"מאפשרת ויסות אור וחום; חלום של כל אדריכל": הלהיט העיצובי של הקיץ הגיע בכלל מהאסלאם

מי שמגיע לאזור התעשייה תפן, הסמוך לכפר ורדים, יתקשה כנראה להתעלם מהמבנה הייחודי של חברת ישקר: המבנה כמו עטוף במעטפת מרהיבה ביופייה של חיפוי בטון, המחורר לפי מוטיב חוזר, ויוצר אשליה רקמתית. 

ל"רקמה" הזו קוראים משרביה, אלמנט אדריכלי שמקורו בתרבות האיסלאם. זוהי מעין רשת עשויה מבטון, עץ, או מתכת, ששימשה פתחים של מבנים, חלונות, או קירות. המשרביה אפשרה לשמור על פרטיותן וצניעותן של הנשים המוסלמיות, כך שלא יהיה ניתן לראות אותן מבחוץ, כשהן בבתיהן. זאת, מבלי למנוע מהן לראות מה קורה בחוץ. אך היו לה גם פונקציות אחרות, כמו יצירת הצללה, אוורור, והפחתת הטמפרטורה. אפשר לראות אותה הרבה במרוקו, מצרים וטורקיה. 

בעולם, משולבת המשרביה במספר אלמנטים מונומנטליים: המכון לחקר העולם הערבי, בפריז; מגדל דוחא בקטאר – המתנשא לגובה של מעל 200 מטר ומעצב את קו הרקיע של דוחה; וכן הסניף האמירתי של מוזיאון הלובר הצרפתי, באבו דאבי, שכיפתו כולה מעוצבת בדוגמת משרביה. את שלושתם תיכנן האדריכל ז'אן נובל (Jean Nouvel), מהאדריכלים הבולטים הפועלים כיום, ומי שזכה במספר פרסים על עבודותיו. 

אולם אירועים אריא בשהם, אקרשטיין, תכנון אדריכלי: שוקי בגין, צילום: אסף פינצ'וק

במאמר מ-2018 בכתב העת לחקר היסטוריה תרבות ואמנות Jounal of History Culture, and Art) Research), שדן בהשראה שהעניקה המשרביה לאופנה, נטען כי המשרביה היא  אחד האלמנטים הארכיטקטוניים הבולטים במתן השראה לעולם האופנה.  בין היתר מוזכרת במאמר מעצבת האופנה הקטארית, וואדהה אל הג'רי (Wadha Al Hajri), המרבה לשלב אלמנטים של משרביה בעיצוביה. 

ובישראל? אפשר לראות פה ושם שימוש במשרביות: אם כחיפוי למבנה מסחרי, כמו בישקר; אם כחיפוי לבתים פרטיים; כאלמנט עיצובי בחזיתות דירות בבניין ובגדרות של מתחמי מגורים, מבטון או מאלומיניום. "זה יחסית חדש כאן", אומר מוטי אפריאט, הבעלים והמנכ"ל של חברת החיפויים הילרון. הילרון מייצרת חיפויי משרביות מאלומיניום, או מקורטן. למעשה, אומר אפריאט, רק בחמש השנים האחרונות המשרביה נכנסה בהיקף משמעותי יותר, בעוד שבחו"ל זה קרה הרבה לפני כן.  

על אף הפונקציונאליות של חיפוי משרביה, שמאפשר להשיג ויסות של אור וחום, הרי שמרבית הלקוחות, אומר אפריאט, מעוניינים בחיפוי משרביה דווקא בגלל העניין האסתטי, ולא הפונקציונאלי. 

אלופת המשרביות - אשדוד. ולא במקרה

גם בני קונויסר, סמנכ"ל המכירות בקבוצת אלוקל, המייצרת משרביות מבטון אדריכלי, שהוא סוג של בטון רך יותר מהבטון הרגיל, אומר כי ברוב המקרים השימוש הוא דקורטיבי. "מה שטוב במשרביה", הוא אומר, "הוא שהאדריכל יכול לעצב איזו דוגמה שהוא רוצה, ולפי זה אנו מכינים את התבנית. זה החלום של כל אדריכל ". 

אלוקל, בית ספר בנצרת, טבעוני אדריכלים. צלם: שרון צרפתי

ואכן, קבוצת אלוקל היא זו שביצעה את חיפוי המשרביה בישקר, לפי תכנון של משה אפלבאום, לשעבר אדריכל החברה. קונויסר אומר, כי לצד משרביות מבטון אדריכלי, אלוקל (באמצעות חברה בת) מייצרת משרביות מאלומיניום, ואז העלויות נמוכות יותר. זו גם הסיבה שהבטון האדריכלי משמש בדרך כלל למשרביות במבנים ציבוריים, ואז גם האפקט חזק, בעוד שמשרביות אלומיניום משמשות לפרוייקטים קטנים יותר. הוא לא מרגיש שיש כיום שימוש גבוה יותר במשרביות, ובאופן כללי, זה תלוי אדריכל. 

