"כשאנשים לא רואים אופק הם מחפשים אלטרנטיבה. הייאוש הוא הדבר המסוכן ביותר להקמת היישובים בדרום ובצפון מחדש"

פרק נוסף של פודקאסט הנדל"ן "החזית העירונית" מבית מרכז הנדל"ן, והפעם מתארח תא"ל במיל' יובל בזק, ראש מטה במילואים אוגדה 91, ראש תוכנית "ארז" לפיקוד קרבי. הוא שוחח עם נמרוד בוסו, עורך אתר מרכז הנדל"ן , על בנו גיא ז"ל, לוחם גולני שנפל באותה שבת שחורה בשביעי לאוקטובר, על תפיסת הביטחון של ישראל בעבר שהתבססה על התhישבות ועלייה ועל המהפך בגישה בשנות ה-90, ומדוע בעיות משילות נובעות קודם כל מדמוגרפיה. 

לצפייה: 

להאזנה: 

לספוטיפיי
לאפל
לגוגל

בזק סיפר על בנו גיא, לוחם גולני שנפל בשבת הארורה של השביעי לאוקטובר: "הוא היה לוחם בגדוד 51, גדוד שפיקדתי עליו לפני 26 שנה. הוא הלך בעקבותיי והיה חייל צעיר, 10 חודשים בסה"כ בצבא. רק ביוני שעבר ליווינו אותו בקבלת הכומתה, הוא קיבל את הכומתה שלי והתרגש, וראיתי את הדמעה שהוא החליק.

"3 חודשים אחרי זה הוא נקלע לאחד הקרבות הקשים של אותו היום. הוא הוצב עם המחלקה שלו בכיסופים. בבוקר השביעי לאוקטובר, הם התעוררו לתופת, ירי פצמ"רים לתוך המחנה. בתמונות האחרונות הם עדיין קפצו מהמיטות בלי חולצות, מצלמים סלפי, ולא מבינים לאן היום הולך להתפתח. דקות אח"כ הם מבינים את ממדי ההתקפה וקפצו, ובשבע בבוקר כבר מתחילים להילחם בתוך קיבוץ כיסופים. כח קטן של גולני, סדר גודל של 15 לוחמים. מהעבר השני 80-90 מחבלי נוח'בה. גיא נלחם במשך 4 שעות, זה היה אחד המקומות היחידים באותו יום שבו כח מאורגן של צהל הקדים את מחבלי הנוח'בה. אחרי כארבע שעות לחימה, בשעה 11 בבוקר, גיא קיבל כדור אחד בלב".

לאחר מותו של גיא, נחשף מכתב שהביאה עמה מורתו לשבעה, במסגרתו ביקשה מתלמידיה לכתוב 20 דברים שהיו רוצים להספיק עד גיל 20. אחד הדברים שכתב גיא היה "למצוא את פסטת הקרבונרה הטובה בישראל". "זה התפרסם כמו אש ברשתות החברתיות" מתאר בזק, "והביא לתחרות 'מאסטר שף' שערכה מסעדת אמורה מיו לזכרו במסגרתה המתמודדים הכינו פסטות קרבונרה. גיא אהב מאד את החיים, אהב ליהנות, והספיק הרבה במעט שנותיו".

על עצמו סיפר בזק: "28 משנותיי שירתי בצה"ל, הרבה שנים בגולני כולל כל התפקידים במערך הקרבי, בין היתר מפקד חטיבת השומרון באינתיפאדה השנייה, הייתי גם נספח צה"ל בפולין. אחרי שהשתחררתי, הייתי במשך שנה וחצי מנכ"ל של רשות מקומית, כוכב יאיר, אז הבנתי שאני פחות מתחבר לצדדים הפוליטיים וחזרתי לעולם של מחקרי צבא ובטחון.

"בשנים האחרונות אני משתתף בפיתוח תוכנית שנמצאת בעיצומה, תוכנית ארז, במסגרתה לוקחים את מיטב הנוער ומגייסים אותם למסלול שמכשיר אותם להיות מפקדים קרביים. זה אחד הדברים המשמעותיים ביותר שאני עושה, זה חזון של שדרת פיקוד, מהטובים ביותר בנוער הישראלי".

מה צריך לקרות שהתושבים המפונים יוכלו לחזור בבטחון לבית שלהם?
"מדינת ישראל צריכה להסיר את האיום על התושבים בצפון ובדרום, נבנה כאן איום במשך 20 השנים האחרונות, שמבחינת הביטחון הלאומי הפך להיות יותר ויותר בלתי נסבל, לא רק בגלל מטחי האש. קרית שמונה כבר ספגה כאלו גם בעבר, אבל בעשור האחרון נבנה איום של חדירה קרקעית, שהתממש בצורה המזוויעה ביותר בדרום, והיה מאוד קרוב להתממש בצפון על ידי כוח רדואן".

