"השילוב בין האקלים, הצפיפות והגידול באוכלוסייה מביא את המדינה לרמת הסיכון הכי גבוהה שיכולה להיות"

נעמה מליס, מנכ"לית ובעלים של "מליס אדריכלות ובינוי ערים", מתארחת השבוע במדור ומספרת כיצד סיור שערכה בדימונה - העיר הראשונה שתכננה - השפיע על העבודה שלה עד היום, איך העבודה עם פרופ' אריה שחר ז"ל פתחה לה עולם חדש, מהי עצתה לאדריכלים בתחילת דרכם, אילו צעדים מרחיקי לכת היתה מבצעת במקומו של שר השיכון וגם מפרגנת לקולגה - מנהלת מינהל התכנון לשעבר דלית זילבר. 

חוויה מכוננת במהלך הקריירה:
"לפני התכנון של דימונה, העיר הראשונה שתכננתי, עשיתי במקום סיור מקיף עם החברה להגנת הטבע. באמצעות המגע הזה איתם הבנתי שיש עולם שלם של טבע ואקולוגיה שחייבים לשלב בצורה נכונה בתכנון. זה שירות שהם נותנים למי שמוכן להקשיב ולהקדיש את הזמן, וזה משהו שאני מקפידה עליו בכל עיר שאני מתכננת מאז. זה משפיע על איפה בונים, ואיך". 

טעות שלמדתי ממנה:
"כשהייתי צעירה, הייתי מאוד 'תקתקנית' וקצת חסרת סבלנות, עם גישה מאוד ביצועית. הייתי יושבת בישיבות, שומעת את ה'סמול טוק' שלפני, ורוצה רק להגיע מהר לעניין. לקח לי חמש שנים לפחות להבין שהדיבורים האלה מאוד חשובים, כי אנחנו עושים את העבודה הזו עם אנשים, ולכל בן אדם צריך לתת אפשרות לדבר וצריך להקשיב לו. זה מאוד מוסיף ומועיל לפרויקט וגם לך. גם במשרד אני מיישמת את זה. ככה אני מעריכה אנשים שיושבים מולי, אם האדם מקשיב לי או לא".

דמות שהשפיעה עלי במיוחד:
"פרופ' אריה שחר ז"ל, חתן פרס ישראל, מאושיות תכנון הערים בישראל ומתכנן תמ"א 35 (תוכנית המתאר הארצית שהגדירה את מדיניות התכנון ופריסת היישובים בישראל עד שנת 2020, ר"ל). אני הייתי שותפה בצוות כשעבדנו על תמ"א 35, הוא היה ראש הצוות, וזו הייתה הפעם הראשונה שעבדתי צמוד עם מישהו שהידע שלו בתכנון ערים שופע, מלא דוגמאות, ופילוסופיות. הוא ממש פתח לי עולם שלם. זה גרם לי להמשיך וללמוד עד היום. בהתחלה באמצעות ספרים, ואחר כך בקורסים ובהרצאות. אריה שחר בא מעולם אחר משלנו, זה לא משהו שאתה נחשף אליו בקורסים של אדריכלות ותכנון ערים. הוא היה גם אדם כזה שמאוד אהב את מה שעשה, ואהב לשתף ולדבר, חוויה להיות איתו".

נעמה למיס, זרקור ( דוד סקורי)

ההצלחה הכי גדולה שלי עד היום:
"ארגון מחדש של ערים שהיו להן תכנון לא עדכני בתמ"מ (תוכנית מתאר מחוזית, ר"ל) כמו קיסריה ומודיעין. היה להן תמ"מ בתוקף, היו שטחים שנצבעו להרחבת העיר, והצלחתי לארגן מחדש את הערים האלה מהיסוד, להעביר את כל המרכז שלהן לאזורים נגישים, הליכתיים, בגישה לתחבורה ציבורית, ולשחרר שטחים שהם חשובים מאוד אקולוגית. זה הוביל בקיסריה למשל, להסבה של כל מרכז העיר ולהכרזה של המרחב הנופי שם כמרחב לשימור. זה ארגון מחדש לגמרי של עיר שתיתן שירות טוב יותר וגם תשמור על השטחים הפתוחים. זו התערבות בתוך מרקם קיים".

העצה שלי למי שנמצא בתחילת דרכו:
"שכל הזמן ילמד - לא להפסיק ללמוד. אם אתה כל הזמן לומד, אתה נשאר צעיר ומעודכן, וגם התשוקה שלך נשארת גבוהה. אתה לא שוקע כל יום בבירוקרטיה ובתסכולים הרגילים, אלא מאמן את עצמך כסטודנט וכמי שיש לו הרבה ללמוד".

