"נבחרת החלומות" שהתגייסה לסייע למפונים: "ההתנתקות הייתה אירוע הרבה יותר פשוט"

בהלם והכאוס ששררו בעקבות ארועי "השבת השחורה" לפני קצת יותר מחודשיים, שבועות ארוכים חלפו עד שהמדינה החלה לנהל את הארוע בהיבט של עשרות היישובים המפונים, ולמעלה מ-100 אלף תושביהם. אל הוואקום הזה נכנסה שורה של אנשים בעלי ניסיון, שנרתמו לסייע בהתנדבות מלאה. חלקם "בוגרי ההתנתקות", אחרים בכירים במגזר הציבורי על נגזרותיו השונות.

גם כיום, לאחר שמנהלת תקומה החלה לפעול והתפקוד הממשלתי נראה טוב בהרבה, חלק גדול מהחבורה נותר פעיל, ומלווה את המפונים בשעה הקשה בחייהם, בשיח מול מוסדות השלטון, ששקיפות וגמישות אינם הצדדים החזקים שלהם – גם כאשר הכוונות טובות. אחת מאותם אנשים היא סיגל מורן, שכיהנה במשך 9 שנים כראש המועצה האזורית בני שמעון המאגדת 13 יישובים כפריים בצפון הנגב. כבר בימים הראשונים למלחמה, היא התגייסה לסייע למועצות האזוריות אשכול ושער הנגב בתהליך השיקום. ראש מועצת שער הנגב, אופיר ליבשטיין ז"ל שנהרג במהלך השבת השחורה בחילופי אש עם מחבלים שהתקיפו את קיבוץ כפר עזה שבו גר, היה חבר שלה.

למורן ניסיון רלוונטי גם כמנכ"לית משרד העבודה והרווחה לשעבר, תפקיד אותו מילאה במשך שנתיים, בזמן כהונת הממשלה הקודמת. לדבריה, גורמים רבים, רשמיים ולא רשמיים, השקיעו בחודשיים האחרונים את מרב מרצם במציאת פתרונות הדיור הזמניים במלונות ושיפור איכות החיים שם עד כמה שאפשר, וכן בסיוע בגיבוש תוכנית הפעולה של מנהלת תקומה.

קהילות בסכנת התפרקות

"על פי תוכנית העבודה של המנהלת, מי שזכאי לקבל את הסיוע אלו היישובים שנפגעו פיזית, כמו כפר עזה ונחל עוז. אבל יש יישובים שלא נפגעו פיזית ומבקשים את הסיוע, כי הפגיעה הנפשית של מי שהיה 20 שעות בממ"ד היא לא פחותה", היא מסבירה, ומוסיפה כי עבור הקהילות בישובים שנפגעו, השעון נעצר ב-7 באוקטובר.

סיגל מורן, שכיהנה במשך 9 שנים כראש המועצה האזורית בני שמעון: "המפונים, מעבר לזוועה שהם עברו, הם תלושים. לכן ניסינו להכניס להחלטת הממשלה סעיף, שברגע שהיא תגדיר שאפשר לחזור לישובים, תוגדר תקופת צינון של עוד 3-4 חודשים שבה המדינה ממשיכה לממן את הפינוי למי שרוצה"

"הם עדיין שם, ועדיין לא בשלב של עיבוד הטראומה. מעבר לזוועה שהם עברו, הם תלושים. אז מה יקרה כשיגידו להם שאפשר לחזור לישובים? יש רבים שמתקשים לראות דרך פעולה, ואומרים שהם צריכים עוד זמן עד שהם יוכלו לקבל החלטה. מהסיבה הזו ניסינו להכניס להחלטת הממשלה סעיף, שברגע שהיא תגדיר שאפשר לחזור לישובים, תוגדר תקופת צינון של עוד 3-4 חודשים שבה המדינה ממשיכה לממן את הפינוי למי שרוצה". יש לציין כי הסעיף האמור לא נמצא בהחלטה שאושרה.

