מהנדסי הערים מתכוננים ליום שאחרי: "הריצה למרחב מוגן קומתי או דירתי לא צריכה להיות פריווילגיה"

מלחמת חרבות ברזל העמידה לראשונה את כל שטחי מדינת ישראל תחת איום טילים. בעוד שערי דרום ומרכז הארץ מתמודדות עם ירי יומיומי מרצועת עזה, בצפון הארץ מדובר כרגע בעיקר באיום שעלול להתממש בכל רגע מכיוון לבנון, ואפילו אילת המרוחקת מצויה כעת תחת איום הח'ותים הפועלים מתימן.

היקף האיומים העלה פעם נוספת את הצורך במיגון כולל בכל יישוב וישוב, כאשר הכתובת המרכזית למתן המענה היא הרשות המקומית - בין אם במוסדות החינוך ובמרחבים הציבוריים, ובין אם בקידום מדיניות המעודדת התחדשות עירונית הכוללת הקמת ממ"דים. שוחחנו עם כמה מהנדסי ערים, חברי איגוד מהנדסי הערים, להבין מה סטטוס המיגון העכשווי ברשויות שלהם, מה הפעילויות שלהם בזמן המלחמה, מה הצרכים שלהם על רקע המלחמה ואיך הם רואים את היום שאחרי.

זהרה ישי היא מהנדסת מועצה אזורית בני שמעון בצפון הנגב, אחד היישובים במעגל השני לאחר עוטף עזה. המועצה מורכבת מ-8 קיבוצים, 4 מושבים ויישוב קהילתי חדש. לדבריה, "המושבים והקיבוצים מאוד ותיקים והוקמו בשנות החמישים. כל פעם שהיה סבב לחימה ביקשו היתרים לממ"דים. אני מתארת לעצמי שכבר אחרי הסיפור הזה הביקוש יעלה. הרבה קיבוצים ומושבים רוצים ממ"דים, כל אחד בזמן שלו, אם יש לו כסף".

יש דברים שהמועצה עשויה להקל?
"מנסים מאוד להקל על בירוקרטיה, בהנדסה מול הוועדות ואנחנו מדברים על פטור לממ"דים מהיתר. אמרנו שאחרי שהנושא יירגע צריך לעשות לכל יישוב תוכנית אחת כמו תוכנית בינוי ולהגיש לפיקוד העורף. תוכנית אחת של מהנדס וייצא היתר אחד לכולם ביחס לממ"דים. אנחנו לא יודעים אם פיקוד העורף ירצו לעשות דבר כזה. כרגע הם עסוקים מעל הראש".

עניין נוסף שעלה לתודעה הוא הסכנה שעשויה להיגרם בשל החשיפה של התוכניות לציבור הרחב. "מיד אחרי שהתחילה המלחמה הפסקנו לשדר את ה-gis (מערכת מידע גיאוגרפית) שלנו וחסמנו מידע על היתרי בנייה שלנו. אנחנו יודעים שבאופקים ובשדרות המחבלים הסתובבו עם תוכניות, למשל של תחנת המשטרה של אופקים. אסור שזה יקרה" 

עם זאת לדבריה, בעבר נכוו תושבי המועצה מקבלנים שבנו מיגוניות ללא היתר: "לפני שנתיים אחרי סבב לחימה, בזמן הקורונה, עשינו מפגש גדול לכל התושבים והצענו חמישה קבלנים שהתחייבו לתת מחיר טוב ולהוציא היתר מהר. מאוד התבאסנו שהיו קבלנים שהתחילו ביצוע בלי היתר. היו שישה ממ"דים ביישוב אחד ללא היתר, אנשים מבוגרים שעבורם בוצעו העבודות לא הבינו, והיינו צריכים לתת צו הפסקת עבודה, וזה היה מאוד לא נעים. בלי היתר זה לא שווה כלום. בקיצור, מאוד היינו רוצים אחרי המלחמה לפנות לקיבוצים למגן בממ"דים, והיינו רוצים לעשות הסדרה בתוכנית אחת ויכול להיות שעוד קיבוצים יצטרפו אלינו".

יש דברים שאתם עוסקים בהם תוך כדי לחימה?
"קיבלנו מיגוניות מפיקוד העורף. תוך יום סידרנו אותן".

