"כחיפאית, לא הבנתי מי המשוגע שנכנס לחור הזה, אבל השכונה הזו הפריחה את השממה. לזה אני קוראת ציונות"

מיכל גור, מנכ"לית קבוצת אלמוגים החזקות, מתארחת השבוע במדור ומספרת למה הנאמנות שלה למקום העבודה פגעה בה לפעמים, מה היא מחשיבה כהצלחתה הגדולה ביותר עד כה, על חיבתה לצילום ועל החלום המקצועי שלה, שטרם הוגשם.

חוויה מכוננת במהלך הקריירה:
"חברה שעבדתי בה בעבר הגיעה למצב של הסדר חוב בשוק ההון. ניהול הסדר החוב התנהל במשך שנתיים מול הרבה גורמים – עורכי הדין, נציגות מחזיקי האג"ח, מומחים מטעם בית המשפט ועוד, וזו היתה חוויה מכוננת מבחינתי. קיבלתי מהתהליך הזה הרבה כוחות וחיזוקים לגבי היכולות שלי והדרך שאני מאמינה בה של שיח והגעה להסכמות ומציאת פתרונות יצירתיים, על מנת לפתור מצבים מורכבים. אנשי המקצוע גם מצד החברה וגם מצד בעלי החוב ראו את זה וקיבלתי מהם הרבה פרגון על ההתנהלות הזו.

"מצד שני החוויה הזו חידדה אצלי מאד את הראיה העסקית, ולמדתי ממנה איך להימנע ממצבים שכאלה בעתיד. היום כמנהלת אני יודעת שתמיד אני צריכה 'פלאן בי' אם הדברים לא מתנהלים כפי שתכננתי, ושחשוב תמיד להשאיר מרווח לטעות ולא להיות על הקצה".

טעות שלמדתי ממנה:
"באופיי, אני אדם מאד מסור ונאמן למקום העבודה שלי. כך חונכתי. זו גם הסיבה לכך שלאורך הקריירה החלפתי מעט מאד מקומות עבודה. המסירות הזו למקום העבודה הביאה לכך שפעמים רבות לא שמתי את טובתי האישית במקום הראשון, אלא את טובת החברה, ובסופו של דבר לתפיסה כזו יש מחיר.

"עם השנים למדתי שלפעמים צריך לתת מקום גם לשיקולים האישיים. אני רואה סביבי הרבה אנשים שעושים כך, ולי זה לא בא בקלות. אבל למדתי שצריך לדעת לשים גבולות מתי שצריך, ולדאוג גם לעצמי".

דמות שהשפיעה עלי במיוחד:
"ההורים שלי, אביבה ושמואל גור, כל אחד בפן שלו. אמא שלי במישור המשפחתי - המסירות לילדים ולבית, והדחיפה שלה שכל הזמן אלמד ואתפתח. אמי ילידת מרוקו ואבי יליד עיראק. היה חשוב לה שיהיו לי את ההזדמנויות שלדור שלהם שעלה לארץ לא היו.

"אבא שלי הוא איש מאד מיוחד, שעבד כל חייו עם נוער במצוקה וחבורות רחוב. הוא איש הסוד שלי ועד היום אני מתייעצת איתו. עד היום, כששניהם בני למעלה מ-90, הם הגב והמשענת שלי".

ההצלחה הכי גדולה שלי עד היום:
"במישור המקצועי – אלמוגים . זה התפקיד הראשון שלי כמנכ"לית. בעלי החברה מריו זוזל ועמי בר משיח נתנו לי לפני שבע שנים את ההזדמנות לבנות את החברה, לפתח אותה ולהוביל אותה לתחומים חדשים, כולל הפיכתה לחברה ציבורית. האמון שלהם מסייע לי להביא את החברה לגבהים חדשים".

העצה שלי למי שנמצא בתחילת דרכו:
"קודם כל להאמין בעצמך, לבוא עם ביטחון לכל תפקיד, להכיר בערך עצמך ולא לחשוש לקבל החלטות ולהציב את עצמך בראש השולחן. ויחד עם זאת, לא לחשוש לקחת לעצמך מנטורים. אף אחד לא הכי טוב בכל דבר, ולא הכי מבין בכל דבר. חשוב להיעזר באנשי מקצוע מומחים בתחומם, כי זה מה שיוצר בסופו של דבר את ההצלחה. גם אני לא מבינה בהכל ויודעת מתי להיעזר בסמנכ"לים המצוינים שלי בחברה".