לדעתה של מורן, לא הושקעה מספיק מחשבה לגבי מי שביתו לא נפגע, ועדיין הוא לא רואה את עצמו חוזר אליו. זאת כאשר במקביל, מופעל לחץ מצד אנשי המנהלת לחתור לפתרונות בהקדם האפשרי. "יש כאלה שסיימו לבנות את ביתם רק לפני 8 חודשים, ועכשיו הרי ברור לנו שערך הבית שלהם הוא אפס, בזמן שהם לא מסוגלים לחזור לשם. הם אומרים 'אנחנו לא מצליחים להסתכל לילדים שלנו בעיניים ואנחנו לא מסוגלים להעמיד אותם במצב הזה שוב'. מה הם יעשו עם הבתים? צריך לתת לזה פתרון. אני גם מנסה להגיד כל הזמן למנהלת - ככל שתורידו את הלחץ ככה יותר אנשים יוכלו לשקול אם לחזור. זה קריטי לתת זמן צינון וגם פיצויים למי שצריך את הזמן".

''מעבר לזוועה שהם עברו, הם תלושים''. בית הרוס בבארי לאחר המתקפה הרצחנית

חלק גדול מהקהילות כבר החליטו לאן יעברו בזמן שהישובים שלהן עוברים שיקום. קיבוץ שפיים למעשה כבר קלט את תושבי כפר עזה, וכעת ממתינים שם להקמת שכונת קראווילות ייעודית לטובת המפונים. תושבי קיבוץ בארי יעברו לחצרים, קיבוץ רעים יעבור לשני בניינים ברחוב הרצל בתל אביב, תושבי אור הנר יישארו במלון "אוריינט" ירושלים שם הם נמצאים מאז שפונו, חברי ניר יצחק יעברו לקיבוץ אילות, חברי נחל עוז יעברו לשכונת קראווילות במשמר העמק, קיבוץ עין השלושה יעבור ככל הנראה לשדה בוקר, חולית יתחלק בין קיבוץ רביבים ונצר סירני, כרם שלום יעבור לאשלים, ותושבי קיבוץ ארז יישארו במצפה רמון.

הישובים ניר יצחק, חולית, נתיב העשרה, כיסופים, מגן, עין השלושה, כרמיה, מפלסים, יד מרדכי, סעד, גבים, עלומים, ניר עם וזיקים עדיין בוחנים חלופות או נמצאים כעת בבתי מלון בהם ישהו עד החזרה לישוב. לפחות 3 קיבוצים צפויים לעבור למתחם עירוני ולא כפרי. קיבוץ סופה צפויים לעבור לשני מוקדים עירוניים ברמת גן ואופקים, והם כעת בתהליכי מו"מ לחתימה. קיבוץ ניר עוז יעבור במהלך חודש דצמבר לפרויקט של חברת "דונה" בכרמי גת, לאחר שנחתם סופית הסכם בין החברה וחברת עמידר שאחראית על יישובם הזמני של המפונים, ותושבי קיבוץ נירים צפויים לעבור למתחם בניינים בבאר שבע.

סיגל מורן: "אנחנו ממש שכנענו את הישובים שלא ללכת למתווים העירוניים כי הם מפרקים קהילות. ישוב קהילתי זה לא רק לגור באותו המקום, חיי קהילה זה מארג חיים שלם, זה יותר מאשר לגור באותו בניין. ברגע שאין את היכולת לקים את החיים הקהילתיים הם יתפזרו בתוך השירותים בעיר" 

"אנחנו ממש שכנענו את הישובים שלא ללכת למתווים העירוניים כי הם מפרקים קהילות", מתריעה מורן. "זה הוכח בהתנתקות, גם אם הם עברו כולם ביחד. ישוב קהילתי זה לא רק לגור באותו המקום, חיי קהילה זה מארג חיים שלם, זה יותר מאשר לגור באותו בניין. ברגע שאין את היכולת לקיים את החיים הקהילתיים הם יתפזרו בתוך השירותים בעיר. עכשיו מתקבלות ההחלטות ומי שלא נמצא עמוק בתוך זה לא מבין את המורכבויות".

מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, מזהיר מכך שפיצול הקהילות יוביל לסוף החיים המשותפים. "בדרום עוד פינו את הקיבוצים כקהילות, אבל בצפון הם התפזרו. קיבוץ דפנה למשל יושב כרגע ב-8 מקומות. זו קטסטרופה. אם הם יהיו מפוזרים ככה במשך שנה - הלך הקיבוץ".

"צוות החלומות מההתנתקות"

על פי נתוני התנועה הקיבוצית, יש כיום 55 קיבוצים מפונים. 43 מתוכם עשו זאת בהנחיית הממשלה, בהם 24 קיבוצים מאזור הדרום ו-19 מהצפון. "בנוסף, שלושה קיבוצים מאזור הדרום - גבולות, צאלים ואורים, החליטו גם הם להתפנות משום שאין להם ממ"דים, וכך גם 9 קיבוצים מהצפון שהתפנו בהמלצת ראש המועצה. רק שאין להם מימון לזה", מסביר מאיר.  

"בזמן המעבר לישובים הזמניים בדרום אני חושב שיהיו קיבוצים שיתפצלו, לפחות זמנית. שום משפחה עם ילדים לא תחזור למצב כמו לפני חודשיים. גם מי שלא שחטו אותו, אבל ישב 30 שעות בממ"ד והחזיק את הידית, גם הוא בטראומה. הם יצטרכו להשתכנע שנוצר מצב ביטחוני אחר".

מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, מזהיר מכך שפיצול הקהילות יוביל לסוף החיים המשותפים. "בדרום עוד פינו את הקיבוצים כקהילות, אבל בצפון הם התפזרו. קיבוץ דפנה למשל יושב כרגע ב-8 מקומות. זו קטסטרופה. אם הם יהיו מפוזרים ככה במשך שנה - הלך הקיבוץ"

לדברי מאיר, "במנהלת דווקא הבינו שצריך להתקדם עם כל קיבוץ כמו שמתאים לו. הם מאוד קשובים, נפגשו איתי בכל פעם שביקשתי. ב-8 קיבוצים יש הרס עצום ומעל 10% הרוגים. הם לא יחזרו הביתה מחר בבוקר. יהיה שם שלב מעבר ארוך, שגם אותו ייקח חצי שנה לבנות. ויש גם 14 קיבוצים בטווח של 0-2 ק"מ מגבול הצפון שלא יחזרו הביתה אלא אם ישנו את המציאות מול חיזבאללה שם. לחיזבאללה הייתה תוכנית בדיוק כמו של חמאס, ולתושבים שם יש תחושה שימרחו אותם. החבר'ה האלה יכולים להיות עוד שנה מחוץ לבית, והם מבינים שרק במזל לא קרה להם מה שקרה בבארי".

מה דעתך על תוכנית המנהלת?
"התוכנית של המנהלת היא בסדר כמסגרת רחבה, אבל על הפרטים יש לי המון ויכוחים. אין שם אף אחד שמבין מה זה קיבוץ. זה שקול להיגיון שבמנהלת תנופה (מנהלת ההתנתקות, ר"ל) לא יהיה אף חובש כיפה. זה טעם קשה לפגם, אבל אנחנו נתמודד". מאיר מדגיש גם שבקרב חברי הקיבוצים יש חשש שיהיו גורמים מבחוץ שינסו להשתלט על הקיבוצים. "קיבוץ הוא לא רכוש נטוש. הוא לא רכוש של המדינה או של המועצה או של התנועה הקיבוצית. הוא של חבריו והם יקבעו מי יצטרף אליהם".