נושא נוסף שהיא עוסקת בו הוא פתרון זמני לתושבי העוטף: "משרד השיכון ומתכנן המחוז פנו אלינו לתת אופציה ליישובי העוטף, שכולם שם קיבוצים, להקים מחנה זמני צמוד לקיבוצים שלנו כדי שהקיבוצים יוכלו לתת שירותים החיוניים לקיבוץ. ראש המועצה יצא באמירה חד משמעית שמקבלים בידיים פתוחות ללא תנאי את קיבוצי העוטף, ונקים עם משרד השיכון ומינהל התיכנון מחנות זמניים לכל יישובי העוטף. הקהילה פה דומה לקהילות הקיימות בעוטף וייתנו להם מה שנגזל מהם, ביטחון כי אנחנו יותר מרוחקים יותר, וחינוך, וקרבה למקומות התעסוקה שלהם. כל אחד מהקיבוצים נתן שטחים לא מבוטלים לתכנן אופציה כזו".

פגיעת רקטה במהלך המלחמה (דוברות מד''א)

עניין נוסף שעלה לתודעה הציבורית בכלל, ובקרב מהנדסי הערים בפרט, הוא הסכנה שעשויה להיגרם בשל החשיפה של התוכניות לציבור הרחב. "מיד אחרי שהתחילה המלחמה הפסקנו לשדר את ה-gis (מערכת מידע גיאוגרפית) שלנו וחסמנו מידע על היתרי בנייה שלנו. כבר לא רואים אותם במערכת. אנחנו יודעים שבאופקים ובשדרות המחבלים הסתובבו עם תוכניות, למשל של תחנת המשטרה של אופקים, גם בשדרות הם הכירו את המבנים ואת הרחובות, אסור שזה יקרה. אני רוצה לפנות למנהל התכנון ולהפסיק לחייב לפרסם היתרי בנייה. חופש המידע לא גובר על ביטחון התושבים".

בת ים: "הבעיה היא בעיקר בגני ילדים שלא נבנו בהם מקלטים"

גם ערי המרכז ספגו במערכה הזו ירי טילים, ולא מעט פגיעות ישירות. לדברי מיכל מאיר, מהנדסת העיר בת ים, "בבת ים רוב הבנייה נעשתה לאחר שנת 68', כך שברוב הבניינים יש מקלטים. אז נכון שאין בבניינים מהסוג הזה ממ"ד, אבל המקלטים מספקים הגנה בפריסה מלאה. הפערים הגדולים שלנו הם בעיקר בגני הילדים שלא נבנו בהם מקלטים. אנחנו פועלים מהר כדי להשיג ממ"מים, מרחבים מוגנים מרחביים או מוסדיים, וזה מאוד מורכב כי יש עשרות רבות שאנחנו מנסים למגן.

בניית ממ''ד בבת ים (דוברות עיריית בת ים)

"בעניין ממ"דים יש מורכבויות בבניינים שנמצאים בתהליכים. לא יודעת להגיד חד-משמעית, אבל אנחנו מעריכים שב-20% מיחידות הדיור יש ממ"דים.  הממ"דים רלוונטיים לסוג הטילים שקורים כרגע. אנחנו שמחים מאוד שיש מקלטים בבניינים. בטילים שיגיעו מהצפון המקלטים מהווים כלי הגנה טוב יותר מהממ"דים בתמ"א 1. אנחנו בפירוש מוודאים שיש כיסוי לכל הבניין. אנחנו יודעים היום שממ"דים הם אפקטיביים יותר כשהם חלק מתוך הבינוי, תמ"א 38 -2 או התחדשות מלאה. יש יוזמה לממ"דים פרטיים ללא היתר במבנים של עד 2 קומות, אך בבת ים יש מעט כאלה".

