העליון: "פיצויים 'מהמטר הראשון'? לא בקרקע שהוחזקה לפני 2005"

ענייננו הפעם הוא נושא הפקעת קרקעות והפיצוי על הרבע הראשון של הקרקע – מה שמוגדר כ"פיצויי סבל", והשאלה: האם הלכת רוטמן, שאפשרה מתן פיצויים על הפקעות "מהמטר הראשון", תקפה רטרואקטיבית?

בית המשפט העליון קיבל את הערעורים שעניינם יישום הלכת פארן, וקבע כי בהפקעות של חלק מהמגרש שבוצעו לפני 14.05.2005, לא ישולמו "פיצויי סבל" מהמטר הראשון. להחלטה משמעויות כלכליות נרחבות מבחינת החיסכון למדינה ולחברת נתיבי ישראל , והיא גם מיתרת את התביעות הרבות שכבר הוגשו בעניין הפקעות ישנות.

הפסיקה עוסקת בהפקעות שבוצעו מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, שבה נקבע בין היתר כי פיצויי הפקעה ישולמו רק אם הופקע יותר מרבע מהשטח הכולל של החלקה. עם זאת, אם יוכח כי אי תשלום הפיצויים בגין הרבע הראשון של הקרקע גרם סבל לבעל הקרקע, רשאי שר התחבורה לפי שיקול דעתו לתת פיצויים בהתאם לנסיבות העניין. המשמעות של "פיצויי סבל" היא מתן פיצוי "מהמטר הראשון".

בתאריך 15.2.2010 פורסם החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), ולפיו בוטלה פקודת הדרכים המדוברת. במסגרת התיקון נקבעה הוראת מעבר, ולפיה פקודת הדרכים תישאר בתוקף בעניין קרקעות אשר הודעה על הפקעתן פורסמה לפני כניסת החוק החדש לתוקף. לכן בעניינו פקודת הדרכים תקפה ורלוונטית.

פסק הדין שלפנינו נשען על כמה אבני דרך ומתמצת עבורנו פסיקות בולטות וחשובות בכל הקשור לפיצויי הפקעות לדוגמה:
הראשונה - הלכת הולצמן (ע"א 5546/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, קריית אתא נ' הולצמן), שלפיה נקבע כי כאשר מופקעת חלקה בשלמותה הרשות המפקיעה נדרשת לשלם פיצוי מלא בגין ההפקעה.

השנייה - הלכת רוטמן (ע"א 8622/07 רוטמן נ' מע"צ, החברה הלאומית בישראל בע"מ) שקבעה הלכה חדשה לגבי סעיף 7 לפקודת הדרכים, ולפיה ישולם פיצוי "מהמטר הראשון" גם בהפקעת חלק מהמקרקעין מכוח פקודת הדרכים (לצרכים כלל ארציים), וגם כאשר אין השבחה של החלק הנותר. 
עם זאת, לא נקבע מועד תחולתה של ההלכה החדשה

כמו כן, בפסק דין זה גובשו קריטריונים לבחינת הזכאות לתשלום פיצויי סבל. כך לדוגמה, קובע סעיף 5 לקריטריונים אלה כי הלכת רוטמן תחול על הפקעות שהתבצעו עד שבע שנים לפני מועד מתן פסק הדין. לסעיף זה נקבעו שני חריגים שבקיומם לא ישולמו פיצויי סבל: כאשר יתרת הקרקע שנותרה בידי הנפקע הושבחה, או כאשר הנפקע התעשר בשל אי פינוי הקרקע המופקעת במועד.

השלישית - הלכת ארידור (דנ"א 1595/06 עזבון המנוח ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקוה), שבה נפסק כי תביעות לפיצויי הפקעה מכוח פקודת הקרקעות כפופות לתקופת ההתיישנות הרגילה - שבע שנים החל מיום תפיסת החזקה בקרקע. עוד נקבע כי ישנה תקופת מעבר שבה הפסיקה תיכנס לתוקף, בחלוף שלוש שנים ממועד מתן פסק הדין (לא יידחו תביעות שהוגשו עד ליום 21.3.2016). 

הפסיקה הרביעית והאחרונה - הלכת פארן, שקבעה כי תחימת התחולה לתשלום הפיצויים, עד שבע שנים אחורה ממועד מתן פסק דין רוטמן, הינה סבירה ואין עילה להתערב בה. 

בעקבות כך קיבל בית המשפט העליון ערעורים שונים העוסקים ביישום הלכת פארן (ע"א 7896/16 שר התחבורה נ' פארן) וקבע שלכל התביעות מכנה משותף: הפקעה לפי פקודת הדרכים, חזקה במקרקעין שנתפסה יותר מ-7 שנים לפני מתן הילכת רוטמן, לבעלי המקרקעין שולם פיצוי רק בגין השטח העודף על 25% הראשונים מהקרקע והנפקעים טענו כי סעיף 5 לקריטריונים אינו חוקי ואינו עולה בקנה אחד עם הלכת רוטמן וארידור.

לכן, בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט העליון כי כאשר תפיסת החזקה מכוח פקודת הדרכים נעשתה לפני 14.05.2005, לא תחול על הקרקע הלכת רוטמן, כלומר לא יינתן פיצוי מהמטר הראשון כאשר מופקע חלק מהמגרש.

עא 6788/17   נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' אורי צברי

לחדשות נדל"ן, עדכונים יומיומיים, דעות וניתוחים, הורידו את  אפליקציית מרכז הנדל"ן
אנשי נדל"ן, בואו לשמוע ולהשמיע את דעתכם. הצטרפו לקבוצת הפייסבוק רק נדל"ניסטים ותיחשפו לתכנים בלעדיים לתעשייה