לדבריו, כמה מוותיקי ההתנתקות מנסים לסייע למנהלת ולתרום מניסיונם. "התנועה הקיבוצית הקימה את צוות החלומות. ראש הצוות הוא אילן כהן, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה של אריאל שרון, יונתן בשיא, שהיה יו"ר מנהלת ההתנתקות, אהרון אברמוביץ', שהיה אז מנכ"ל משרד המשפטים, יוסי רוסו, שעבד על התכנון והבנייה מטעם מנהלת "תנופה" ומשרד רה"מ, וקובי הבר שהיה אז הממונה על התקציבים באוצר. זו החבורה שסחבה על הגב שלה את ההתנתקות.

"לפני 3 שבועות נפגשנו עם משה אדרי, ולפני שבוע הייתה פגישה עם המנהלת. הצוות אמר להם - עשינו טעויות ולמדנו הרבה, בואו תיעזרו בטכניקה של איך לעשות את הדברים, מה שתרצו מתי שתרצו. והם כולם עושים את זה בהתנדבות. זה ה'דרים טים' שיעזור למנהלת לחצות את הגיהינום הבירוקרטי. ההתנתקות הייתה אירוע הרבה יותר פשוט מהאירוע הזה, אבל יש גם הרבה מאוד מכנים משותפים".

ראש צוות ותיקי ההתנתקות, אילן כהן, מי שהיה כאמור מנכ"ל משרדו של רה"מ אריאל שרון בזמן ההתנתקות, מסביר כי "היתרון שלנו הוא שאנחנו באים עם המון ניסיון. התנועה הקיבוצית חיבקה אותנו והמנהלת קיבלה אותנו בזרועות פתוחות וגם נפגשנו עם משה אדרי כמה פעמים. אנחנו באים לעזור בהתנדבות, ואנחנו גם יודעים את מקומנו ולא באים להחליף אף אחד. ראינו את הצעת המחליטים והגשנו את המלצותינו".

לדבריו, יש למנהלת כמה אתגרים ענקיים, אבל האתגר הגדול שיכתיב אם זו תהיה הצלחה או כישלון, זו היכולת לשמר את הקהילות: "לאותם 22 ישובים שנפגעו מאוד קשה, אלו שממש על גבול העוטף, צריך לתת טיפול מיוחד. גם בגלל האופי הקהילתי, וגם בגלל המימדים של האסון, של הטבח. קהילה שמונה כמה מאות אנשים ש-100 מתוכם נחטפו או נרצחו זה בלתי נתפס. לכן שימור הקהילות, הוא מניסיוני מפתח ליכולת להשתקם, או לא. בגוש קטיף בערך 80% מהיישובים השתמרו כקהילות. ההבדל בין מפוני סיני שפוזרו בכל הארץ, לבין אותן קהילות שהשתמרו כמו עצמונה, נצרים וגני טל, הוא שאותן קהילות היו מקור עוצמה אדיר".

ראש צוות ותיקי ההתנתקות, אילן כהן: " קהילה שמונה כמה מאות אנשים ש-100 מתוכם נחטפו או נרצחו זה בלתי נתפס. לכן שימור הקהילות, הוא מניסיוני מפתח ליכולת להשתקם. בגוש קטיף בערך 80% מהיישובים השתמרו כקהילות" 

הבדל משמעותי, לדבריו של כהן, בין העבודה מול המפונים אז והיום, נוגעת למצבור התסכולים והכעס איתו מגיעות הקהילות, וכלפי מי הן מפנות אותם. בניגוד לקהילות בעוטף, שמשוועות היום לעזרת המדינה, מפוני גוש קטיף לא קיבלו ברוב המקרים את העזרה שהוצעה להם, והכעס היה רב. "ידעתי אז שיהיו הרבה מאוד תסכולים נגדנו או מולנו. הטרגדיה היום היא בהיקפים הרבה יותר גדולים, אבל בניגוד להתנתקות, כאן התושבים רוצים לדבר עם המנהלת. איתנו כולם סירבו לדבר - המועצות, התושבים, הרבנים. כשאמרנו להם - תגידו לנו איפה אתם רוצים לגור, כי אנחנו צריכים לתכנן ולבנות, ההנחיה הייתה שלא מדברים איתנו, לא נותנים לנו אינפורמציה ולא כלום. עכשיו זה יתרון עצום שיש עם מי לדבר.