לדברי מיכל מאיר, מהנדסת העיר בת ים, "בבת ים רוב הבנייה נעשתה לאחר שנת 68', כך שברוב הבניינים יש מקלטים. אז נכון שאין בבניינים מהסוג הזה ממ"ד, אבל המקלטים מספקים הגנה בפריסה מלאה. הפערים הגדולים שלנו הם בעיקר בגני הילדים שלא נבנו בהם מקלטים"

מה אתם עושים בזמן הלחימה?
"החוסן של החברה שלנו תלוי בשגרה של מוסדות החינוך והעסקים. לכן אנחנו עושים כמה שאפשר בשבועות האחרונים כדי לייצר דרך קבלנים את אותם ממ"מים ולהביא אותם לשטח. הבעיה היא שקצב הייצור נמוך והעלויות גבוהות, ואין גם הבטחה לשיפוי ופיצוי. אז אנחנו פורצים את התקציב. מדובר בעלות של 200-250 אלף שקל ליחידה, ודרושים לנו עשרות רבות. חשוב שהמדינה תתגייס לעניין, גם באמצעי הייצור וגם בשינוע ובהבטחה כלכלית שלא תקריס ערים. בת ים עוד במצב כלכלי טוב, אבל יש רשויות פריפריאליות יותר שצריכות סיוע, ולהן ההגנה צריכה להיות מיידית".

עדיין אין עזרה מהמדינה?
"לא. ראינו את זה גם בקורונה. הראשונים להתארגן זה הרשויות, יש להן כוח ארגוני מאוד חזק. אנחנו פועלים עם חמ"ל ברמה יומית עם הערכות מצב יומיות. המדינה לא שותפה איתנו באותו קצב. אם המטרה להחזיר שגרה של חיים ככל הניתן, חשוב שהמדינה תמצא מענים לאמצעי הייצור והשינוע והמיגון לבתי ספר וגני ילדים בקצב מהיר מאוד, שערים לא יהיו תחרותיות אחת עם השנייה".

יש שיח עם הממשלה?
"שיח קיים. אנחנו מודאגים מזה שהסיטואציות של בטיחות באתרי הבנייה לא רק שלא  מקבלות מענה, אלא גם מקבלים אמירות מהממשלה של 'תפתחו ויהיה בסדר'. שר הפנים מבחינתו מקבל את כל עיטורי העוז".

בת ים היא משלוש העיריות (לצד רמת גן וגבעתיים) שלא פתחו את האתרים עד להתערבות בית המשפט. למה?
"זה לא סתם שלוש העיריות האלו. הן הכי מאופיינות במרקם בנייה מאוד צפוף, שבכל הליכי בנייה יש סיכון לאירועי חירום. אם משאיות ומנופים נכנסים וצריך לפרק סחורה בשעות מסוימות, ואפילו עובדים, בשעות מסוימות אנחנו יודעים מה המשמעות של הפקקים אם קורה אירוע שמחייב פתיחת צירים, זה בלתי אפשרי. להגיד לאנשים תעבדו בשביל כלום ושום דבר גם יוצר כאוס. ברור שיש קונפליקט. נדרש לצורך זה אמצעי אבטחה, ביטחון, יצירת מענים רוחביים, במיוחד בערים צפופות"

מה צריך לקרות ביום שאחרי?
"אנחנו חיים במתכונת חירום הרבה שנים, ובכל פעם אירועי החירום מטים אותנו מהחלטות איכותיות להחלטות מהמותן שעשויות להיות פופוליסטיות. אנחנו נמצאים במעברים לא פשוטים בכלל בכל ערי המרכז מהתחדשות בניינית להתחדשות מתחמית ומרקמית שלמה. הצוותים ההנדסיים משקיעים את כוחם לייצר את השינוי הזה. חייבים לוודא שאין מקום לחקיקה פופוליסטית שמסיטה אותנו מהפתרונות ארוכי טווח שנותנים מענה לכולם.

פגיעת רקטה בדרום במהלך הלחימה (דוברות מד''א)

"המענים הספורדיים ייתנו מענה למספר יחידות דיור קטן אבל הם יטו את השוק ויבלבלו אותו, במקום שכולנו נהיה מרוכזים בזה שהתחדשות עירונית היא ההגנה הכי חזקה לעורף במרכזי הערים, שמביאה בחשבון את כל הרכיבים ולא רק מענים מידיים של ממ"דים, במיוחד אם יש מקלטים ומיגונים זמניים ולוודא שמגבירים את התקציבים לכל הליכי התחדשות עירונית ומורידים מיידית את  כל החסמים, נותנים לוועדות המקומיות לקבל החלטות, מורידים את כל ההליך ההיררכי שכופה עלינו לעבור דרך ועדות מחוזיות ויוצר כפל תכנון ולוחות זמנים לא סבירים".

