"אי אפשר לתאר את מה שהעולם איבד": אנשי ענף הנדל"ן כותבים ליקיריהם שנפלו

620 חללי צה"ל נפלו על הגנת המולדת מאז אותה שבת שחורה שפתחה את מלחמת חרבות ברזל. כל אחד ואחת הותירו מאחור משפחה, חברים ועולם ומלואו. לרגל יום הזיכרון כותבים אב, אח ואשה ממשפחת ענף הנדל"ן, עוד מכתב אחד ליקיריהם שנפלו. יהי זכרם ברוך

שיתוף הכתבה
יעקב ניצן עם בנו גלעד ז"ל, ענת מאיר עם בעלה דוד ז"ל, זאב אפשטיין עם אחיו יוסף ז"ל (באדיבות המשפחות) יעקב ניצן עם בנו גלעד ז"ל, ענת מאיר עם בעלה דוד ז"ל, זאב אפשטיין עם אחיו יוסף ז"ל (באדיבות המשפחות)

בשמחת תורה, יום שבת ה-7 באוקטובר, השתנה העולם של כולנו, וכבר לא יחזור להיות כשהיה. אך עבור קרוביהם של 1,513 הנופלים והנרצחים מאז אותה שבת שחורה, בהם 620 חללי צה"ל, האובדן הוא חד, מוחשי וכואב הרבה יותר.

לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ביקשנו משלושה מאנשי משפחת ענף הנדל"ן הישראלי - ענת מאיר שאיבדה את בעלה דוד, יעקב ניצן ששכל את בנו גלעד, וזאב אפשטיין ששכל את אחיו יוסף - לכתוב עוד מכתב אחד ליקיריהם שנפלו בקרב. מכתביהם כואבים, אוהבים - וגם מלאים בתקווה.

יהי זכרם של דוד, גלעד, יוסף, וכל חללי מלחמת חרבות ברזל, ברוך. 

"שום דבר לא יצליח לתאר אותך, את מה שהעולם איבד"

רס"ן (במיל') דוד מאיר ז"ל, בן 31 במותו, נולד וגדל בכוכב השחר שבהרי בנימין. בנם של חיה ויאיר, שלא עמד בצער על אובדן הבן, והלך לעולמו שלושה וחצי חודשים אחרי מותו. דוד הוא הקטן מבין שבעה אחים ואחיות. לפני שנתיים וחצי התחתן עם אהובתו ענת, ולשניים נולד בן בן - שקד, שחגג לאחרונה שנה. המשפחה הצעירה התגוררה בשכונת נחלאות בירושלים.

בשנה האחרונה לחייו עבד דוד כסמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת ברק נדל"ן,  ללא כל ניסיון קודם בתחום, ולדברי בעלי החברה ברק הס, עד מהרה עשה חיל. כלוחם מילואים בסיירת מטכ"ל, ב-7 לאוקטובר ביום שמחת תורה, הוקפץ דוד בשעות הבוקר, ונפל עוד באותו היום בקרב על הגנת קיבוץ בארי - אחד מתשעת לוחמי הסיירת שנפלו באותה השבת.

ענת מאיר כותבת לבעלה דוד:

דוד אהובי שלי, 

יום זכרון ראשון בלעדיך וזה פשוט לא נתפס. זה לא יכול להיות ואני תוהה לעצמי אם מתי שהוא אפשר בכלל להבין את זה. מאמיש איך זה שעברו שבעה חודשים בלעדיך? בלי קפה של בוקר ושל ערב, בלי חיבוקים ונשיקות. בלי הפשטות היומיומית הזאת שלנו שהייתה מלאה בכל כך הרבה רגעים קטנים שיצרו אהבה שמציפה את הלב. בלי השיחות שלנו בערב על הספה, שאתה מפרט לי על היום שלך בחברה, משתף אותי בהתלבטויות ומחשבות.

