ביהמ"ש המחוזי: כשהנזק למקרקעין קבוע ומתמשך - ניתן להגדיל את סכום התביעה בעודה מתנהלת

בית המשפט המחוזי בירושלים אישר לפני כחודש לתובע לשלש את סכום הפיצוי שאותו הוא תובע משכנו, וזאת בעוד המשפט מתנהל וללא צורך בהגשת תביעה חדשה. במסגרת ההליך, דנה השופטת תמר בר-אשר, בערעור על החלטת בית משפט השלום בנושא, שאסר על עדכון הסכום, והכריעה לטובת התובע.

השאלה שנדונה, היא האם במקרה שמתבקש בכתב תביעה סעד כספי מתמשך בסכום תקופתי קבוע (סכום נקוב לכל חודש), על התובע לבקש לתקן תביעתו מפעם לפעם ולהגדיל את סכום התביעה העדכני, או שמא די בכך שבכתב התביעה נתבע סכום תקופתי כדי שבית המשפט יראה אותו כחל על פרק הזמן שחלף, גם לאחר הגשת כתב התביעה, ללא עדכונו. שאלת המשנה היתה - מה דין אגרת בית המשפט, משום שזו נקבעת כאחוז מסכום התביעה.

מקור התביעה היא חסימת גישה לנכס בבית משותף ברחוב בלפור בירושלים, בעקבות עבודות שיפוץ באחת הדירות שנמשכות מזה שנים, באופן שאינו מאפשר לבעל דירה במבנה להשכירה, וכך הוא ניזוק בשל אובדן דמי שכירות. בכתב התביעה צוין כי הסעד המבוקש הוא תשלום דמי שכירות או שימוש עד למועד הסרת ההפרעה בפועל. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי עם פירוט שווי דמי השכירות/שימוש הנתבעים.

הסכום המקורי שאותו תבע בעל הנכס משכנו, בתביעה שהוגשה בשנת 2018 לבית משפט השלום בעיר, עמד על סכום של 679 אלף שקל. לכך ביקש התובע לפני מספר חודשים להוסיף סכום של 1,512,000 שקל, כך שהתביעה העדכנית תעמוד על 2,191,000 שקל. לטענת התובע, ההפרעה האמורה המשיכה וממשיכה להתקיים גם לאחר הגשת התביעה ב-2018 ובהתאם ביקש לעדכן את סכום התביעה גם עבור כל החודשים שעברו מאז 2018.

בית משפט השלום דחה את הבקשה לתיקון הסכום. בהחלטתו קבע בית המשפט כי בקשת התובע למעשה אינה לעדכון סכום התביעה, אלא "בקשה לתיקון כתב התביעה במסווה של בקשה לעדכן אגרה" וכי סכום התביעה ייוותר זה ש"קבוע בכתב התביעה". על החלטה זו הגיש התובע ערעור לבית המשפט המחוזי.

המחוזי קיבל את הערעור: יכריע גם על התקופה שאחרי התביעה 

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי בית המשפט ידון ויכריע גם בשאלת החוב בגין שווי דמי השכירות החודשיים עבור מלוא התקופה הנטענת, לרבות זו שלאחר הגשת כתב התביעה ואף לאחר מועד מתן פסק הדין. זאת בכפוף לכך שלא חל שינוי נסיבות וניתן להסתמך על הראיות אשר הוגשו לגבי התקופה שעבורה נתבע הסעד בכתב התביעה והתאמתן, תוך שערוך הסכומים, לתקופה שלאחריה.

פסק הדין קיבל את טענת המערער כי בפסיקה נקבע כי אין צורך בתיקון כתב התביעה וכי אין מניעה לפסוק סעד גם עבור התקופה שלאחר הגשתה וכי גם מטעמים מעשיים אין לחייב תובע להגיש תביעות חוזרות. בנוגע  לשאלת עדכון סכום אגרת בית המשפט, נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי הוא יחושב לפי התוצאה הסופית, כך שככל שייקבע כי על הנתבע לפצות את התובע בסכום חודשי כאמור, וזאת כולל על התקופה שלאחר הגשת התביעה, ובמקרה זה יידרש תשלום הפרש האגרה.

"פסיקת סעד שבפועל לא נתבע בכתב התביעה – מעלה שלושה קשיים", נכתב בפסק דינו של המחוזי. "הקושי הראשון הוא שהמשמעות של מתן סעד עבור התקופה שלאחר הגשת התביעה, הינה למעשה פסיקת סעד עבור עילת תביעה אשר בפועל התגבשה רק לאחר הגשת כתב התביעה. הקושי השני הוא שלא הובאו ראיות לביסוס עילת התביעה בחלק שבפועל התגבש לאחר הגשת כתב התביעה". לעניין זה קבע פסק הדין כי ההלכה הפסוקה היא שניתן להסתמך על הראיות שעניינן היקף הנזק, עד מועד הגשת התביעה והתאמתן (שערוכן) לתקופה שלאחריה.

"הקושי השלישי", נכתב בפסק הדין, "הוא בעצם פסיקת סעד שעבורו לא שולמה אגרה ולכך ניתן מענה הן בתקנות העוסקות בתשלום האגרה והן בפסיקה, בכך שנקבע כי התובע יידרש לשלם את הפרש האגרה בהתאם לסעד שייפסק".

המערער יוצג על ידי עוה"ד יאיר עשהאל ויום טוב כלפון ממשרד ש. פרידמן , אברמזון ושות' וע"י עוה"ד יעקב גרסון. המשיב  יוצג על ידי עוה"ד בעז פייל ונחמיה אנגלמן ממשרד ארנון, תדמור-לוי ושות'.