כבר לא מחסן מחניק ואפור: כך תעשו מהפכה במקלט הבניין

המקלט בבניין המשותף נתפס לאורך שנים כמחסן במקרה הטוב, ובמקרה הפחות מוצלח כאתר לא נגיש שרוב דיירי הבניין כבר שכחו מזמן מקיומו. אירועי השבועות האחרונים הדגישו את החשיבות שבאותו שטח משותף ונשכח, אלא שלמרבה הצער, גם לאחר שהמקלטים פונו ונוקו, הם עדיין רחוקים מלהחשב כשטח נעים לשהייה. ואולם לדברי מעצבי פנים שעמם שוחחנו, אין מדובר בגזירת גורל, ובמספר צעדים לא מסובכים יוכלו דיירי הבניין להפוך את המקלט לאזור נעים ומזמין, ולא פחות חשוב מכך – מרגיע.

"כשמדברים על מקלט, זה חדר מאוד משמים, מאוד אפור תרתי משמע, עם פתחי אוורור, צינורות, מפסקים - מרחב שלא נעים לשהות בו", אומרת המעצבת  קרן גנס. "המטרה היא ליצור מרחב שיהיה חלק מהעיצוב הכללי של הבניין וישרה אווירה ורוגע. מבחינה פונקציונליות ונגישות צריך להבין כמה דיירים יש, מה הפונקציות הנדרשות, כמה ילדים, כמה מבוגרים, למשל בשעת חירום שיהיה מקום לפתוח מיטות ומזרנים". 

נקודה נוספת שהיא מציינת היא ניידות החפצים: "בתכנון צריך לחשוב על עיצוב גמיש, כלומר אחסון נייד מינימלי, ליצירת חלל מרווח ופתוח ביומיום, כי אז מקלטים משמשים להתאספויות וכנסים של ועד הבית, ובשעת חירום יש לך גמישות להזיז דברים כמו כורסאות נפתחות למיטה, כיסאת מתקפלים, מזרנים מגולגלים. דברים שיש להם גמישות וניידות לעומת ספרייה גדולה שאתה לא יכול להזיז וחוסמת את המקלט".

גנס ממליצה להשתמש בצבעים בהירים. "אני חסידה של שימוש בצבע, מבחינת העיצוב זה האימפקט הכי גדול והכי זול שיכול להיות במקלט. בדרך כלל לא צובעים את המקלט, כי לא משקיעים בו, זה חדר שאנחנו לא משתמשים בו. לא הייתי הולכת על צבעים חזקים אלא בהירים, פסטליים, כי זה חדר חשוך מבחינת תאורה טבעית.

"לצבוע את הצינורות ופתחי האוורור, משהו עם קריצה שגורם לחייך" 

"אתן עוד טיפ, להשתמש בדברים המכוערים - בתשתיות, בצינורות, בפתחי האוורור - ככלי עיצוב, כמשחק של צבע, לצבוע אותם בקטע מדליק, לקחת את הצינור להפוך אותו לחלק מפרצוף או לשמש, או מפסק שאתה מוסיף לו עיניים ושפם. לקחת למשהו עם קריצה שגורם לך חיוך. דלת מקלט, מכיוון פנים המקלט צריכה להיות ברורה, כשעומדים בכללי הנגישות והבטיחות, אבל דווקא כדאי לעצב באופן מובחן, אולי סטיקרים, דברים שמשדרים אופטימיות" 

היא גם מדגישה את החשיבות של שילוב לוח כתיבה או לוח מודעות. "זה מאוד חשוב במקלט, יכול לשמש להודעות לזמן חירום וגם מסרים טובים להשראה, חצי קיר או חלק ממנו שמשמש כלוח מודעות. דבר נוסף זה תאורה מספקת, המון פעמים שמים רק את המינימום, אפשר להוסיף למשל פינה שתשמש לשינה באור מעומעם וכמובן אור לשעת חירום, ליצור על ידי תוספות של תאורה פינות אור אינטימיות יותר".

דבר חשוב נוסף לדעתה היא פינת מרגוע עם פופים, מקום לקרוא, או פינת ספרים. "לא במובן של ספרייה אלא מדפים ניידים. וגם אותם הייתי משלבת במסגרת הצבעים, משהו שהוא יותר בית. במקלט אנחנו מרגישים הכי רחוק מהבית. אני מאמינה שהמקום שאתה שוהה בו משפיע על התחושות, להרגיש קצת בבית מהמקום שהכי רחוק מבית. כשאתה נמצא במקום מנוכר זה מעורר תחושות של פחד וחוסר ביטחון ורצון לצאת, וכל מה שציינתי זה הפוך, מעורר בך חיוך ויכול לחזק את הקשר בין הדיירים, כמו להוסיף משחקים או צביעה או קישוט".

להכניס וילון ולצבוע את התקרה ולא רק את הקירות 

לדברי מעצבת הפנים מיטל צימבר, "הגישה שלי בכל מקום מעוצב, בטח במקלט שאין בו אור טבעי, זה להכניס תאורה מגוונת, לא פלורסנטים פשוטים אלא לייצר תרחישי תאורה שונים. יש סכמה של סוגי תאורה שאנחנו יכולים לחשוב עליהם שישתלבו עם התאורה התקנית".

