"נחזור לניר עוז. היום אנחנו יותר חדורי מטרה מאי פעם שיהיה שם מפעל מדוגם, גדול ויפה יותר"

"מצחיק", מעיר מנכ"ל נירלט עמרי לוטן בשלב כלשהו בשיחה. "הייתי מנכ"ל 'טבעול' שהמפעל שלה היה בקיבוץ לוחמי הגטאות, ו'משואה לתקומה' היה שם אתוס חזק מאד. המייסדים כולם יוצאי גטאות וניצולי שואה, והקיבוץ עצמו היה המופע של התקומה שלהם. ועכשיו בנירלט גם אנחנו עברנו שואה, רק שעכשיו חווינו את זה על עצמנו, וכמו מייסדי לוחמי הגטאות גם אנחנו חייבים לבנות את הקיבוץ מחדש".

בתוך שלל אירועי "השבת השחורה" לא הוקדשה בימים הראשונים תשומת לב רבה לסיפור שריפת המפעל והמרלו"ג של נירלט, חברת הצבע ומוצרי האיטום השנייה בגודלה במשק (אחרי טמבור) הממוקמים בקיבוץ ניר עוז. על רקע הטבח הנורא וסיפורי הזוועות, אירוע שריפתם של שני מבני הענק לא בלט במיוחד, ובצדק. ואכן, בכל הקשור לחיי אדם החברה יצאה יחסית בזול. כ-200 עובדי המפעל המתגוררים באזור העוטף והדרום שרדו את המתקפה. אחת העובדת, תושבת ניר עוז ילנה טרופנוב, נחטפה באותו היום ושוחררה אמש (ד') יחד עם אמה אירנה טטי. בעלה של טרופנוב ויטלי נרצח, ובנה סשה ובת זוגו ספיר כהן נחטפו וטרם שוחררו.

"העובדים במפעל הם תושבי הערים הקיבוצים והמושבים באזור. לא מעט מאופקים, נתיבות ובאר שבע", מתאר לוטן, "פיזית, העובדים יצאו בשלום. אבל לחלק יש משפחה שנחטפה או נרצחה, חלק במילואים וחלק עוזרים לנו להקים את היכולות שלנו בחזרה. הרבה מאד תחת טראומה כזו או אחרת. יש הרבה עובדים שהחזרה לעבודה עוזרת להם, אבל ללא ספק אנחנו מדברים על חברה בפוסט טראומה. להחזיק את הידית של הממ"ד במשך 20 שעות זו טראומה, גם אם לא נחטפת. 'המזל' של נירלט במירכאות זה שהאירוע קרה בשבת. אם הם היו פורצים ביום רגיל, המפעל היה מלא. הם סימנו את המפעל, וממה שאנחנו יודעים הם הגיעו אליו בכוונה כדי 'לטהר' אותו. ככה הם קראו לזה".

"אני אישית מאמין שאם מחר הקיבוץ ומפעל נירלט יעבירו את הכל לאופקים או לקריית גת, אז אנחנו בעצם מעבירים את הגבול לשם, ומעכשיו האיום יהיה על אופקים וקריית גת. גם אם נשמיד את עזה אבל נברח מהעוטף ונשב כולנו בתל אביב - הם ניצחו. לכן, צריך לטפל באיום. כישראלים, אנחנו חייבים להרגיש בטוחים לגור בעוטף ולהקים שם מפעלים"

בנירלט מודעים כבר שנים ארוכות להיותם מטרה איכותית עבור החמאס. "זה תמיד היה ככה, גם כשירו טילים כיוונו אותם לכיווננו. זה נחשב בעיני החמאס כמפעל כימיקלים. כמו שבהודעות של דובר צה"ל מפרסמים שהוא פגע במפעל כימיקלים בעזה, הם רצו לפגוע ב'מפעל כימיקלים' בישראל. אנחנו יודעים שזה מפעל צבע לשימוש אזרחי, אבל מבחינתם יש לזה ארומה צבאית וזה נשמע טוב".

במסגרת "הטיפול המיוחד", הגיעה לאתר המפעל והמרלו"ג חוליית מחבלים. "ראינו במצלמות שהם בהתחלה שיחקו עם המלגזות, כמו ילדים קטנים", מתאר לוטן, "אחר כך, אני מניח, הם רוקנו דלקים של המלגזות בכל מיני מקומות במפעל, והציתו".

מפעל קטן יותר בקיבוץ המשמש לייצור סולבנט (צבע המשמש בעיקר לתעשייה, נ"ב) שרד בשלמותו. "דווקא זה המפעל היותר דליק ומסוכן, ובו לא נגעו. הוא קיים על חומרי הגלם שלו ולא ספג ככל שאנחנו יודעים פגיעות דרמטיות. השבוע אנחנו גם נתחיל להפעיל אותו. עד לאחרונה הצבא לא אישר לנו".

