"נשיא התאחדות בוני הארץ אמר לי 'כולכם חאפרים ורמאים'. למחרת הקמתי את התאחדות קבלני השיפוצים"

ערן סיב, יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים ובעל חברת "אבן סיב", מתארח השבוע במדור ומספר על המצוקה הקשה בעולם השיפוצים בעקבות המלחמה, על המחסור בעובדים, על השיחה שגרמה לו להקים את ההתאחדות שבראשה הוא עומד, על חשיבות העזרה ההדדית, ומגלה מיהן הדמויות המוערכות בעיניו בענף.

איך המלחמה השפיעה על העבודה שלי בשבועות האחרונים:
"המלחמה חתכה לנו 75% מהעבודה, כי אף אחד לא יתחיל שיפוץ בעת מלחמה. יתרה מזאת, אנחנו לא מצליחים לסיים את העבודות שהתחלנו לפני ה-7.10, כי אין לנו עובדים. מדינת ישראל לא נותנת לנו פתרון במקום 15,000 הפלסטינים שעבדו אצלנו בצורה חוקית. הצענו הכשרות של ישראלים, האוצר אומר שאין לו כסף. הצענו שנקבל עובדים זרים, אמרו לנו שהם הולכים רק לעבודות 'רטובות' ופחות לענף השיפוצים. הצענו הכל, ומדינת ישראל מפנה לנו גב, לא משתפת איתנו פעולה, לא רואה את ענף השיפוצים מסנטימטר והאנשים שלנו על סף קריסה כלכלית ונפשית. הם זועקים.

"אלה המון עסקים קטנים. אנחנו לא שייכים לאלפיון או לעשירון העליון, אנשים לא יכולים להחזיק 3-6 חודשים בלי עבודה. יש גם המון קבלני שיפוצים בצו 8. וגם - אין ענף שיפוצים שישפץ את עוטף עזה ביום שאחרי. אם מדינת ישראל חושבת שיש מי שיעשה את זה ביום שאחרי - היא טועה בגדול". 

חוויה מכוננת במהלך הקריירה:
"כשהקמתי את ההתאחדות בשנת 2002. היה אז סגר על השטחים, אני הייתי קבלן שיפוצים - ולא היו לי עובדים. התקשרתי לנשיא התאחדות בוני הארץ דאז, וביקשתי שיעזור לי. אז הוא אמר לי 'ערן, ענף השיפוצים זה לא כוס התה שלי. כולכם רמאים, גנבים וחאפרים. אני לא רוצה אתכם בהתאחדות'. זה היה ביום שני, וביום שלישי נסעתי לירושלים ופתחתי עמותה: 'התאחדות קבלני השיפוצים'. זה היה חלום בשבילי.

"עוד חוויה מכוננת, הייתה לי לפני כמה שנים כששיפצנו בהתאחדות בית של אנשים מבוגרים, ניצולי שואה. עשינו להם את כל הבית. הכל בהתנדבות. כל מהלך השיפוץ הם בקושי דיברו, ובסוף העבודה הם נתנו לנו חיבוק וירדו להם דמעות, והם אמרו שהם מאוד נרגשים, קנו לנו זר פרחים ענק. הבנתי שלתת ולעזור זו זכות מאד גדולה שאנחנו חייבים להמשיך ולעשות. בגלל זה ב-2022 תרמנו מיליון שקלים לקהילה, שיפצנו מעונות לנשים מוכות, ומעון לניצולי שואה".

דמות שהשפיעה עלי במיוחד:
"אבא שלי ז"ל, יעקב סיב. הוא נפטר כשהייתי בן 20. היה לו מפעל לשיש. החלום שלי אחרי שהוא נפטר היה לפתוח מפעל לשיש ולהשתלב בענף הבנייה והשיפוצים. לא הספקתי להשתלב במפעל שלו כי הייתי בצבא. זו סגירת מעגל בשבילי כי המשכתי את הדרך של אבי. היום אני גם יבואן של אבנים אלסטיות, זה גם שיש וגם אבני חיפוי שמדביקים על קירות".