אחד המקומות בישראל שבהם נראה ריבוי של משרביות, היא העיר אשדוד. זה לא במקרה, ורם אהרוני, אדריכל העיר לשעבר, וכיום מנכ"ל החברה לתיירות אשדוד, מסביר למה: "אשדוד היא עיר חוף ים תיכונית, עם תרבות של אוכלוסיה שמרביתה הגיעה מערי הים התיכון, שבהן השימוש במשרביות היה דבר שבשגרה, והיה לי חשוב לשמר את המסורת". 

את המשרביות באשדוד אפשר לראות בכל מקום: במבני ציבור, בחוף הים, שם הוקמו לאחרונה פרגולות בדוגמת משרביה, וברחובות. אחת הדברים איתם התמודד בתפקידו הקודם, מסביר אהרוני, היא ריבוי דירות הגן, שבעליהן הקיפו את החצרות בכיסוי יוטה או גדרות, לצורך שמירה על פרטיות. אלא שעבור מי שצועד ברחוב של דירות גן, המראה רחוק מלהיות מלבב.

הפיתרון שמצא אהרוני, יחד עם טל טלמור דותן, מנהלת מחלקת שיווק ותכנון אדריכלי באקרשטיין, החברה המבצעת, הוא הקמת גדרות שחלקן התחתון הוא חומת אבן, וחלקן העליון משרביה מבטון אדריכלי. לבחירת עיצוב המשרביה, הוא פתח את התהליך לתחרות בין ספקים לפיתוח הדגם האשדודי המקומי. באופן הזה, הצליח להשיג מראה אחיד לרחוב, שלא על חשבון הפרטיות של בעלי הדירות. 

משרביה בשינקין, אלוקל. צלם: דורון גשורי

"הבטון", אומרת טלמור דותן מאקרשטיין, "הוא חומר עמיד לאורך זמן, ובמיוחד בסביבה ימית. לכן, המסה העיקרית שנכנסה לשימוש ע"י חברת אקרשטיין החל מסוף שנות ה-2000, התכתבה עם מוטיבים אוריינטליים, צורניים, משחקי אור וצל, טקסטורות וגוונים שונים המתאימים לערי החוף בישראל. עיריות  דוגמת אשדוד, אשקלון ואילת, הגדירו את המשרביה כאלמנט מנחה בבניית הגדר בתב"ע, וחזית הרחוב הפכה לחזית מאווררת ואסתטית מחד, עם שמירה על פרטיות הדיירים בבניין מאידך.

"השימוש במשרביות בטון ימשיך להתפשט למגוון רחב יותר של פרויקטים אדריכליים בעתיד. טכנולוגיות חדשות  בבטון (בטון אדריכלי והדפסת בטון) מאפשרות יצירת משרביות בעיצובים מורכבים ומתוחכמים". 

"זה הפך למשהו נורא אופנתי, ואיבד את המשמעות שלו" 

המשרביה נוכחת בעוצמה באחד הפרוייקטים המרשימים הצפויים לקום באשדוד: מבנה התזמורת האנדולוסית. בתחרות אדריכלית שהוביל אהרוני להגשת הצעות לתכנון הפרוייקט, זכה באחרונה משרדו של האדריכל אמנון רכטר, שהציג תכנון מבנה מחופה משרביה, הן בחזיתות החיצוניות והן בחזית הפונה לחצר, כך שהקהל היושב בפנים שומר על קשר עם הרחוב. רכטר מסביר שהתכנון מבוסס על מערכת קירות מתוחכמת, הכוללת קונסטרוקציית פלדה, קירות זכוכית, ומאחוריהן משרביה. 

"במהלך ההיסטוריה, בכל העולם התפתחו שיטות שונות לייצר סוג של שליטה על המבט האנושי, והמשרביה היא ביטוי אחד של זה, שהתפתח באיזור הים התיכון", אומר רכטר. "היא סוג של מסך, שמייצר הפרדה פיסית אך לא הרמטית, מעין מצב היברידי, חושף טפח, מסתיר טפחיים. זה לא רק מאפשר לשלוט על המבט האנושי, אלא גם על הטמפרטורה והאור". 