תמיד אהבת להתעסק בהרבה דברים, הראש שלך לא נח לרגע, עובד 24/7 וחושב מה עוד ואיך אפשר לעשות. לא היה בעיניך משהו שהוא לא אפשרי, לא היה מבחינתך משהו שהוא מחסום. לא ניהלו אותך פחדים וחששות, או מחשבות של - לא נעים. הייתה לך נפש חופשייה. היינו כל כך שונים בהיבט הזה. אני שומעת אותך בטון שלך אומר - "מה הבעיה לעשות את זה? פשוט עושים ככה וככה". 

דוד ז"ל עם ענת (באדיבות המשפחה)דוד ז"ל עם ענת (באדיבות המשפחה)

גם אם צריך לדבר עם אדם בכיר וחשוב, אתה לא מתרגש, מרים את הטלפון, מציג את עצמך, חותר למגע. כזה תמיד היית בכל תחום שהוא, ולא מפתיע בכלל שככה סיימת את חייך. בלי להסס ובלי לחשוב פעמיים קפצת עם החיוך הנצחי שלך, ועם תחושת הבטחון ששמורה רק לך כדי להגן על תושבי העוטף.

מאמיש
היית איש של אנשים. 
וואו איזה איש של אנשים.
אהוב כל כך, וכל כך אוהב אדם. 
יכול ברגע לפתח שיחה עם כל אחד, תמיד שואל, מתעניין, רוצה להכיר לעומק את האדם שמולך ולא חשוב מי זה ובן כמה הוא. אחד שמפתח שיחה עם איש בן 90 או עם ילד בן שנתיים.

תמיד שם לב לפרטים, לכל מה שקורה סביבך. עם עיינים פקוחות לעולם ולצרכים של הסביבה. שרגע אחד מנהל ישיבה חשובה ושניה אחר כך מוריד את הזבל במשרד או ממלא נייר בשרותים.  לא היה ספק לי ולכל אדם שסביבך שתגיע רחוק בציר המקצועי.  נכנסת ללבבות של אנשים בשניה, עם החן והמתיקות שלך. היית מסור בצורה בלתי רגילה ואותי זה לפעמים היה מכעיס, אפילו חופש בקושי הסכמת לבקש. 

היית אומר לי - 'מאמיש זה קטע, כל הזמן פונים אלי במשרד עם דברים שלא קשורים בשום צורה לתפקיד שלי' ואמרתי לך - 'ברור כי אתה כזה טוטאלי, ונותן את הנשמה, תמיד עושה הכי טוב ועד הסוף, וכל דבר שמבקשים ממך עוזר בחיוך ובלי להגיד שזה לא קשור אליך'. היית מעמיק, לומד וקורא כדי להשתפר כל הזמן. עם ראש חד ויצירתי. 

אף פעם לא תפסת מעצמך, תמיד דברת על אנשים אחרים וניסית להסביר לי כמה הם מוכשרים, ושאתה מסתכל עליהם בהתפעלות. תמיד אמרת לי - 'אני פשוט מתעסק בהרבה דברים, אבל אני לא באמת ממש טוב במשהו. והייתי אומרת לך שאתה מבלבל את המח. אתה פשוט טוב בהכל. נכנסת לעולם הנדל"ן, ובמהירות מטורפת למדת, הבנת, ואנשים היו בשוק מהבחור הצעיר והמוכשר שהגיע לשכונה. 

ידעתי שאיתך החיים בטוחים. שאין לי מה לדאוג. היה ברור שלי שתצליח וגם בתקופות שחיפשת את עצמך הייתי הכי רגועה בעולם וסמכתי עליך בעיינים עצומות. היו לך חלומות גדולים. הקפת את עצמך באנשים טובים וערכיים, וכל כך שמחתי שהלכת לעבוד אצל ברק. הערכת אותו ולמדת ממנו המון. אבל זה היה ברור שזה עניין של זמן, כי חלמת להיות עצמאי ולא אהבת להיות שכיר. ואצלך בעצם לא היה מושג של 'חלומות', היו 'תכניות'. 