לוד: "אנחנו בצו השעה להקים בניינים עם מרחב מוגן דירתי"

לדברי גל גבריאל, מהנדסת העיר לוד, "אנחנו עדיין לא פנויים לחשוב על היום שאחרי. הצורך היה ידוע מראש, צו השעה של מדינת ישראל לאורך הרבה שנים זו התחדשות עירוניות,  הריצה למרחב מוגן קומתי או דירתי לא צריכה להיות פריווילגיה. לכן צריך להחיש את כל התוכניות והמימושים של ההתחדשות העירוניות.

"את התוכניות אפשר לקדם ביעילות רבה במערכות תכנון מתקדמות כמו הוותמ"ל וגם הוועדות המחוזיות מכירות את החסמים ומכירות בצורך לפתור ביעילות את החסמים התכנוניים של מתחמי פינוי-בינוי בתוכניות מפורטות, אבל יש לא מעט חסמי ביצוע. אם בשכונה חדשה אפשר יחסית לשים מהר תשתיות ברקע, בהתחדשות העירונית כל המערכת היא של 100 תושבים ולוקח זמן עד ההסכמים על הקרקע, שהרבה פעמים היא קרקע מדינה".

מה הסטטוס שלכם בלוד מבחינת מיגון?
"המצב שלנו בלוד מבחינת כיסוי מקלטים הוא כיסוי טוב מאוד, מעבר לפעולות ההנדסיות מוודאים שכל המקלטים ערוכים, זמינים, פתוחים ומשופצים. עשינו את האימות לנגישות למקלטים, ברדיוסים של 100 עד 150 מטר בדקה וחצי, בכל השכונות הוותיקות מכוסים מבחינת מקלטים ציבוריים, כיסוי כמעט מלא, מבחינת המקלטים הציבוריים המצב טוב, אבל לא כל האנשים ירוצו למקלט, כמו מבוגרים, הורים עם תינוקות, ולכן אנחנו בצו השעה להקים בניינים עם מרחב מוגן דירתי.

"המסר העיקרי - צריך לזרז את התוכניות ולהבין מה הפערים במימושים, יש בלוד 3-4 פרויקטים שהיה אפשר לתת להם היתר לפני שנה, ואנחנו עדיין בלי עסקת מכר של רמ"י, וזה מצב לא טוב. נדרשים משאבים לגופי השלטון הללו. צריך לשחרר בירוקרטיה. יש לנו 25 אלף יחידות דיור מאושרות, נכון שלא כל המתחמים בכדאיות כלכלית".

היבט נוסף שהיא חושבת שיש לדאוג לו בזמן המלחמה ואחריה הוא ההיבט האנרגטי: "בזמן המלחמה אנחנו חושיים מהפסקות חשמל, לא יכולה להפעיל מערכי חירום, וגם התושבים נתקעים בבתים ולחלק מהם לא תהיה אספקה, ולכן בכל הנושא של אנרגיה מתחדשת ומקיימת ואגירת אנרגיה ומרכזי אנרגיה שכונתיים - יש להפסיק את התלות במערכת הארצית של אספקת חשמל כתלות מוחלטת ומרכזית ולייצר אלטרנטיבות לחירום, כמו שיש תאגידי מים צריך תאגידי אנרגיה, זה קשור גם לערים בעורף ובשיקום של הישובים בגבולות".

"שדרות צריכה לשמש דוגמה בדרכי ההתמודדות עם משברים כאלו"

לדברי חגי כהן, מהנדס העיר שדרות, שסופגת קסאמים כמעט 20 שנה ואיבדה 50 מבניה בטבח ב-7 באוקטובר, העיר שדרות ממוגנת כולה, בעקבות החלטת ממשלה שהתקבלה לפני מספר שנים לפיה לכל יחידת דיור בעיר ייבנה ממ"ד, בין אם זו דירה בבית פרטי או בניין קומות, "הזמן הוא 15 שניות להיכנס לחדר מוגן, אז ממד"ים ציבוריים או משותפים לא יכולים לפתור את הבעיה".

