פסיקה מחוץ לקופסה בתיק גירושין: האישה תזכה בדירה, והגבר במרבית ההשבחה

בית המשפט המחוזי של מחוז המרכז קבע לאחרונה כי ההשבחה שנוצרה בעקבות שיפוץ בדירת מגורים שבה התגורר זוג שהתגרש תחולק באופן לא שוויוני בין בני הזוג, כאשר הבעל לשעבר יהיה זכאי ל-75% מההשבחה והאשה תזכה ל-25% ממנה. עם זאת דחה בית המשפט את תביעתו במרכזית של הבעל, לחלוקת זכויות בנכס עצמו בינו ובין אשתו לשעבר, וקבע כי הנכס יוותר כולו בידי האשה, אשר ירשה אותו מסבתה. הפסיקה ניתנה בערעור שהגיש הבעל על פסק דינו של בית הדין לענייני משפחה.

מדובר בבני זוג שנישאו ב-2012 והתגרשו ב-2021 ולהם שני ילדים. לאחר מספר שנות נישואין, בני הזוג עברו עם ילדיהם להתגורר בדירה שהאישה ירשה מסבתה ב-2014. לצורך שיפוץ מקיף שערכו לפני הכניסה לדירה, לקחו השניים ביחד משכנתה על סך מיליון שקלים, אולם הבית נרשם על שם האישה בלבד, שסירבה לבקשת הבעל שהנכס יירשם על שם שניהם. היא אף דרשה כי לרגל המעבר השניים יחתמו על הסכם ממון, שלבסוף לא נחתם.

כחלק מהליך הגירושים, דרש הבעל במסגרת תביעה שהגיש לבית הדין לענייני משפחה, שהבית יוכר כבית משותף כך שיהיה בעל מחצית מהזכויות בדירה. האישה טענה מנגד לסילוק ידיו של הבעל מהבית ואף דרשה דמי שימוש ראויים לאורך התקופה שבה התגורר הבעל בבית, בעוד שהיא עברה להתגורר בדירה אחרת. נציין כי שמאי מקרקעין קבע ששווי הבית 2.67 מיליון שקל לפני השיפוץ  ו-3.16 מיליון שקל אחרי השיפוץ.

בית המשפט לענייני משפחה דחה במרץ 2023 את תביעת הבעל להצהיר שהוא בעל מחצית מזכויות הבעלות בבית, משום שלא הוכחה כוונת שיתוף ולכן אין להחיל עליו גם את איזון המשאבים. אולם ביהמ"ש הכיר בזכותו של הבעל למחצית מההשבחה (240 אלף שקל) שהשיפוץ הסב לערך הבית וכן בזכותו לקבל מחצית מתשלומי המשכנתה (חצי מיליון שקל) ששולמה במשותף. במקביל לדחיית התביעה, הטיל בית המשפט על הבעל לשלם דמי שימוש מלאים בנכס ואף פסק לחובתו הוצאות משפט כבדות בסך 50 אלף שקל.

עו"ד דניאל פרידנברג: "בעבר היה נפוץ להורות על שיתוף בנכסי מקרקעין, בפרט אלה שמשמשים למגורי המשפחה, מכוח חיים משותפים ומאמץ זוגי משותף. לאחרונה הפסיקה נוטה שלא להעניק זכויות שכאלה בקלות ולהעדיף במקום זאת עשיית צדק בדמות שיתוף בשווי ההשבחה והחזר כספים ששולמו על משכנתה בגין נכס, מבלי לקבל זכויות בו. פסק הדין הנוכחי מדגיש לא רק את חשיבות המרשם החוקי של המקרקעין, אלא גם את המדיניות לפיה האיזון הראוי הוא דווקא בדמות חלוקה לא שוויונית של רכיב ההשבחה, באופן שמי שנותר ללא זכויות בנכס כלל יקבל חלק גדול יותר מההשבחה"