"חלק מהתקומה זה לחזור לפעול דווקא שם"

נירלט הוקמה במהלך שנות ה-80 על ידי שני קיבוצים: נירים וניר עוז, שבשטחו גם הוקם המפעל. היא החלה כחברת מוצרי איטום, ובשנות ה-90 התמזגה עם חברת אוניברקול המייצרת צבעים. כיום היא חלק מקבוצת אינרום הציבורית הנסחרת בבורסה בתל אביב ומהווה חלק ממדד תל אביב 125.

בין מוצרי החברה צבעים לקירות, ציפויי צבע חיצוניים ("שליכט"), צבעי עץ ומתכת, מוצרי איטום, צבעים לתעשייה (סולבנטים) ואבקות אלקטרו-סטטיות המשמשות לצביעה על משטחי מתכת, אותם מייצרת החברה במפעל נפרד בנתניה, העיר שבה יושבים גם רוב אנשי המכירות וההנהלה. החברה מעסיקה כ-400 עובדים, מחציתם במפעליה, והשאר ברובם עוסקים בשיווק ומכירות. סך הכנסות החברה השנתיות עומדות על 450 מיליון שקל, נתון המעניק לה על פי ההערכות נתח של כ-30% משוק הצבע ומוצרי האיטום בישראל.

לוטן השבוע על רקע המפעל השרוף

לוטן הצטרף לחברה כמנכ"ל בשנת 2019, לאחר ששימש בשורת תפקידי ניהול בכירים במשק, בין היתר כמשנה למנכ"ל קבוצת אסם (נסטלה ישראל) ומנכ"ל חטיבת המזון המוכן בחברה, מנכ"ל קבוצת נגב קרמיקה, מנכ"ל טבעול ומנכ"ל פלסטרו. אל נירלט הגיע לאחר 3 שנים כמנכ"ל מפעל הפיס.

לדברי לוטן, יתרונה היחסי של החברה הוא בחדשנות. "ההתמחות שלנו היא בהקשבה לצרכנים, להבין מה הם צריכים ולפתח להם פתרונות. ככל שאתה מפתח יותר פתרונות כאלה אז אתה מוערך כחדשני יותר, אם זה פתרון שמאפשר לצבוע מהר יותר, או לכסות שטח גדול יותר. גם לא כל הצבעים באותה רמה וכשאתה בעל חברה גדולה אתה רוצה שכשהם נוגעים בצבע שלא יעשו טעויות. בסוף כשאתה צובע חדר, 80% מהעלות זו העבודה ורק 20% הצבע. אז אנחנו בעצם כלי, ואותו אנחנו מנסים לשכלל".

לצד שני המפעלים הקטנים, היה המפעל המרכזי שנשרף אחראי ל-כ-70% מהייצור. רק שבועות ספורים לפני הארוע, סיימה החברה הקמת שני פסי ייצור חדשים בהשקעה של 50 מיליון שקל. "כשהגעת לשם, היית מבין את העוצמה של נירלט. מעולם לא נופפנו במיקום של המפעל, זה לא היה עקרוני. הרעיון היה שניתן את המוצרים הכי טובים שיש בשוק, שנבוא עם החדשנות שהלקוחות רוצים וצריכים. לא חשבנו שהמיקום שלנו הוא קריטי".

"כרגע יכולת הייצור שלנו היא על 20% לעומת העבר. אנחנו לוקחים קבלני משנה, ומייצרים בכל מקום משהו. יש לנו ספק אירופאי שמייצר עבורינו את המוצרים האקריליים שלנו. יש ספקים ישראלים, במפעל של 'דקוליין' נייצר קו מוצרים אחד, ובמקומות אחרים קווי מוצרים אחרים. אף אחד מהמקומות הללו לא מספיק כדי לפצות על כושר הייצור שאבד, אבל זה נותן בסיס התחלתי"

שיחות ראשונות על הקמתו המחודשת של המפעל כבר מתקיימות, כשלדברי לוטן הפעם צפוי המפעל להיבנות באופן הרבה יותר יעיל ויפה, שכן המפעל הקודם התפתח טלאי על טלאי, בהתאם להתרחבות החברה. "אנחנו נחזור לניר עוז, ואנחנו היום יותר חדורי מטרה מאי פעם שיהיה שם מפעל חדש מדוגם ויפה. קוראים לאזור הזה עכשיו חבל התקומה. אני מאד מאמין בזה. אנחנו באים משואה כרגע ואנחנו חייבים להראות תקומה".