מה הצורך של הרשות לאור המצב?
"מבחינתנו מה שיעזור זה לא התמגנות של המרחב הציבורי, שגם כך ממוגן, בכל תחנת אוטובוס יש מיגונית, כל בית ספר ממוגן מלא. הפתרון הוא להחזיר את המצב לקדמותו, להחזיר את העוצמה ואת היכולת של השליטה של העיר בכל המוקדים שלה. אני אמון על הבינוי, להפוך את שדרות לגדולה ומשפיעה יותר, למתג את שדרות כבירת העוטף, להפוך אותה לעיר ואם מכובדת, מטרופולין אזורי, עם יחידות דיור, מתחמי תעסוקה ואזורי תעשייה ופנאי ותרבות שלא מביישים אף עיר אחרת, התחדשות עירונית , כל מה שמשפיע. ביסוס העיר זה הדבר הכי אפקטיבי שניתן לעשות.

מהנדס שדרות: "העיר צריכה להיות עיר מטרופולינית חזקה שתשמש דוגמה איך להתמודד עם משברים כאלו. יש לנו כבר עכשיו מרכז חוסן לאומי, מרכז לחיילים נפגעי טראומה. אנחנו לא רוצים לקחת את זה רק לכיוון שיזכרו את שדרות כעיר שטבחו בה 50 אנשים וסופגת קסאמים 20 שנה, אלא כמודל. רוצים לראות איך מתגברים? זאת העיר"

"בסופו של דבר, המהלך שהיה פה זה לגרום לשדרות להפסיק לצמוח, אנחנו נמצאים 800 מטר מהגדר, אנשים שבנו בית 800 מהגדר וחוו פה קרוב לעשרים שנה  קסאמים  זה לא מפריע להם. אנחנו רואים שאחרי ההסלמות שיווק הדירות עולה. שדרות פיתחה יכולת חיסון ועמידה של התושבים והעירייה, בהכוונת ראש העיר. למרות שרוצים להקטין אותנו נמשיך לבנות וניתן את השירות הטוב ביותר לכל התושבים וזה הקלף שמנצח טרור. לא נפסיק, נמשיך. יש תוכניות ותמ"ל שרצות ונמשיך בהן ביתר שאת, נמשיך גם בפיתוח אזורי תעשייה, על זה אין דיון".

מה אתם עושים עם המבנים שנפגעו תוך כדי לחימה?
"יש מס רכוש שמטפל, צוות של העירייה שמטפל, פיצוצי מים עקב פגיעות, תאגיד המים, חברת החשמל שעובדת בלי סוף, נותנים את השירות".

מה קורה אצלכם באתרי בנייה?
"אתרי בנייה זה  יותר מסובך בגלל הישענות על עובדים זרים. אבל יש כאלה שמדברים על חזרה לעבודה. הרצון שלנו הוא לחזור לרציפות תפקודית ביחד עם פיקד העורף וראש העיר. נבדוק כשהעניינים יתבהרו. האתרים עדיין לא נפתחו, זה חלק מהאינרציה, מהאווירה, העיר די ריקה".

מה אתה חושב שצריך להיות ביום שאחרי המלחמה?
"שדרות צריכה להיות עיר מטרופולינית חזקה שתשמש דוגמה איך להתמודד עם משברים כאלו. יש לנו כבר עכשיו מרכז חוסן לאומי, מרכז לחיילים נפגעי טראומה. אנחנו לא רוצים לקחת את זה רק לכיוון שיזכרו את שדרות כעיר שטבחו בה 50 אנשים וסופגת קסאמים 20 שנה, אלא כמודל. רוצים לראות איך מתגברים? זאת העיר. 

"ראש העיר מנחה כל אחד בתפקידו הוא. אני מבחינתי לבנות כמה שיותר, לפתח כמה שיותר, כמה שיותר כבישים בין עירוניים, יש לנו את כביש 333, שאמור להסתיים, נלחץ לקבל את התקציב שלו, יש לנו שתי שכונות בוותמ"ל, נלחץ כמה שיותר לסיים, תוכנית התחדשות עירונית , נלחץ כמה שיותר לסיים. כל התכנון על השולחן זה העבודה שלי 24-7".