אדריכלית הילה ישראלביץ:  "משרביה היא כמו סורג", היא אומרת. "היא מייצרת קיר שמאפשר מעבר של אוויר ואור, אבל באופן מסונן. כיום, בזכות הטכנולוגיה, ניתן לייצר משרביות באינספור דוגמאות, באינטרפרטציה למשרביה המסורתית. האפשרות לייצר כל דוגמה שעולה לראש, פתחה את זה מחדש"

למעשה, כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת, תכנן אביו, האדריכל יעקב רכטר ז"ל, את מבנה בית המשפט בתל אביב, בדוגמת משרביה, כך שהחזיתות והחצר הפנימית כולה, מרושתות. "יש שם חזית עמוקה של משרביה בעומק של 60-70 ס"מ", מסביר רכטר, "שמאפשרת מבט חופשי מבחוץ פנימה, ומבטאת את הרעיון שצדק צריך להיראות. מצד שני, היא מאפשרת הסתרה טובה של השמש". 

אם רכטר ז"ל השתמש במשרביה כדי לבטא רעיון, הרי שבשנים האחרונות, אומר בנו, יש סוג של זילות בכל הנוגע לשימוש באלמנט הזה. "זה הפך למשהו נורא אופנתי, וככזה הוא איבד את המשמעות שלו, וזה חבל, כי המשרביה היא דרך לייצר שפה אדריכלית קוהרנטית, שמבוססת על האספקטים הנוספים שלה, מעבר לדקורטיבי". 

בכל אופן, הוא משבח את היוזמה של ראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי, לדחוף את הקמת המבנה של התזמורת האנדלוסית, ולייצר פרשנות אדריכלית עכשווית המתאימה לרעיון ולעיר בכלל. 

"פותח המון אפשרויות של הכנסת אור וצמחיה הביתה" 

עד כה עסקנו במשרביות במבני ציבור. עד כמה חדרה המשרביה לבתים הפרטיים? האדריכלית הילה ישראלביץ, שמשרדה, ישראלביץ אדריכלים, הוא מהבולטים בתכנון בתי יוקרה, מעידה על עצמה שהיא אוהבת לעשות שימוש במשרביות ומרבה לשלב אותן בעבודותיה. "משרביה היא כמו סורג", היא אומרת. "היא מייצרת קיר שמאפשר מעבר של אוויר ואור, אבל באופן מסונן. כיום, בזכות הטכנולוגיה, ניתן לייצר משרביות באינספור דוגמאות, באינטרפרטציה למשרביה המסורתית. האפשרות לייצר כל דוגמה שעולה לראש, פתחה את זה מחדש". 

משרביה בבית פרטי, הילה ישראלביץ, צילום: ישראלביץ אדריכלים

המשרביה, היא אומרת, מייצרת לה פתרונות: "הבתים שאנו מתכננים, הם לא 'בית עם גינה', אלא סביבת מגורים, והחצר היא חלק בלתי נפרד מהבית. באמצעות המשרביות, אנו מצליחים לייצר מעין גינות פרטיות, שלא חשופות לעין הציבור. זה מאפשר לנו לפתוח חללים מסויימים במבנה, שלא היינו פותחים אותם אלמלא המשרביה. היא מאפשרת לנו להכניס אור מצד אחד, ומצד שני לייצר פרטיות, לקחת מתחמים שהם 'אאוטדור', ולהפוך אותם ל'אינדור'". 

בבתים היושבים על מגרש קטן יחסית, למשל כאלה הממוקמים באזורים עירוניים צפופים, המשרביה מאפשרת לייצר תחושה של גודל, שכן היא מאפשרת "למתוח" את גבולות הבית. "זה פותח אותנו להמון אפשרויות של הכנסת אור וצמחיה הביתה, ומאפשר לייצר שכבתיות של מעטפת", אומרת ישראלביץ.  

שימוש אחר של המשרביה, הוא יצירת חללים פנימיים בחלל נתון. כך למשל, בעיצוב משרדי חברת טופ אודיו, המתמחה בתכנון וביצוע התקנות של בתים חכמים, רשתות מחשבים, מערכות שליטה ובקרה ומערכות אודיו-וידאו, תכננה ישראלביץ משרביות של רמקולים, שחוצצות בין אזורים שונים בחלל המשרדים, ובכך מייצרות חללים פנימיים. 

יש הטוענים, שכמו הרבה טרנדים אחרים, גם המשרביות בבתים הפרטיים הן טרנד. "זה נכנס לכאן מאז שהישראלים התחילו לנסוע בהמוניהם למרוקו, ראו שם משרביות, ורצו גם", אומר אדריכל בכיר. "בדיוק כמו עם השולחנות המרוקאיים, שעד לפני מספר שנים אפשר היה לראות אותם כמעט בכל בית בישראל, והיום הם כבר 'פאסה'".