"כיוון שאין חלונות, הייתי מכניסה וילון, כי הוא מייצר אווירה פסטורלית כאילו אתה לא במרתף, אתה מסתיר את הקיר. אם זה לא תקני, אפשר לשים טפט שיש לו המון צבעוניות וצורות, ואפשר לשים טפט של יער או משהו עם קו כמו ים שמאפשר לראות אופק רחוק. אפשר לצייר. אני מאוד בעד לצבוע תקרה ולא רק קירות. לתת גיוון. להוסיף ערסלים וצמחייה שנופלת מהתקרה - זה נותן למקלט אווירה עדינה ויותר נעימה למרות החיסרון העצום בתאורה ובאוויר. כדאי  שיהיו צבעים עדינים ולא צועקים, עד שניים-שלושה צבעים. 

"אפשר להוסיף לוכד חלומות ולשלב כלי נגינה כמו חליליות או גיטרות, לתלות על הקיר, כדי לתת אפשרות למישהו שנכנס ויודע לנגן ויוכל לייצר אווירה. זה יכול להיות נחמד אפילו לעשר דקות במקלט כשיש למשל ילד צורח. הייתי בכפר סבא במקלט שמושכר במהלך השנה לחוגי יצירה, וזה העביר את האזעקה כאילו לא הייתה אזעקה. אני אוהבת לשלב שטיחים ופינות ישיבה, בהתאם לגודל המקלט. אפשר לייצר פינת קפה עם מקרר קטן, עם דברים קטנים שנשארים לטווח ארוך, כמו פירות יבשים.

לדברי צימבר, לא כדאי להעמיס ברהיטים כבדים וגדולים, למשל ספרייה. "מותר להביא ספרייה אבל יש ספריות שבנראות שלהן כבדות. צריך לבחור את הריהוט ופרטי העיצוב בצורה עדינה ורכה. לא יודעת עד כמה אפשרי, אבל  הייתי משלבת מחשב ופלייסטיישן, כדי להעביר את השעות ולא להרגיש שאתה מתחת לפני האדמה". 

"במגמת הממ"דים יש המון סוגי פילטרים והמון שאלות, האם מותר לסגור, האם מותר לפרק, מתוך החשיבה שזה מכער את החלל כי היום הממ"ד משמש גם חדר בבית. העצה שלי היא לא לפרק ולא להוריד אלא להסתיר על ידי וילון או תמונה".

"כמעט כולם משנים את התאורה בממ"ד לכזאת שאינה תקנית" 

למרות האמירות על השימוש בתאורה, לבני כוהנר, יועץ תאורה לחברת התאורה אלפינה, יש אמירה ברורה לגבי מה נחשבת תאורה תקנית במקלט. "צריכים להבין שאנחנו תחת חוק במדינת ישראל, לא מורשים לעשות שום תאורה מלבד תאורה מוגנת ופעם גם רצו תאורת חירום. זה אומר תאורה הרמטית, פעם זה היה מפלורסנטים, היום לדים, גוף די מכוער, אבל זה החוק. הוא לא מאפשר לשים מנורה יפה לחדר ילדים, כי שאם גוף התאורה יתפוצץ, הוא לא יפגע ביושבים מתחתיו, הוא אטום לגזים וכדומה. צריך לחשוב מלחמה, זה מבחינת החוק. אחרי טופס 4 אנשים עושים מהממ"ד חדר רגיל, וכמעט כולם משנים את התאורה לתאורה לא תקנית".

"במקלט ציבורי לעומת זאת לא משנים את התאורה אבל זה גם מחויב בחוק. הגופים ההרמטיים הם גם מאוד גדולים, יש גופים כאלה בצורה עגולה ומוארכת ולעולם הם לא יהיו עשויים מזכוכית, אלא מפוליקרבנט או פלסטיק.

הוא מתייחס גם לתאורה דו תכליתית בחירום: "אם החשמל נפסק במקלט אז צריכה להיות תאורה לשעה וחצי לפחות באמצעות סוללות, לפי חוק. אם רוצים לייצר אווירה אפשר לבחור בין גוון ואור קר לחם, יש אנשים שמעדיפים את הקר כי הוא יותר בהיר ויותר עושה אור לעין, או אווירה חמה שיותר נינוחה לילדים צעירים, להרגשה שאתה לא במקלט".

אורית נבו, דוברת איגוד המתכננים, מוסיפה זווית לגבי מקלטים ציבוריים: "יש מגמה של העיריות של הנצלה של שטחי ציבור ועיריות שנותנות מקלטים בשוטף לטובות פעילויות,כמו חוגים, קבוצות לקשישים וכדומה. אלו מקלטים שמראש היו זמינים לציבור, לא צריך לנקות ולהשמיש אותם בימים הראשונים של המלחמה,  למרות שביום-יום תמיד יש קונפליקט האם לתת מקלט לטובות הפעילויות האלו, כי זה גם כאב ראש של ביטוח, אחריות, ניקיון וכדומה" .