העירייה סללה כביש גובל בנכס, ודרשה היטל אחרי 6.5 שנים. מה קבע ביהמ"ש?

יש לצפות כי רשות מקומית המבקשת להטיל על בעל נכס היטלי פיתוח, תשגר את דרישת התשלום בעת התגבשות עילת החיוב, ולא שנים רבות לאחר מכן. שאם לא כן, עלולה דרישת התשלום להתבטל בשל שיהוי בהוצאתה. 

נסיבות המקרה: 

באוקטובר 2014 השלימה עיריית ראשון לציון עבודות פיתוח וסלילת כביש ומדרכה חדשים, הגובלים בנכס מושא העתירה. ואולם דרישת תשלום היטלי הפיתוח בגין עבודות אלו נשלחה על ידי העירייה לבעלת הנכס רק ב-4.5.2021  - כשש וחצי שנים לאחר השלמת העבודות. 

העותרת הגישה עתירה בטענה כי מדובר בחוב שהתיישן, שכן יש למנות את מרוץ ההתיישנות מהמועד בו אושרה התוכנית שמכוחה בוצעו העבודות. עוד טענה העותרת כי אף אם תקופת ההתיישנות תחל מאוחר יותר, במועד בו הושלמו בפועל העבודות, אזי החוב התיישן מאחר שהעירייה לא נקטה בהליכי גבייה בעניינו. ולבסוף, טענה העותרת לשיהוי בגביית החוב. יצוין כי העתירה כללה טענות נוספות בגין חיובים נוספים, שאינם מעניין מאמר זה. 

החלטה: 

העתירה התקבלה בנוגע לדרישת תשלום היטלי הפיתוח, ונדחו טענות העותרת בעניין החיובים האחרים. 

בית המשפט ביצע הבחנה בין שתי סוגיות: האחת - האם דרישת התשלום נשלחה כדין בנסיבות העניין; והאחרת - האם ניתן היה לנקוט בהליכים לגביית החוב מושא הדרישה. ומאחר שבמקרה דנן לא ננקטו הליכי גבייה נגד העותרת, קבע בית המשפט כי אין צורך לעסוק בסוגיית היכולת לנקוט בהליכים לגביית החוב. 

לטעמנו, לפסק דין זה חשיבות משמעותית. בשים לב לכך שבדרך כלל, מוקד המחלוקת שבין הרשות לפרט על גביית היטלים מצוי אכן בשאלת ההליכים לגבייתם. במקרה דנן לעומת זאת, העביר בית המשפט את משקל הדיון דווקא  לתקופה שבין התגבשות העילה ועד לדרישת התשלום - עוד בטרם נקיטת הליכי גבייה, ואף עוד בטרם התיישנות עילת החיוב. ואכן ביהמ"ש קבע כי על הרשות לפעול בשקידה ובנחרצות גם בתקופה זו. שאם לא כן, תהא היא חשופה לביטול דרישת התשלום בשל שיהוי בשיגורה

השאלה הרלוונטית לענייננו, היא האם דרישת התשלום עצמה (שלא נעשתה מכוח פקודת המסים (גביה)),נשלחה כדין. 

נפסק כי המועד הרלוונטי לצורך בחינת טענת השיהוי, הוא מועד השלמת העבודות בחודש אוקטובר 2014, שהוא המועד בו נולדה לעירייה עילת החוב, כעולה מסעיף 4 לחוק העזר הרלוונטי. 

מנגד, דרישת התשלום נשלחה כאמור רק שש וחצי שנים לאחר מכן, במאי 2021, ולשיטתו של בית המשפט, שליחת דרישת התשלום בחלוף זמן כה רב מאז שהתגבשה עילת החיוב – נגועה בשיהוי, במיוחד מאחר שהעירייה לא סיפקה כל הסבר מדוע נדרש זמן כה רב לשיגור הדרישה. 

בית המשפט התייחס בהחלטתו להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 7.1002 בנוגע להפעלת הליכי גבייה לפי פקודת המסים (גבייה),על פיה נקבעה אמת מידה של שלוש שנים לנקיטת הליכי גבייה בגין חוב. בשים לב להנחיה זו, והגם שהיא עוסקת בהליכי גבייה ולא בעצם דרישת החוב, קבע בית המשפט כי ניתן ללמוד ממנה שתקופה של קרוב לשבע שנים ממועד התגבשות העילה ועד שיגור דרישת תשלום בגינה, נגועה על פניה בשיהוי. עוד ציין בית המשפט, כי הוא אינו מתעלם מהאינטרס הציבורי בגביית היטלים, אך בנסיבות העניין, יש להעדיף את אינטרס הפרט. 

לטעמנו, לפסק דין זה חשיבות משמעותית. בשים לב לכך שבדרך כלל, מוקד המחלוקת שבין הרשות לפרט על גביית היטלים מצוי אכן בשאלת ההליכים לגבייתם. במקרה דנן לעומת זאת, העביר בית המשפט את משקל הדיון דווקא  לתקופה שבין התגבשות העילה ועד לדרישת התשלום - עוד בטרם נקיטת הליכי גבייה, ואף עוד בטרם התיישנות עילת החיוב. ואכן ביהמ"ש קבע כי על הרשות לפעול בשקידה ובנחרצות גם בתקופה זו. שאם לא כן, תהא היא חשופה לביטול דרישת התשלום בשל שיהוי בשיגורה. 

(עת"מ (מרכז) 29864-04-22 אמרז בע"מ נ׳ עיריית ראשון לציון).

הכותב הוא עו"ד עדי סופרסקי ממשרד גינדי כספי ושות ', המתמחה בנדל"ן תכנון ובנייה. (עריכה: ראש מחלקת ליטיגציה, עו"ד עדי סופרסקי).