"הקראווילות הן פתרון מצויין"

לפתרון הקראווילות יצא שם רע בעקבות ההתנתקות, וכעת על פי התוכניות הן צפויות לחזור, ובגדול. זאת כאשר חלק ניכר ממתחמי המפונים צפוי להיבנות באמצעותן. לטענת כהן, ההתנגדות האוטומטית לשימוש בקראווילות היא מוטעית מיסודה, מאחר ורק בעזרתן ניתן יהיה להקים במהירות מתחמי מגורים כפריים, שיאפשרו את שימור חיי הקהילה.

"הקראווילות האלה הם בתים טרומיים של 90-120 מטר שבארה"ב חיים בהם עשרות שנים, ובאלו מתקופת ההתנתקות חיים אנשים גם היום. אפשר להקים אותן במהירות, ואם אפשר לשמר חיי קהילה בשטח פתוח, ולבנות אותן מהר, זה שווה את המחיר של לחכות כמה חודשים ולא לעבור לבניין, אלא להגיע לישוב קהילתי. אם המדינה תעמיד תוך כמה חודשים ישובים לתושבים האלה ותשמר את הקהילות, זה יהיה הישג עצום".

עיר הקראווילות ניצן שהוקמה בזמן ההתנתקות ב-2005 (A&D, ויקימדיה)

"היתרון הגדול כאן זה שאפשר לבנות אותן צמודות גדר לישובים, בהליכים סטטוטוריים מאוד מהירים. בהתנתקות, אדם יכול היה לחיות בישוב בקראווילה, וקרוב לשם לבנות את בית הקבע שלו. אז הילדים כבר למדו בבית הספר ולא נאלצו להיעקר פעם שנייה, אנשים עבדו במקום עבודה קרוב וזה הציל את הקהילות האלה".

כהן עושה הפרדה בין ישובים שנפגעו בצורה קריטית ומוחלטת, לבין כאלו שספגו בעיקר פגיעה פסיכולוגית קשה. "יש קיבוצים, למשל במועצה האזורית אשכול, שלא נפגעו פיזית, אבל נפגעו פסיכולוגית וגם הם מפחדים לחזור. ראש המועצה גדי ירקוני, שהוא איש יקר, צודק כשהוא נלחם גם עליהם, אבל שיחכה טיפה. אי אפשר להשוות את מה שקרה בכפר עזה, נחל עוז, ובארי לדרישה לגיטימית לתכנן את כל חבל הארץ ולחדש אותו. יש הבדל בעיני. יש בעיה בוערת כרגע ואי אפשר להגיד 'כולם באותה סירה'. לא כולם אותו דבר. להגיד את זה, זה לא לטפל טוב באף אחד. טוב עושה המנהלת שהיא מתמקדת באותם ישובים שנפגעו קשה".

אילן כהן, מנכ"ל משרד רה"מ שרון בזמן ההתנתקות: "הקראווילות האלה הם בתים טרומיים של 90-120 מטר שבארה"ב חיים בהם עשרות שנים, ובאלו מתקופת ההתנתקות חיים אנשים גם היום. אם המדינה תעמיד תוך כמה חודשים ישובים לתושבים האלה ותשמר את הקהילות, זה יהיה הישג עצום"

אלמנט חשוב נוסף בעבודת המנהלת הוא שמירה על גמישות. "קשה להגיע לתמימות דעים אצל כולם. חייבים להיות רגישים ולהבין שזה ייקח הרבה מאוד זמן. זה פצע פעור. חלק מהאנשים ירוצו מהר ויבנו מחדש וחלק יבקשו להירפא עוד קצת זמן. למשפחה עם ילדים קטנים ייקח יותר זמן. אבל יהיו גרעינים שיחזרו, הקיבוץ יחזור לפרוח, ואנשים יתגעגעו ויבינו שאפשר, ואם תהיה תפיסת ביטחון יותר נורמלית - אז הם יחזרו".