בשבועות שאחרי המתקפה שמענו מפונים שאומרים שלא יחזרו ליישובי העוטף אלא אם האיום של חמאס יוסר לחלוטין. נירלט כחברה שותפה לגישה הזו?
"קודם כל אני לא גר שם ואי אפשר להשוות אותי למי שזה היה מקום מגוריו. הטראומה הפסיכולוגית שאתה גר בבית עם גינה ונדנדות, והנכדים באים לבקר ומישהו נכנס ורוצח או חוטף אותם, זה לא משהו שאני אמור או יכול לשפוט.

"אני אישית מאמין שאם מחר הקיבוץ ומפעל נירלט יעבירו את הכל לאופקים או לקריית גת, אז אנחנו בעצם מעבירים את הגבול לשם. אז עכשיו האיום יהיה על אופקים וקריית גת. בזה שלא נבנה שם הכרזנו עליהם כמנצחים. גם אם נשמיד את עזה אבל נברח מהעוטף ונשב כולנו בתל אביב - הם ניצחו.

"לכן, צריך לטפל באיום, ומרגע שטיפלת באיום אז המקום שאתה נמצא בו אמור להיות בטוח. אני מקווה מאד שהמדינה לומדת שהאופן שבו שמרנו על הגבול עד היום, לא מספיק להבטחת הביטחון בעתיד. אנחנו כישראלים חייבים להרגיש בטוחים לגור בעוטף ולהקים שם מפעלים, ואנחנו בנירלט ללא ספק מאמינים שחלק מהתקומה זה להיות מפעל שפועל דווקא שם".

בהקשר הזה ללוטן יש גם מילים טובות לומר על הממשלה: "אני לא יכול להגיד שהממשלה היום לא מבינה את זה ולא נמצאת איתנו, הם כן. שר הכלכלה ניר ברקת כבר ביקר במפעל, מנהלת התקומה תבקר בו בקרוב. המדינה עוזרת ונתנה לנו גם מקדמה יפה (ע"ס 100 מלש"ח, נ"ב) כדי שנשרוד את התקופה על חשבון הפיצויים. אני חושב שהמדינה מבינה שהיא חייבת להקים את הקיבוצים מחדש וחייבת להקים את המפעלים שם, וחייבת לקיים ביטחון".

"ככל שנתעכב בחזרה לייצור, השוק יסבול והמתחרים ייהנו"

עד הקמתו המחודשת של המפעל, נוקטת החברה מספר צעדי שיאפשרו לה להמשיך לספק את מוצריה, גם אם בכמויות קטנות יותר. לפני כשבועיים רכשה את יצרנית הצבעים "דקוליין" הפרטית, שלה מפעל באזור התעשייה של עמק חפר, תמורת 63 מיליון שקל. לצד זאת כבר חתמה החברה על הסכמים עם שורה של יצרני משנה קטנים – בארץ ובאירופה.

"כרגע לא ניתן לשקם את יכולת הייצור לחלוטין, אז אנחנו לוקחים קבלני משנה, ומייצרים בכל מקום משהו. יש לנו ספק אירופאי שמייצר עבורינו את המוצרים האקריליים שלנו. יש לנו ספקים ישראלים וכל אחד עושה משהו. במפעל של 'דקוליין' נייצר קו מוצרים אחד, ובמקומות אחרים קווי מוצרים אחרים. אף אחד מהמקומות הללו לא יספיק כדי לפצות על כושר הייצור שנירלט היתה בו, גם לא 'דקוליין', אבל זה נותן בסיס התחלתי ולכן הלכנו על העסקה. היא ללא ספק שחקן מכובד בשוק הישראלי".

המותג דקוליין נשאר?
"בהחלט. לדקוליין יש את השוק שלה, שלא דומה לשוק שלנו, וננסה לשמר אותו. אנחנו עובדים בעיקר עם בתי מסחר, או מול חברות ענק כמו דניה ותדהר. דקוליין פונה בעיקר לקבלנים קטנים יותר, שבונים וילות או בניינים קטנים. לדקוליין יש מקום בשוק הזה ואנחנו נשמר אותו".

נכון להיום, מהן יכולות הייצור שלכם ביחס לעבר?
"כרגע זה 20%. רק סולבנט ואבקות. את הצבע, שזה הבסיס שלנו, מה-7 באוקטובר לא מכרנו בכלל. אנחנו מתחילים לייצר בחו"ל, ואנחנו מייצרים אצל עוד 2 קבלני משנה לפחות בארץ, ואני חושב שהחל מהשבוע כבר יוכלו לראות את המוצרים שלנו - השפכטל, הסיד והצבעים האקריליים - בשוק. ככל שהזמן יעבור, כושר הייצור יהיה יותר גדול. הלקוחות מחכים למוצרים שלנו, הם הזמינו יותר מכרגיל כדי לתמוך, ולאט לאט נצליח לאזן את הביקוש.

