"הילדים מרגישים שהם נפטרים מההורים, אבל העולם השתנה. היום זו זכות לעבור לדיור מוגן"

פרק נוסף של פודקאסט הנדל"ן "החזית העירונית" מבית מרכז הנדל"ן ,  והפעם מתארחת בו יולי גת, מומחית בתחום הדיור המוגן ויו"ר ארגון קדם (לשעבר א.ב.א) - האיגוד לקידום קהילות דיור למבוגרים בישראל, המאגד מעל 200 בתי דיור מוגן. היא שוחחה עם מוטי ויזל, מנכ"ל חברת   Vcell  ייעוץ ואסטרטגיה, על התפתחות ענף הדיור המוגן בישראל, בעיית ההיצע שמתפתחת במהירות וגם על בעיות התדמית מהן סובל הענף.

לצפייה:

להאזנה:

לספוטיפיי

לאפל

לגוגל
לדברי גת, "ארגון א.ב.א הוקם לפני 40 שנה וממש בימים אלו החלטנו לשנות ולהתאים את הסיטואציות לעידן שלנו. לפני 40 שנה בתי אבות היו משהו כמו גרסה מתוקנת של בתי תמחוי, אבל הזמנים השתנו. החלטנו להחליף את שם הארגון לקדם, קידום קהילות דיור".

"צריך לייצר קהילות שמותאמות לצרכים השונים של האנשים. החברות בארגון היא וולונטרית, היום מאוגדים אצלנו מעל 200 בתי דיור מוגן, בתי אבות ומחלקות סיעודיות למיניהן כולל תשושי נפש. הסיווגים הללו צריכים להיעלם מהעולם. המטרה שלנו היא לא לגעת בתחומים העסקיים אלא המהותיים. נושא הבדידות עלה לכותרות בקורונה, אבל זה לא התחיל כמובן אז. אנשים מסיימים תקופת חיים, משפחה ילדים ועבודה, הילדים עזבו ופתאום חלל הזמן מתעתע. יש כאלו שיכולים למלא אותו בהמון דברים, אבל לא כולם".

"פעם היו רק בתי אבות. בדיורים המוגנים יש התפתחות של השלושים שנים האחרונות, ויחד עם זאת האוכלוסייה גדלה והפתרונות לא גדלים. אנחנו נושקים מלמטה למאה בתי דיור מוגן בארץ, ישנם 96-97 כרגע ועוד לפחות 15-20 פרויקטים שנמצאים בשלבים שונים. יש כ-16 אלף יחידות דיור שמכילות סביב 19 אלף קשישים. בתי חולים סיעודיים יש כמה מאות עם כ-22 אלף מטופלים".
 
על קהל היעד של הארגון: "אחד התפקידים שלנו זה התדמית. רוב האנשים מפחדים, והילדים מרגישים שהם נפטרים מההורים. אבל העולם השתנה לחלוטין והיום זו זכות להיות בדיור מוגן. התדמית צריכה להשתנות ואנשים צריכים להכיר את העולם הזה".

לשאלה מה הפוטנציאל של הדיור המוגן בארץ השיבה: "היום אנחנו יודעים שדיור מוגן בגיל צעיר מאריך את החיים. אני מסבירה את זה בכך שאנשים לא תמיד יודעים מה לעשות. כשאנחנו בבית ואין לנו מה לעשות, אתה יושב בבית וחושב על הבריאות שלך, וישנים הרבה פחות, כך שאנחנו 16-18 שעות ביום מובטלים ואנשים לא יודעים תמיד מה לעשות.

"בדיור מוגן אתה בא לדירה שהיא שלך ואתה יכול לעשות בה מה שאתה רוצה. אבל העובדה שבלובי למטה מסתובבים אנשים בגילים שונים, גם צעירים כמו עובדים למשל, ויש עם מי לשבת ולפטפט או סתם להיות בלובי במקום בבית, ואתה לא לבד ויכול להתנתק מבעיות בריאות שיש לך למשל".
 
על עתיד הענף אמרה כי "מיליון אנשים כרגע הם מעל גיל 65 כרגע והצפי הוא להגיע למיליון וחצי בעוד כחמש שנים. היום בתי הדיור המוגן הם מלונאות ברמה גבוהה מבחינת שירותים, וגם נותנים לך לעשות עם החיים שלך מה שאתה רוצה. עם זאת בקושי 2 אחוז מהאוכלוסייה תגיע לדיור מוגן וזה עוד ירד בעתיד. למרות שתוחלת החיים עולה עדיין אין מתאם בין כמות בתי הדיור המוגן לצורך של האוכלוסייה. יש גם את הבעיה של התדמית כאמור וגם כשהתחילו בתי הדיור המוגן הייתה להם תדמית שזה רק לאוכלוסייה מהמעמד הגבוה, העשירונים העליונים. גם זה השתנה וגם עשירונים של 6 ו-7 יכולים להגיע לדיור מוגן".
 
"יש דיורים מוגנים עם מרפאה ואחיות 24 שעות ומשלמים על זה, אבל יש כאלו שרוצים לבוא רק בשביל לא לישון לבד, זה מפחיד אותם. להישאר בבית לבד זו הטעות הכי גדולה לדעתי שילדים עושים להורים שלהם. הבית זה סוג של כלא עבורם, הם מפחדים לעזוב אותו. לרוב הוא כבר לא נגיש ואין מעליות, והם לא ייצאו מהבית יותר מפעם אחת ביום חוץ מדברים בסיסיים שזה קופת חולים ומכולת. קהילת דיור משדרת שאתה חלק ממשהו גדול יותר, אני גם תורם וגם נתרם".
 
על שטח הדירות אמרה כי "ככל שהתחום מתקדם אנשים לא מוכנים יותר לגור בדירות חדר, אבל יש לזה עדיין קהל, ועדיין לא בחנו את הצרכים של מעמד הביניים. המעמד היותר גבוה רוצה דירות יותר גדולות, לפעמים זוג נשוי רוצה חדרים נפרדים. שטחי הדירות? " 36-40 מ"ר לחדר וחצי ושני חדרים אפילו 54-57 מ"ר, ושלושה חדרים מגיעים ל-70 עד 100 מטר. זה סלון גדול, וארוחות משפחתיות וזה קורה כבר, שני שירותים".

"הבדידות היא הרבה יותר הרסנית ואתה ממש יכול ליראות מחלות קשות שהתפתחו כתוצאה מהבדידות. היום אני חושבת שהאפשרויות יותר גדולות להקים ממש קהילות. הבעיה שהתור לדיור מוגן מטעם המדינה הוא של עשרות שנים לפעמים. זה כמו דיור ציבורי. מי שרוצה צריך בגיל 30 להירשם ואולי בגיל 70 יוכל לקבל, אם הוא יהיה זכאי. צריך שיתפתח השוק של הדיור המוגן, שיתפתח למגוון אפשרויות ולמגוון של אוכלוסייה, כמו שבתיירות יש מלונות פאר, צימרים ובתי הארחה פשוטים יותר".