ההחלטה הראשונה שהייתי מקבלת אם הייתי שרת הבינוי והשיכון:
"במצב של היום אנחנו רואים עד כמה הקצאת המשאבים של המדינה בתוכניות דיור מסובסדות צריכה להיעשות בצורה נכונה מבחינה גיאוגרפית. צריך להקצות את המשאבים לנגב ולגליל ולחזק את הפריפריות. האוכלוסיה שיכולה לקנות במרכז הארץ תמצא את הדרך להסתדר גם בלי הסיוע. המדינה צריכה להשקיע במקומות שאותם באמת צריך לחזק".

הדבר המרכזי שלדעתי אנשים לא מבינים לגבי תחום הנדל"ן:
"אנשים רואים את הענף שלנו כמאוד סקסי מבחוץ. העשור האחרון גרם לאנשים לחשוב שהמחירים בעלייה מתמדת ושהרווחים באים בקלות. בפועל זה ענף שמחייב ריצה למרחקים ארוכים, ושהחברות בו נבנות בהדרגה בסייקלים של שנים. עד שיזם בתחום באמת קוצר את הפירות, זה לוקח הרבה מאד שנים.

יש בענף הזה המון סיכונים שלא רואים אותם במבט ראשון, למשל עליית הריבית שכולנו הרגשנו על בשרנו בשנה וחצי האחרונות. התמונה שמצטיירת בשנים הטובות של הענף מטעה".

קולגה שאני מעריכה במיוחד: 
"קודם כל בעלי אלמוגים , מריו זוזל ועמי בר משיח - שני מהנדסים בוגרי הטכניון שהקימו חברה מאפס, בעשר אצבעות, בלי הון התחלתי או איזה גב כלכלי משמעותי. אי אפשר לא לפרגן לזה.

"מחוץ לחברה, דמות שאני מעריכה מאד זה גיל גבע, יו"ר תדהר . הוא עשה דרך ארוכה כדי להפוך את תדהר למה שהיא היום, עם הרבה חוכמה ואומץ, בלי פשרות ובצורה נכונה. שילב חדשנות וטכנולוגיה, נכנס לאט לתחומים חדשים ועובד בצורה שראויה לכל שבח. אני לא מכירה אותו אישית אבל מבחינתי הוא מודל שאני שואבת ממנו השראה".

הפרויקט האהוב עלי:
"פרויקט עמק הכרמל שאנחנו מקדמים בנשר, שיצר שכונה חדשה בעיר שהייתה ממותגת נמוך מאד, ולמעשה שינה את העיר והשפיע על האזור כולו. החברה התחילה עם הפרויקט הזה כשנתיים לפני שהגעתי, הם רכשו אצטדיון כדורגל ישן, ואני כחיפאית שמכירה את האזור חשבתי 'מי המשוגע שנכנס לחור הזה'? היום אנחנו כבר בשלב השלישי ואפילו בגוב-מאפ כבר קוראים לשכונה הזו בשם שאנחנו נתנו לה. השכונה הזו שינתה את האזור והפריחה את השממה. לזה אני קוראת ציונות".

הדבר שאני הכי אוהבת לעשות מחוץ לשעות העבודה:
"לצלם. זה התחביב שלי, וזו השלווה שלי. בעיקר נופים וטבע, גם הארץ וגם בחו"ל".

אם לא הייתי מנכ"לית חברת נדל"ן הייתי...
"רופאה כירורגית. זה החלום שלי. זה תחום מדהים ונערץ מבחינתי".

התחזית שלי לשנה הקרובה:
"נתחיל לראות התאוששות של השוק לקראת סוף 2024, ובעיקר בשנת 2025. התקופה הממושכת של מיעוט העסקאות יצרה ביקושים כבושים, ובסופו של דבר הם הולכים להתפרץ. אני כבר מרגישה את ההתפרצות".