"החלק הכי מחבק הוא של חברות בנייה שאמרו לנו 'אנחנו עכשיו נקנה רק מכם'. הציעו להכניס אותנו חזק למפרטים, כלומר להגדיר לקבלני הביצוע והמשנה שלהן שימוש במוצרי נירלט כחלק ממפרט הפרויקט, ויש כאלה שאפילו הציעו לעשות הזמנה לכל 2024, כשנהיה בטוחים בכושר הייצור שלנו. זה מחמם את הלב"

"בסוף נגיע לרמות שהיו לנו, ההבדל היחידי שנרוויח מעט מאד כסף, כי אנחנו משלמים כמובן לכולם, בעיקר לאירופאים, כדי לייצר משהו שהיינו מאד יעילים בייצור שלו בעצמנו. כשאתה עושה את זה דרך צד שלישי, הכל עולה יותר כסף. בניית מפעל הקבע מחדש היא בסוף הפתרון".

ההיעלמות שלכם מהשוק עשה משהו לרמת המחיר בשוק? יש מחסור בצבע בארץ?
"אני חושב שלא, משתי סיבות. הראשונה – מכרנו בבתי מסחר. יש להם מלאי, ולוקח זמן עד שהוא נגמר. הסיבה השנייה היא שגם השוק התכווץ מאז תחילת המלחמה. כשאין לך עובדים פלסטינים וגם הרבה פועלים זרים שעזבו, אז פעילות ענף הבנייה מאד התכווצה. אז אני לא חושב שבאוקטובר היתה בעיה. אבל ככל שנתמהמה בחידוש הייצור, הענף יתחיל לסבול והמתחרים יהנו מזה. לכן אנחנו מאד שמחים שאנחנו עכשיו חוזרים לשוק".

"חברות בנייה אמרו לנו, 'אנחנו עכשיו קונות רק מכם'"

את היחס של ענף הבנייה לנירלט מאז ה-7 באוקטובר, מגדיר לוטן כ"חיבוק חם", אשר בא לידי ביטוי בגידול בהזמנות: "אני חושב שהשוק שמרבה להזמין מאיתנו היום מתחלק לשניים. חלק מאד דואג לנו ומפגין אמפטיה באמצעות הזמנת החומרים. ויש גם חלק שהוא מאד פרקטי - אם התחלת פרויקט עם צבעים או שליכט של נירלט אתה לא יכול להמשיך עם מישהו אחר. הירוק שלנו לא נראה כמו הירוק של מישהו אחר, ועם מה שהתחלת צריך להמשיך.

"החלק הכי מחבק הוא של חברות בנייה שאמרו לנו 'אנחנו עכשיו נקנה רק מכם'. זו הדרך שלנו לחבק. אנחנו יכולים לתרום לפה או לשם, אבל אנחנו יכולים גם לחזק את עוטף עזה על ידי זה שאנחנו תומכים בחברות שנמצאות בעוטף. היו הרבה כאלה שפנו אלינו וזה מאד מחמם את הלב".

מה הפעולות בשטח שאותן חברות עשו?
"הציעו להכניס אותנו חזק למפרטים, כלומר להגדיר לקבלני הביצוע והמשנה שלהן שימוש במוצרי נירלט כחלק ממפרט הפרויקט, ויש כאלה שאפילו הציעו לעשות הזמנה לכל 2024, כשנהיה בטוחים בכושר הייצור שלנו, וזה מאד יפה".

באילו חברות מדובר?
"הרבה מאד חברות פנו אלינו, אני לא רוצה לנקוב בשמות כי להגיד רק חלק מהן ולא אחרות יהיה לא הוגן. אבל המובילה של קו החשיבה הזה זו תדהר . יו"ר תדהר גיל גבע מוביל ניסיון של תעשיות הבנייה לחבק את הדרום, לאו דווקא נירלט, גם חברות נוספות שפועלות באזור, ובמסגרת הזו הוא הגיע גם אלי".

לסיום, יש לך מסר לענף?
"אני חושב שהענף בשנים הקרובות הולך לחוות דווקא צמיחה. אל"ף, כי המדינה עכשיו בצמיחה, ובי"ת - בגלל שהרבה דברים נפגעו ונצטרך לבנות אותם. אני רוצה להודות לענף על האמפתיה והסימפתיה והחיבוק שהענף הזה יודע לתת לנו כספק שלו, למרות שאנחנו ספק יחסית קטן. כל הקבלנים שטרחו לשלוח מייל או מסרים כאלה ואחרים כדי להגיד 'אנחנו פה', אנחנו מאד מעריכים את זה.

"בסופו של דבר, הדרך לתמוך באזור העוטף והדרום זה לצרוך בו בעתיד מוצרים ושירותים יותר ממה שנעשה בעבר – בין אם זה ירקות ופירות, בין אם זה צבע, ובין אם כל דבר אחר".