ההצלחה הכי גדולה שלי עד היום:
"מיסוד ענף השיפוצים במדינת ישראל. אנחנו קידמנו חקיקה שבכל עבודה מעל 47,000 שקל הקבלן צריך להיות רשום ברשם הקבלנים במשרד הבינוי והשיכון, לעבור 10 מבחנים, ורק אחר כך הוא יכול לקבל תעודה שהוא יכול לעבוד בעבודה של מעל 47,000 שקל. זה הישג ענק. זה מיגר את כל החאפרים שהיו בענף. עשינו את זה גם דרך ביהמ"ש העליון, ודרך הפגנות". 

העצה שלי למי שנמצא בתחילת דרכו:
"לרצות את הלקוח ולעבוד ביושר. גם אם אתה צריך להפסיד כסף - תעמוד במילה שלך. תרצה את הלקוח וזה יחזור אליך".

ההחלטה הראשונה שהייתי מקבל אם הייתי שר הבינוי והשיכון:
"הקצאת עובדים זרים גם לענף השיפוצים. לא ייתכן שלא נקבל הקצאה. מדינת ישראל נתנה גם תמריצים לכל עובד בענף הבנייה, אבל אנחנו לא בלופ הזה". 

הדבר המרכזי שלדעתי אנשים לא מבינים לגבי תחום הנדל"ן:
"שענף השיפוצים הוא ענף של אמנים. אנחנו יוצרים, אנחנו כמו מנצח על תזמורת. ואם מסנכרנים את כל בעלי המקצוע ביחד לעבודה משותפת, העבודה יוצאת אחלה והתוצאה נפלאה".

קולגה שאני מעריך במיוחד:
"ניסים בובליל, לשעבר נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, שהוא הראשון שישב איתי וחתמנו חוזה לשיתוף פעולה, ואיציק מויאל, יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות, שנתנו את האכסנייה להתאחדות קבלני השיפוצים בשנת 2008, שנתחיל לעבוד בשיתוף פעולה מלא, עם הסכם עבודה קיבוצי, עם צו הרחבה מההסתדרות, ונוכר בתור גוף יציג בענף השיפוצים במדינת ישראל". 

הפרויקט האהוב עלי:
"עשיתי פרויקט של חיפוי מבואות (לובי) ב-7 בניינים עבור רמי שבירו בגליל ים. בחזית של כל לובי, שמנו מאחורי האבן האלסטית שלי תאורה, כשהאור עובר דרך האבן. רואים את האבן ממש משתקפת באור. בערב זה נראה מדהים".

פרויקט חיפוי המבואות בגליל ים (ערן סיב)

הדבר שאני הכי אוהב לעשות מחוץ לשעות העבודה:
"אני שחקן טניס שולחן, ומשחק בליגה שלישית בבוגרים. אני משתתף גם באליפויות של טניס שולחן ומשחק פעמיים בשבוע. בשבילי זה יותר מספורט".  

אם לא הייתי קבלן שיפוצים הייתי...
"יש לי חלום קטן, להתנדב לכמה שעות במשאיות זבל של העירייה. אלו שעומדים מאחורה, עובדים עם הידיים. יכול להיות שיום אחד אעשה את זה. אני לא אוהב את החליפות, העניבות, היהירות, השחצנות, אני לא מחובר לזה". 

התחזית שלי לשנה הקרובה:
"אם במדינת ישראל יידעו לתת מענה לעובדים בענף השיפוצים אז התחזית שלי מאוד ורודה. יש המון עבודה, צריך לשפץ את עוטף עזה, יש בצפון המון עבודה. זה ענף מדהים עם אנשים טובים שיודעים לעשות הכל. קבלן שיפוצים צריך להתמצא בכל. מדינת ישראל צריכה להכניס את היד לכיס ולעשות הכשרות לישראלים, שזה הדבר הכי חשוב. היא צריכה לספק כוח עבודה זר מיידי במחיר שפוי. אני לא יכול לשלם 1,500 שקל ליום לעובד זר, כי הוא ירוויח יותר ממני. אם מדינת ישראל לא תיתן מענה הענף יקרוס כמו מגדל קלפים".