ממש שבוע לפני סוכות ישבנו בבית קפה במרכז העיר ירושלים, היה נעים בחוץ, רגעים שלמים של יחד ואמרת לי - 'את רואה? זה מה שבא לי, לשתות איתך קפה בבוקר מתי שאני רוצה'. רצית לעשות הרבה כסף כדי לחיות טוב, בלי דאגות בשביל שתוכל לחיות חיי משפחה נוחים, להינות איתי, עם שקד ועם הילדים שעוד חלמנו עליהם. לקנות ג'יפ וטרקטורון ולטייל אתנו במדבר, בלי להיות בלחץ כלכלי. וכדי שתוכל לעשות דברים טובים ולעזור למי שצריך. 

הערכת כל כך אנשים שיש להם הרבה כסף וחיים בפשטות, עושים דברים טובים, שאי אפשר לראות עליהם או לדמיין בשום צורה שככה נראה חשבון הבנק שלהם. הלכת מאתנו כשאתה מתענג על כל רגע של זוגיות מאושרת, אבהות מדהימה לשקדי המתוק שלנו שמילאה לך את הלב, כשאתה מוקף בחברי אמת ומתפתח מבחינה מקצועית.

אהובי,
אני יכולה לכתוב לך ועליך עוד כל כך הרבה, אין סוף.. ושום דבר לא יצליח לתאר אותך, את מה שהעולם איבד. אנחנו משתדלים פה להיות חזקים, לעשות כמיטב יכולתנו. מאמינים באמונה שלמה שכמו שהגיע אלינו הרע הנוראי הזה שלא יכולנו לדמיין, ככה יגיע טוב גדול, אור עצום, וגאולה שלמה לעם ישראל. 

אוהבת כל כך
מתגעגעת עד כאב
ענת שלך

"מסירות הנפש שלך בקרב היא נר לרגלינו" 

סמ"ר גלעד נחמיה ניצן ז"ל, בנם של יהודית ויעקב, ואח לאיתן, לבונה, שחר, לביא, פאר והדס, נולד וגדל ביישוב שילה שבשומרון, הילד הרביעי בין שבעה אחים. לאחר לימודים בישיבה התיכונית דימונה, המשיך ללימודים בישיבת ההסדר "אבינועם" שבאביתר. לאחר שנתיים בישיבה, בדצמבר 2021 התגייס לצה"ל והתקבל לסיירת גבעתי.

ב-3 בנובמבר 2023 (י"ט בחשוון) חנתה הפלגה של גלעד בשניים מתוך שלושה מבנים בשטח בצפון הרצועה שהוגדר סטרילי, כאשר בשלב מסוים זוהו דמויות חשודות במבנה השלישי. מפקד הפלגה יהודה כהן, יהונדב לוינשטיין וגלעד יצאו לבצע סריקה של המבנה, ונתקלו בכח גדול של 14 מחבלים שפתחו עליהם באש כבדה.

יעקב עם בנו גלעד ז"ל (באדיבות המשפחה)יעקב עם בנו גלעד ז"ל (באדיבות המשפחה)

השלושה הסתערו אל האויב וחיסלו חלק מהמחבלים בטרם נפלו. שאר המחבלים חוסלו באש טנקים. אותה הסתערות הצילה למעשה את כל הפלגה שירדה מכוננות בסמוך. לאחר הקרב נמצא גלעד כשגופו מסוכך על יהונדב, וחוסם העורקים שלו מלופף סביבו בניסיון להצילו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בשילה.

גלעד הוא בנו של יעקב ניצן, מנכ"ל חברת המימון רובי קפיטל.

יעקב ניצן כותב לבנו גלעד:
המורשת שלך, של שמחת החיים, האחווה והאהבה לכל אדם נמשכת. אנחנו נמצאים בקשר טוב עם כל החברים שלך, מכל התחנות בחייך - מהתיכון, מהישיבה ומהצבא - שמגיעים ופוקדים את ביתנו, והבית הזה ממשיך לחיות את הרוח שלך. אנחנו משתדלים להיות חזקים ולראות את הצדדים החיוביים בחיים כמו שתמיד ביקשת מאתנו.

