400 אלף איש. בעוד המספרים היו מרשימים, התוצאות היו הרבה פחות, עם יוקר מחיה מתעצם ומחירי דיור שבעיקר עולים ולא מתאימים לשיעור הגידול בהכנסה.

ביום רביעי לפני שבועיים, באותו רחוב בדיוק, אפשר היה לקבל הצצה למה שאולי תהיה מחאת הדיור הבאה. האירוע היה קטן הרבה יותר במספרים, פחות מעשרה אנשים המהווים קבוצת מיקוד, רובם צעירים בשנות ה-20 לחייהם. בפגישה הוצגה תוכנית ממוקדת יותר, אולי כלקח למה שהייתה הביקורת העיקרית נגד מחאת 2011, אז נטען שהמחאה מתפזרת עם דרישות סותרות. 

את האירוע הובילו שתי תנועות: התנועה הראשונה היא עמותה שהוקמה עם פרץ המלחמה למען משרתי מילואים שחוו חוויות נפשיות קשות. התנועה השנייה היא הנציגות לדיור בר השגה (הידועה יותר בשמה עד לאחרונה - "המחאה הגדולה") - שהוקמה במהלך סבבי מערכות הבחירות לכנסת בשנים 2019-2020 במטרה לייצג את הזוגות הצעירים חסרי הדיור בכל הזירות הרלוונטיות שעוסקות במדיניות הדיור של מדינת ישראל: בוועדות הכנסת, התקשורת, רשויות מקומיות, רמ"י וכל משרד ממשלתי רלוונטי שעוסק בדיור.

אחד ממארגני המחאה, רועי ניסני (צילום עצמי)

כיום הנציגות מונה עשרות אלפי חברים, ברשתות חברתיות - בעיקר וואטסאפ ופייסבוק, והיא לוקחת חלק פעיל בוועדות הכלכלה של הכנסת, עם זאת הפעילות בה לא אחידה. העמותה מתגאה בתיקון חלקי של מכרזי שוק חופשי למכרזי מחיר מטרה, ביטול הצמדת השמאות במחיר מטרה למדד המחירים לצרכן - החלטה שאימצה מועצת מקרקעי ישראל ב-2020, והגדלת הזכאים ל-80% שאומצה אף היא על ידי מועצת מקרקעי ישראל ב-2020. את התנועה מובילים רועי ניסני, עובד באינטל ותושב ב"ש, ועו"ד אלון קנינגר. 

בישיבה הציגה הנציגות לדיור בר השגה תוכנית דיור מפורטת שעיקרה התמקדות בהתאמת תוכניות דיור להכנסה והתמקדות בשוק השכירות. בתחום שיווק הקרקעות הוצע בין השאר שיווק 80% מקרקעות המדינה לחסרי דיור במחיר מותאם הכנסה, 20% לשכירות ארוכת טווח, 25% לדיור ציבורי בהנחה נוספת ועוד.

אך הדגל שהוחלט להתמקד בו הוא הקמת רשם שכירות ממשלתי שמטרתו לטפל במצב שבו אין פיקוח ואכיפת חוקים ותקנות על שוק השכירות, מה שמשפיע בעיניהם על הוצאות שכר הדירה וגורם לכך שלשוכרים אין כוח מיקוח אמיתי. על פי ההצעה גוף ממשלתי יקבץ את חוזי השכירות מהרשויות המקומיות, ותהיה חובת הפקדה של כל חוזי השכירות בישראל אצל הרשם.

תפקידיו של הרשם יהיו אכיפה מוגברת על חוק התיווך (איסור עמלה על השוכר), הטלת קנסות כבדים ואף שלילת רישיון תיווך למתווכים אשר יעברו על החוק; טיפול נגד בעלי דירות מתאגדים (מתאמי מחירים); טיפול בדירה שאינה ראויה למגורים; שקיפות המידע - הצגה נוחה של מחירי השכירות לפי אזורים לציבור (בדומה לעסקאות מכירה). הוחלט שהדגל הטוב ביותר לרוץ איתו, הן בשל כך שרוב חסרי הדיור שוכרים וכי רובם צעירים שמתקשים לעמוד בעלייה במחירי השכירות. אחת המטרות היא להקים לובי בכנסת ולהגיש את הדרישה בדרישות התקציב, אם יעבור.

"היה ניסיון של המחאה להוציא אנשים לרחוב אבל הבנו שזה לא הרצון של הדור הנוכחי", סיפר ניסני, "אז העברנו לתצורה של נציגות ולובינג והגענו לכמה הישגים מול חברי הכנסת. אנחנו עובדים על מודל התנדבותי ולעמותה יש גיוס ותקציב. אולי זה יכול לעזור. 99% מההתרחבות היא פונקציה של זמן, כשאין זמן אתה לא פועל להתרחבות ואם אפשר להעסיק אנשים בתשלום, יהיה יותר זמן להתרחב"

למה בחרתם להתמקד בנושאים הללו?
"בתוכנית יש שני סעיפים גדולים: שיווק קרקעות - להתלבש על תוכניות קיימות ולשפר אותן למחירים בני השגה, והדבר השני שלא קיים היום זה רשם שכירויות. בקבוצת מיקוד החלטנו להתמקד בזה כי קהל השוכרים חווה המשך עליות במחירי השכירות, שמגיעה לשיעור גבוה מההכנסה., זה כבר לא 25%. אין נתונים מדויקים, אבל הוצאות על השכירות מהתקציב הן כבר 30% מההכנסה, אם אתה מאמין ללמ"ס.

"השוכרים היום הם משתי קבוצות: אלו שמרוויחים יחסית מעט, כורעים תחת הנטל, לא מסיימים את החודש ונכנסים לסחרחורות של הלוואות, וזוגות צעירים ממעמד ביניים שמרוויחים טוב ובגלל מחירי השכירויות בגוש דן לא יכולים לחסוך, ואם אתה רוצה לקנות דירה משלך אתה צריך הון עצמי".