"אנשים מוכנים לצאת מהבתים שלהם לזמן מסוים מתוך ידיעה שיתקנו את המצב והם יחזרו. כשאנשים לא רואים אופק, הם מחפשים אלטרנטיבה. חלקם אולי יחפשו אלטרנטיבה מחוץ לישראל. הייאוש זה הדבר שמסכן יותר מהכל את האפשרות להקים מחדש את היישובים ואת כח הרצון, אני חושב שזה מסוכן מאוד והחובה שלנו להציב אופק, להעביר מסרים ברורים, גם לתושבים ולא פחות מזה לאויבים - שאנחנו כאן כדי להישאר. משהו צריך לקרות בטווח הנראה לעין. שייתן תקווה לאנשים, שיחזיק אותם כדי שבסופו של יום התושבים יחזרו לבתים, יפריחו את השדות ויקימו את הקהילות מחדש. אני מסתובב המון בצפון, בקיבוצים, בדרכים, והצפון פשוט שומם וזה צובט בלב".

"הרגשנו שזהו, נגמרו המלחמות והקיום שלנו מובטח" 

לדברי בזק, "מדינת ישראל עד שנות ה-80 התנהלה על פי קודים קולקטיביים ציבוריים, היא עברה הפרטה וחלק ממנה זה הנדל"ן. בכלל כל תפיסת ההתיישבות בישראל, אנחנו לא מבינים עד כמה, נולדה מתוך צרכים ביטחוניים, האופן בו בנינו את הנמלים בשני מקומות כי מדינת ישראל יכולה להתנתק במלחמה, את מפעלי הבטון בשני מקומות כי צריך לתפקד ולהזין את המערכת הביטחונית גם במצבים שישראל עם המותניים הצרות שלה מתנתקת. הכוונה של תשתיות וכבישים, כמעט הכל בשנות ה-50 וה-60 פעל תחת היגיון אסטרטגי.

"ביטחון לאומי זה הרבה יותר מצבא ונשק, ואנחנו מדינה שהביטחון הלאומי שלה מלכתחילה התבסס על התיישבות ועלייה, זה היכולת שלנו להביא לכאן אוכלוסייה, להקים עם ולחזק את הביטחון שלנו באמצעות הבאת יהודים, ולייצר צבא שיודע לפעול אל מול האויבים שלו. לכן האינסטינקטים של הביטחון הלאומי התעסקו מהיום הראשון בבניה והתיישבות.

"איפשהו בשנות ה-90 זה התהפך פעמיים: פעם אחת הרגשנו שזהו, נגמרו המלחמות והקיום שלנו מובטח, ומצד שני התפתחה מאוד כלכלת השוק, ההפרטה, העושר שהגיע. מערכת האיזון השתנתה לחלוטין והכלל הכלכלי הפך להיות הקובע והוא משך באופן טבעי לערים ולמרכז הארץ".

לדברי בזק, בעיות של משילות נובעות קודם כל מדמוגרפיה. "זה כלל ידוע בכל מקום בעולם. גרתי בפריז וראיתי את הפריפריה שלה, בכל הערים האלה במקומות שבהן יש דמוגרפיה של מוסלמים -  אין משילות. אולי אחד מהמצבים המפחידים בו הייתי בחיים שלי, היה בפרבר של פריז בהפגנה מטורפת כשהמשטרה עומדת חסרת אונים. זה לא קשור לכמה שוטרים יש, זה קשור לזה שהדמוגרפיה מכריעה את אופי השטח. ההתמקדות שלנו במרכז יצרה לנו חולשות בנגב ובגליל ולא סתם בעיות המשילות קרו שם. זה השפיע גם על צה"ל, גניבת נשקים, כשאתה מסתכל על השביעי באוקטובר, הסתובבו חיילים בלי נשקים ורימונים בגלל הפחד הגניבות. שהפך משמעותי יותר מהצורך להגן".

"המרכז העסקי, הכלכלי והאסטרטגי הישראלי הוא בין חדרה לגדרה, באזור מאוד צר שכולו מאוים ע"י טילים מכמה וכמה כיוונים. זה חלק מהתורפה האסורטגית שהאיראנים מזהים. אנשים צריכים שתהיה להם תקווה ושלא יתייאשו וייקחו את הדרכון הפולני או הגרמני ויעברו לאירופה. זה חלק מהרעיון הציוני שחייב עדיין להיות חלק מהאינסטינקטים של ישראל. היא לא יכולה לזנוח את זה ולבנות רק על כוחות השוק, אנחנו עדיין לא שם".