יש לי מסר נוסף אליך, לא פחות חשוב, והוא שאנחנו ממשיכים את המלחמה שלך. מבחינתנו מסירות הנפש שלך בקרב היא נר לרגלינו. הקמנו את "פורום הגבורה" כדי שנמשיך ללכת בדרכך, נשלים את היעדים של המלחמה ונילחם על האחדות בעם, שכל כך חשובה לכולנו מאז ומתמיד.

"הגיע לארץ בלי לדעת כמעט עברית, והתעקש להיות לוחם" 

רס"ל (מיל') יוסף גיטרץ, בן 25 מתל אביב, היה לוחם שיריון בגדוד 7029 של עוצבת ראם (179). יוסף שנולד בארה"ב וגדל ברוסיה, נפל בחודש דצמבר האחרון בדרום רצועת עזה מפגיעת טיל נ"ט. גיטרץ הוא אחיו של מייסד חברת הנדל"ן הרי זהב , זאב אפשטיין.

לבית העלמין קריית שאול הגיעו בני משפחה וחברים רבים, ללוות את יוסף בדרכו האחרונה, לוחם שריון בגדוד 7029 באוגדה 179, שנפל שלשום בקרב בדרום הרצועה כתוצאה מפגיעת טיל נ"ט.

גיטרץ עבד בשנים האחרונות בתחום בתחום הרפואה ומדעי המחשב, ובשנה האחרונה התחיל לפתח סטארט-אפ. הוא גויס למילואים ב-8 באוקטובר, יממה לאחר פרוץ המלחמה. הוריו קיבלו מכתב שהשאיר למקרה שייפול בקרבות.

"אמא ואבא היקרים, אני מאוד אוהב אתכם ואני בעצמי בחרתי בזה. הייתי יכול לא ללכת לכאן ולהסתתר, אבל זה היה מנוגד לכל מה שאני מאמין ומעריך, ובמי שאני מחשיב את עצמי. לכן לא היתה לי ברירה, והייתי עושה את אותו דבר אם הייתי יכול לבחור שוב. עשיתי את הבחירה הזאת בעצמי והלכתי איתה עד הסוף. נפלתי בכבוד למען עמי, אין לי חרטות".

"אני מאוד אוהב אתכם וגאה שאתם ההורים שלי", הוסיף יוסף וכתב. "נתתם לי המון. היו לי חיים מאוד מעניינים, עשירים, מאושרים, ייחודיים. המוות שלי רק מדגיש זאת. אתם בוודאות בכאב רב. אבל אתם תתגברו על זה. מאוד הייתי רוצה בזה. זה הדבר העיקרי שאני רוצה. לשניכם יש הרבה אנשים קרובים שיתמכו בכם. בבקשה תמצאו בכל זה משהו חיובי. תהיו עם הנכדים. תעזרו לישראל. אני בסדר".

מתוך ההספד שנשא זאב בהלווית אחיו יוסף:

"יוסף הגיע לארץ לפני 11 שנה ולא ידע כמעט עברית, אבל הוא התעקש להגיע להיות לוחם וגם המשיך במילואים. אני רוצה לומר תודה לצוות וללוחמים שהיו שם איתו. אחרי הטבח יוסף התגייס ולאחר חודש וחצי שם הוא התקשר אלינו. אמא היתה גם על הקו והוא אמר שהוא נמצא עם אנשים מיוחדים וזה מאוד ריגש אותנו. יוסף - תודה שהיית שם בשבילנו".


כל יום בשעה 17:00- חמש הכתבות החשובות ביותר בתחום הנדל"ן מכל האתרים אצלכם בנייד!
לחצו כאן להצטרפות לתקציר המנהלים של מרכז הנדל"ן!

תגובות

הוספת תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.writer }}{{ comment.date_parsed }}
{{ reply.writer }}{{ reply.date_parsed }}
הראה עוד
תגיות:יום הזיכרוןיעקב ניצןזאב אפשטייןחרבות ברזלהרי זהב

 
מחפש...