ההחלטה הראשונה שהייתי מקבלת אם הייתי שרת הבינוי והשיכון:
"יש לי שתיים. הראשונה - לתמוך ולדחוף את חזון "עיר יער" – שקורא להפיכת הערים בישראל לירוקות, מוצלות ומיטיבות. זה לא רק להוסיף עצים, זה להבין שיש 'הביטאט' שלם שעובד מסביב לעץ שרק אם תשמור את העיר בצורה שתאפשר אותו, תהיה לך עיר יער. זו ההשקעה הכי קטנה שאנחנו יכולים לעשות כדי לקבל את התועלות הכי גבוהות - השמירה על האקולוגיה ועל בריאות האנשים. זה לא רק שנוריד 4 מעלות חום מהקצה. יש לזה תועלות אינסופיות בחלחול, החזרה של מים למי תהום, סינון מזהמים מהאוויר, יש לזה גם תועלות  פסיכולוגיות. הדבר הכי משמעותי שחובתנו לעשות, זה זה. אנחנו מגיעים למצב שיש ערים שהן 100% אספלט, שזה אסון לבני האדם. אנחנו לא יכולים להתנתק מהטבע ולעבור לקפסולה". 

"ההחלטה השנייה, הייתי עושה רביזיה של כל הערים שתוכננו, ועושה להן תכנון מחדש. לא הייתי משלימה עם ערים שתוכננו ונשארו פרבריות ואין בהן גישה לתעסוקה, תחבורה ציבורית, הליכתיות. אלו ערים שנותנות שירות גרוע לתושבים - שתחנת הרכבת למשל מחוץ לעיר, שאין אפשרויות של תעסוקה בישוב. אלו ערים שאין סיכוי למהנדס העיר להביא להן הזדמנויות". 

‎הדבר המרכזי שלדעתי אנשים לא מבינים לגבי עולם הנדל"ן:
"אנשים לא מבינים כמה התכנון משפיע על החיים שלהם, וכמה המדינה נמצאת ברמת הסיכון הכי גבוהה שיכולה להיות, בגלל שאנחנו מדינה חסרת תקדים מבחינת צפיפות וגידול באוכלוסייה. השילוב של מה שקורה אקלימית יחד עם הצפיפות והגידול באוכלוסייה, הולך ונהיה יותר ויותר מהיר. אנחנו כמו עיר אחת גדולה באפריקה. הגישה שלנו לתעסוקה תלויה בתכנון, השעות בכביש, מפגשים חברתיים, התכנון הוא הבסיס לכל דבר. המים, הביוב, התחבורה, הטבע. ולא נותנים לזה מספיק חשיבות, ולא מעמיקים מספיק בידע. זו הייתה צריכה להיות האג'נדה מספר אחת שלנו. אם לא נשים על זה את כל היכולות שלנו כמעצמת הייטק, לא יהיה טוב. מה שיש לנו לעשות הוא כל כך קשה וחריג שצריך היה להתחיל מזמן".  

קולגה שאני מעריכה במיוחד:
"דלית זילבר, שהייתה מנכ"לית מנהל התכנון. הדברים שהיא ניסתה לקדם - העירוניות, איכות התכנון, היעילות שלו, אקולוגיה – היא נתנה זריקת מרץ אדירה לכל מי שעובד במנהל התכנון. וגם ידעה לתת כוח לאנשים שלה לעמוד על שלהם, כי בתכנון אתה נמצא מול המון אינטרסים אחרים". 

הפרויקט האהוב עלי:
"מכללת יפו-תל אביב, בית הספר לניהול וכלכלה שעשיתי שם. הבניין הזה הצליח מאוד ואפשר למכללה לעשות בו המון דברים בכל השטחים הציבוריים שלו שלא חשבו שאפשר. את כל האירועים של המכללה עושים בשטחים האלה שבין הכיתות, את ההרשמה. יש שם שורה של שטחים שהם רב שימושיים כמו גג לאירוח, וכל מיני גינות. כל השטחים מגויסים למפגש והעצמה של מי שהולך בהם. הכל בחלל אחד ואז כולם פוגשים את כולם".

בית הספר לניהול וכלכלה במכללת יפו תל אביב. ''כל השטחים מגויסים למפגש והעצמה של מי שהולך בהם'' (עמית גרון)

הדבר שאני הכי אוהבת לעשות מחוץ לשעות העבודה:
"הליכות בטבע. אני מכירה הרבה פינות בארץ ובעולם. לפעמים אני הולכת בקבוצה, לפעמים עם בעלי. לפחות פעמיים-שלוש בשבוע וכל החופשים מגויסים לזה. רק תנו לי לצאת לאיזה שדה. אני יכולה כבר להדריך לדעתי אחרי שנים של ניסיון". 

אם לא הייתי אדריכלית הייתי...
"מה שעמד על הפרק, ומאחר וגם אבא שלי היה כלכלן בכיר, זה שהייתי מיועדת לכלכלה, וגם בתיכון למדתי כלכלה. הרבה מזה שירת אותי. כנראה שהייתי מתעסקת במאקרו-כלכלה".  

התחזית שלי לשנה הקרובה:
"מה שקורה זה מצב חסר תקדים. אני רק יודעת שבתחום שלי אם לא נעשה כלום, אם לא ניערך לאתגר הזה, יחושו אותו גם ילדינו. צריך איכויות הרבה יותר טובות בתכנון ובסנכרון בין זה לכלכלה, תחבורה, תשתיות ואקולוגיה, כל הדבר הזה ביחד. זה נורא קשה כי כל אחד במשרד הממשלתי שלו דוחף לכיוון שלו. אני אומרת: בואו נשים את כל האינטרסים בצד ונתפנה לזה".