עוד קונספציה קרסה: שוק העבודה של ענף הבנייה לעולם לא יחזור לקדמותו

השבוע נחלו ארגוני הקבלנים ניצחון בבית המשפט, שכפה על אחרונות העיריות שעדיין התעקשו שלא לפתוח את אתרי הבנייה בתחומן להגיע להסכמות שיאפשרו את פתיחת האתרים. אך היה זה רק הקדימון לבעיה גדולה יותר – אין כמעט מי שיעבוד בהם.

עד ה-7 באוקטובר היו רוב-רובם של העובדים בעבודות הרטובות בענף - פלסטינים. 100 אלף מהם טייחו, ריצפו, טפסנו וברזלו. כל אלה, כידוע, לא פוקדים את אתרי הבנייה מאז החלה המלחמה. בכך נותר ענף הבנייה עם כ-14 אלף פועלים זרים (כ-3,500 נוספים על פי הדיווחים יצאו לחופשת מולדת עם פרוץ המלחמה),ועוד כמה אלפי פועלים ישראלים, רובם ערבים אזרחי ישראל. בשורה התחתונה, על פי נתוני התאחדות הקבלנים, מצוקת כח האדם הקשה הביאה לכך שהענף נמצא עכשיו ב-25% תפוקה ביחס לימים שקדמו למלחמה.

המתווה להחזרת הוועדות המקומיות: ניתן לאשר תוכניות בהתאם למדיניות קיימת
הלמ"ס: הפגיעה בענף הבנייה היא הקשה ביותר, 62% מהעסקים בפחות מ-20% מההיקף הרגיל

רבות נכתב בשנים האחרונות על התמכרותו של ענף הבנייה לכח אדם זול ולא מיומן, על חשבון תיעוש והשקעה בטכנולוגיות בנייה מתקדמות. עד היום חשבנו שהמחיר שהענף משלם על כך הוא איכות בנייה ירודה וליקויי בטיחות – מחיר שהיה בהחלט נסבל מבחינת רוב הקבלנים. כעת מסתבר שבעצם הסיכון היה מצב של השבתה כמעט מלאה לאורך חודשים. הנה עוד קונספציה שקרסה.

מתי יחזרו הפועלים הפלסטינים? איש אינו יודע. לאחרונה פורסם כי השב"כ כבר ממליץ על חזרתם על מנת להפחית את הסיכון לתסיסה בגדה, אך לא נראה כי הדבר יקרה בזמן הקרוב. בתסריט האופטימי הדבר ייקח עוד מספר שבועות, אך רוב הסיכויים שהדבר ייקח חודשים.

ייתכן כי המשבר יתגלה בסופו של דבר כנקודת מפנה

מעבר לקושי הכלכלי המיידי, המשמעות היא שענף הבניה, יחד עם הממשלה, יצטרך לגבש מדיניות שונה בתכלית לגבי כח האדם המועסק בענף. אם עד ה-7 באוקטובר פועלים זרים היו בגדר מותרות, הרי שמעתה והלאה ברור כי מדובר בהכרח. בחודשים הקרובים יצטרכו הקבלנים המדינה להביא לכאן רכבת של עשרות אלפי פועלים כדי לחלץ את הענף מהבוץ, ומאחר שבעתיד הנראה לעין לא יחזור הענף להתבסס על כח אדם פלסטיני – אלה יגיעו לכאן כדי להישאר.

"ייתכן כי משבר כח האדם שבו נתון כיום הענף, יתגלה בסופו של דבר כנקודת מפנה בכל הקשור לתיעוש הבנייה, ומעבר לשיטות בנייה מתקדמות יותר, שיאפשרו את צמצום ההסתמכות על כח אדם לא מיומן בעבודות הרטובות"

בתוך כך, יהיה צורך לבחון את המנגנון הקיים כעת להבאתם, אשר כולל חתימת הסכמים בילטראליים מול ארצות המוצא, ומיון של העובדים בארצות המוצא. כזכור בא מנגנון זה להחליף את השיטה הקודמת, במסגרתה הובאו העובדים על ידי תאגידי כח אדם ולעתים על ידי המעסיקים עצמם. שיטה זו היתה כר פורה לתופעות לא חוקיות של גביית עמלות ודמי תיווך מהעובדים בארצות המוצא, ופגיעה בזכויותיהם כאשר הגיעו לישראל.

אמנם יש לברך על כך ששיטה נצלנית זו חלפה מן העולם, ויחד עם זאת – כעת נחשפו חולייה של השיטה הנוכחית. יש לבדוק מדוע ערב המלחמה לא נוצלו המכסות הקיימות, כאשר מתוך 30 אלף עובדים היו כאן 17 אלף בלבד, והאם אין מדובר בסרבול ובחוסר יעילות של המגנון הקיים. לזכותה של השיטה הקודמת ייאמר, שהיא לפחות עבדה. לכן ייתכן שיהיה צורך לשקול תוואי ביניים, שיחזיר את החברות הפרטיות כשחקן בכל הקשור להבאת עובדים, אך עם פיקוח הדוק יותר מטעם המדינה.

ולבסוף, אין רע בלי מעט טוב. ייתכן כי משבר כח האדם שבו נתון כיום הענף, יתגלה בסופו של דבר כנקודת מפנה בכל הקשור לתיעוש הבנייה, ומעבר לשיטות בנייה מתקדמות יותר, שיאפשרו את צמצום ההסתמכות על כח אדם לא מיומן בעבודות הרטובות. יהיה אשר יהיה הכיוון של הענף בשנים הקרובות, דבר אחד ברור. המציאות של ההסתמכות המוחלטת על כח האדם הפלסטיני, כפי שהיה ערב ה-7 באוקטובר, לא תחזור.