18 מיליארד שקל והרבה סימני שאלה

בתחילת השבוע, אישרה הממשלה את תוכנית הפעילות של מנהלת "תקומה" ואת תקציבה. ההחלטה הגדירה מסגרת תקציב של  18 מיליארד שקל לתקופה בת 5 שנים, ואלה ישמשו את המנהלת לביצוע יעדיה: שיקום הישובים והתשתיות, חיזוק החוסן של הקהילות שנפגעו בהיבטים ביטחוניים, חינוכיים, נפשיים, בריאותיים וחברתיים, ועוד.

ראש הממשלה נתניהו עם ראשי רשויות בדרום וראש מנהלת תקומה משה אדרי (לע״מ)

לדברי מורן, "תקציב המנהלת הוא ראוי, אך יש בו הרבה נעלמים. כמנכ"לית משרד ממשלתי בעבר אני יודעת איך משרדים יודעים לשחק עם התקציבים. אם הם יחליטו להכניס לתוך התקציב של המנהלת יוזמות שהם מנסים לקדם כבר שנים, זה יקטין אותו. למשל תקציב לכביש 232 שרוצים לפתח ויעלה הרבה כסף. בנוסף, הממשלה שכחה שמי שעומד בסוף מול התושבים אלו הרשויות המקומיות. יש איזו תפיסה שהמנהלת מנהלת את העניינים, ובסוף הכל יחזור לרשויות שההתמודדויות שלהן הן מטורפות. למשל עכשיו, אף אחד לא נותן את הדעת לשאלה איך רשות מקומית נותנת שירותים לתושבים שמפוזרים בכל הארץ".

כהן מוסיף כי "אי אפשר יהיה להימנע מחקיקה בנוסף להצעת המחליטים. היתרון של חקיקה הוא שהיא מאפשרת לתכלל המון מקרים. פה יהיו אלף וריאציות. יש אנשים שאיבדו הורים, יש אנשים שהיה להם בית ויש שוכרים. לפי איזה קריטריונים נותנים פיצוי לאדם? אדם שהיה לו שיוך קרקע בקיבוץ הוא לא כמו אדם שגר בהרחבה, למשל. משפחות זה לא כמו יחידים".

לדברי כהן, הצעת המחליטים הכללית, שנותנת מעטפת של 18 מיליארד שקל, היא מעין הצהרה, ובעקבותיה יגיעו הרבה מאוד הצעות מחליטים. "הממשלה תפעל תוך כדי תנועה. בהתנתקות היו 260 הצעות מחליטים בשנה. זה מאפשר, אם יש מנגנון פעולה יעיל, לטפל במקרים פרטניים. למשל יישוב שהתחלק לשניים, כי חלק רוצים קראווילות וחלק רוצים משהו אחר. אפשר גם לייצר חקיקה בנושא, ולנו כצוות יש המון ניסיון בתהליכי החקיקה, אבל החיסרון של חקיקה הוא שהיא לוקחת הרבה זמן, חודשים. ועדיין לא ידוע מה המקור התקציבי לזה. גם אין תקציב מדינה מאושר כרגע. לכן אני כמעט בטוח שעוד יוסיפו על התקציב בעתיד. כי עוד לא דיברנו על אופקים, או ישובים שהם לא עוטף עזה אבל ספגו כמו אשקלון ואחרים, ועוד לא דיברנו על פיתוח כל חבל הארץ. כל אלו לא בתוך התוכנית כרגע".