אחרי הפטור בתוואי הרק"ל: ועדת הערר הרחיבה את ביטול התשלום לקרן החניה בת"א גם לפרויקטים הסמוכים לנת"צ

ועדת הערר המחוזית של מחוז תל אביב ביטלה לאחרונה דרישת תשלום של עיריית תל אביב עבור קרן חניה מפרויקט שנבנה ברחוב בן יהודה בעיר, זאת בעקבות היותו של נתיב התחבורה הצמוד לבניין נתיב תחבורה ציבורית (נת"צ), הממוקם באופן שעל פי קביעת הוועדה היה מונע גישת רכבים למגרש, גם אם ניתן היה לבנות בו חניה לרכבים. בכך, הרחיבה הוועדה החלטות קודמות שניתנו בנושא, שהפכו למדיניות הרשמית של עיריית תל אביב, לפיה אין לגבות תשלום לקרן חניה מבניינים אשר הגישה אליהם חסומה בשל תוואי הרכבת הקלה (הרק"ל).

מדובר באחת מההחלטות האחרונות שעליהן חתומה יו"ר ועדת הערר עו"ד אפרת דון יחיא-סטולמן, אשר סיימה לאחרונה את תפקידה. "התרשמנו שהאיסור על גישת כלי רכב פרטיים למגרש העוררת לצורך חניה נובע מקיומו של הנת"צ הסמוך למגרש העוררת. לפיכך מתקיימים התנאים לפי תקנה 2ו", נכתב בסיכום ההחלטה, לכן "לאור מדיניות הוועדה המקומית להחיל פטור מִתֵקן חניה לפי תקנה 2ו ככל שחל איסור גישה למגרש מנתיב סמוך, אנו סבורים שיש להחיל את הפטור מכוח תקנה 2ו גם בענייננו".

ועדת הערר: "במהותם של הדברים אין מקום להבחנה בין מקרה שבו האיסור נקבע בתוכנית, לבין איסור שנקבע בהסדר תנועה. לטעמינו איסור חציה של נתיבים, בין אם נקבע ביחס לחציית מסילת רק"ל, ובין אם ביחס לנת"צ, מהווה במהותו הסדר תנועה. בשני המקרים, לא מדובר במקרה שבו לא ניתן להיכנס פיסית אל המגרש, אלא שהכניסה נאסרת בשל איסור החציה"

המדובר בפרויקט התחדשות המקודם מכח תוכנית רובע 3, ברחוב בן יהודה במקטע שבין ארלוזורוב לז'בוטינסקי. במסגרת המיזם הורת העוררת ארכוד גורקין בניין ותיק, וצפויה לבנות במקומו בניין בן 7.5 קומות ו-17 דירות, חזית מסחרית בקומת הקרקע ומרתף. בהחלטת ההיתר קבעה הוועדה המקומית תל אביב כי על היזם לשלם לקרן חניה עבור 18.2 מקומות חניה הנדרשים לפי התקן. זאת בהתבסס על חוות דעת מכון הרישוי לפיה לא ניתן להסדיר מקומות חניה בתחום המגרש. על פי הערכת תשלום של כ-60 אלף שקלים למקום חניה, הרי שסך התשלום שנדרש היזם לשלם עבור הקרן עומד על כ-1.1 מיליון ש"ח. 

הנתיב הסמוך לפרויקט, הממוקם בצדו המזרחי של הרחוב, הוא כאמור נתיב תחבורה ציבורית, וממזרח לו בתחום המדרכה סלול נתיב עבור רוכבי אופניים. עוד במסגרת הסדרי התנועה, חל איסור על חציית קו ההפרדה מהנתיב הנגדי, עובדה שהופכת את הגישה לבניין ברכב פרטי לבלתי אפשרית – לא מהנתיב הסמוך, ולא מהנתיב הנגדי.

יזמית הפרויקט עררה על החיוב, וטענה כי לאור הסדרי התנועה המונעים גישת רכב פרטי למגרש, היה  על הוועדה המקומית תל אביב לקבוע תקן 0, או להכריז על הרחוב כסגור לתנועה. לטענתה, מאחר שהסדרי התנועה נקבעו על-ידי רשות תמרור, קיימת בעניינה ההצדקה המרכזית לשימוש בתקנה 2ו' לתקנות החניה אשר פוטרות כליל מהחיוב בתשלום לקרן חניה.

מנגד טענה הוועדה המקומית כי מדיניות החניה העירונית (תא/מק/9072) מפרטת את קטעי הרחובות וצדדי הרחובות שבהם הוועדה המקומית תעשה שימוש בסמכותה לפי תקנה 2ו, ואלו כוללים מסילת רק"ל ולא נת"צ.  עוד טענה כי הסיבה שבגינה נקבע פטור מִתֵקן חניה למגרשים בסמוך לרק"ל, היא שהדבר נעשה באמצעות תוכנית (תת"ל) המייצרת מצב של רחוב הסגור לתנועה לפי תקנה 2ו. לעומת זאת, קביעת נת"צ לא בהכרח הופכת את הרחוב לסגור. לכן יש לראות במגרשים הגובלים ברק"ל ככאלו שחלה עליהם הוראה החוסמת כניסה לחניות במגרשים הגובלים במסילה מכוח תוכנית, ואילו במקרה של נת"צ אין זה כך. 

"יש סמכות לפטור מִתֵקן חניה גם במקרה שהאיסור לא נקבע בתוכנית"

בהחלטתה כתבה ועדת הערר כי "תקנה 2ו לא עורכת הבחנה בין איסור שנקבע בתוכנית לאיסור דומה שנקבע על ידי רשות תמרור", והוסיפה כי "משתקנה 2ו אינה מבחינה בין איסור על כניסת רכב הנובעת מתוכנית, ברי שיש סמכות לפטור מִתֵקן חניה גם במקרה שהאיסור לא נקבע בתוכנית". 

עוד הוסיפה הוועדה כי "לטעמינו גם במהותם של הדברים אין מקום להבחנה בין מקרה שבו האיסור נקבע בתוכנית, לבין איסור שנקבע בהסדר תנועה. לטעמינו איסור חציה של נתיבים, בין אם נקבע ביחס לחציית מסילת רק"ל, ובין אם ביחס לנת"צ, מהווה במהותו הסדר תנועה. בשני המקרים, לא מדובר במקרה שבו לא ניתן להיכנס פיסית אל המגרש, אלא שהכניסה נאסרת בשל איסור החציה. משאין הבדל במהותם של דברים, ובשני המקרים המדובר בהסדר תנועה, לא נמצאת הצדקה להבחין בין השניים לעניין תחולת פטור מכוח תקנה 2ו". 

בסיכומו של עניין קיבלה כאמור ועדת הערר את עמדת העוררת, וביטלה את חיוב התשלום לקרן החניה.