הגרוש לא השלים עם פסק הדין, והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בין היתר טען לבעלות משותפת כיוון שהצדדים לקחו משכנתה משותפת, שמו רשום במשותף עם גרושתו במועצה ובחברת חשמל, וכן בגין העובדה שלא נחתם הסכם ממון בינו ובין גרושתו. עוד טען שלכל הפחות היה על בית המשפט לקבוע חלוקה של הזכויות בדרך של "שותפות מוחלשת", ובכל מקרה לא היה מקום להשית עליו הוצאות משפט של 50 אלף שקל בגין התביעה הרכושית. הוא גם טען כי בית המשפט שגה כשחייב אותו בדמי שימוש ראויים, כאשר הוכח שאשתו לשעבר עזבה את בית המגורים מרצונה לאחר שהוטל בהסכמה צו הרחקה הדדי. 

המחוזי הגדיל את חלקו של הבעל בהשבחה 

בית המשפט המחוזי לא התערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט למשפחה ולכן קיבל את הקביעה שבנכס עצמו, שהתקבל בירושה ולפיכך נחשב כנכס נפרד, לא התקיימה כוונת שיתוף כלשהי. עם זאת קבעה השופטת ורדה פלאוט כי לאור פעולותיו של הגרוש אשר הוביל את השיפוץ בנכס ואף התחייב בהלוואת משכנתה משמעותית, יש לחלק את ההשבחה בנכס בצורה לא שוויונית כך שהגרוש יהיה זכאי לרובה: 75% מערך ההשבחה, קרי 367,500 שקל, ולא 50% ממנה בלבד כפי שקבע בית הדין לענייני משפחה.

כמו כן קבע המחוזי, בניגוד לעמדת בית הדין לענייני משפחה, כי אין לחייב את המערער בדמי שימוש מלאים בגובה 15 אלף שקל, אלא 50% ממה שייקבע על ידי שמאי ועד 3,500 שקל, וכן כי יחויב בהוצאות של 15 אלף שקל בלבד במקום 50 אלף שקל שנקבעו בבית הדין לענייני משפחה. 

עו"ד דניאל פרידנברג, שותף מייסד במשרד הופמן & פרידנברג, המתמחה בענייני משפחה וירושה, מסביר כי לפי חוק המקרקעין מי שטוען לזכויות בנכס שאיננו רשום על שמו נדרש לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיו. "עם זאת, כאשר מדובר בבני זוג, החוק קובע כי נכסים שהתקבלו בירושה יהיו שייכים לצד המקבל בלבד, ללא שיתוף עם בן הזוג; במקרים שכאלה בן הזוג הטוען לזכויות יידרש להוכיח את מה שהפסיקה מכנה 'דבר מה נוסף' כדי להוכיח כוונת שיתוף בנכס שלא רשום על שמו ושהחוק מונע בו שיתוף, לאור הנסיבות שבו התקבל. הן על פי בית הדין לענייני משפחה והן לפי פסיקת המחוזי, לא הוכח דבר מה נוסף שכזה".

עו''ד דניאל פרידנברג (ישראל וייל)

עוד לדברי פרידנברג, "בעוד שבעבר היה נפוץ להורות על שיתוף בנכסי מקרקעין, בפרט אלה שמשמשים למגורי המשפחה, מכוח חיים משותפים ומאמץ זוגי משותף, הפסיקה נוטה לאחרונה שלא להעניק זכויות שכאלה בקלות ולהעדיף במקום זאת עשיית צדק בדמות שיתוף בשווי ההשבחה והחזר כספים ששולמו על משכנתה בגין נכס, מבלי לקבל זכויות בו. פסק הדין הנוכחי מדגיש לא רק את חשיבות המרשם החוקי של המקרקעין, אלא גם את המדיניות לפיה האיזון הראוי הוא דווקא בדמות חלוקה לא שוויונית של רכיב ההשבחה, באופן שמי שנותר ללא זכויות בנכס כלל יקבל חלק גדול יותר מההשבחה".