רשת האופנה ZIP לא רצתה לשלם שכירות בגלל הקורונה - וכעת תשלם יותר מ-1.2 מיליון שקל

האם הסגרים שהוטלו בעת משבר הקורונה פוטרים את השוכר מתשלום דמי שכירות? זו השאלה שעמדה במוקד התביעה של חברת "מול הים" המשכירה והמנהלת של קניון מול הים באילת, נגד רשת זיפ (ZIP),שהוגשה בטענה להפרת חוזה, לבית משפט השלום בתל אביב במאי 2021, וכן בתביעה נגדית שהוגשה בעקבותיה. על פי פסק הדין שנתן השופט דן סעדון ב-9 בינואר, תשלם זיפ למול הים יותר מ-1.2 מיליון שקל. 

מול הים היא המשכירה והמנהלת של קניון מול הים באילת, שלזיפ היו שתי חנויות בו - אחת תחת המותג זיפ והשנייה תחת המותג סליו (Celio) - שתיהן רשתות אופנה. כשפרץ משבר הקורונה במרץ 2020, הוצאו צווים לעצירת פעילות מסחרית במשק, ובתוך כך גם בקניון. במאי 2020 חודשה הפעילות בקניון, והוצע לשוכרי החנויות מתווה חזרה לשגרה הכולל תשלום דמי שכירות ודמי ניהול באופן שעולה הדרגתית. בין השתיים היה הסכם הקצאת סיכונים, שלפיו רק בשל מחדל של מול הים - השוכרת לא תשלם דמי שכירות.

במאי 2020 הודיעה זיפ למול הים על ביטול הסכם השכירות, מכיוון שהפעלת החנויות אינה כלכלית עבורה. מול הים, לעומתה, הודיעה שהודעת הביטול מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות. על רקע זה ועל רקע תכתובת נוספת בין הצדדים, נערכו שתי פגישות בין מנכ"ל מול הים, אלי ישראלי, ומנכ"ל זיפ, זאב אהרונסון. בפגישה השנייה בין השניים נחתם נספח להסכם השכירות. 

בנספח נקבע, בין היתר, כי זיפ חוזרת בה מהודעת ביטול ההסכם; שטחה של חנות סליו יגדל ותקופת השכירות לגביה תוארך עד ה-14 למרץ 2025, ויימכרו בה מותגי זיפ וסליו כאחד. תקופת השכירות בקשר לחנות זיפ קוצרה עד תום 2020 או מציאת שוכר חלופי, לפי המוקדם מביניהם. עד תום תקופת השכירות, נדרשה זיפ לשלם רק מחצית מדמי השכירות היסודיים, או 25% מהפדיון החודשי בתוספת הוצאות תפעול, לפי הגבוה מביניהם. הנספח פטר את זיפ מתשלום דמי שכירות ודמי ניהול עבור אפריל ומאי 2020, אך קבע כי זיפ לא תזוכה עבור תשלום דמי שכירות ודמי ניהול ששילמה עבור מרץ 2020.

מול ים טענה כי זיפ ביצעה הפרות יסודיות

מול הים טענה כי זיפ הפרה את הוראות הנספח הפרות יסודיות, בכך שלא שילמה דמי שכירות מופחתים לחנות זיפ עבור אוקטובר עד דצמבר 2020. עוד טענה כי זיפ לא שילמה תשלומים נדרשים עבור חנות סליו, ולא פינתה את חנות זיפ ב-8 לדצמבר 2020, כשאותר שוכר חלופי, ועשתה כן רק בסוף אותו חודש. מול הים שיגרה לזיפ מכתב התראה ב-11 למרץ 2021, שבו נדרשה להסדיר חובות שהצטברו ביחס לחנות סליו, שאם לא כן תפעל מול הים לגבייתם. מכיוון שהפנייה לא הועילה, חילטה מול הים ערבות בנקאית בסך 165 אלף שקל במרץ 2021.

כמו כן, החזיקה מול הים פיקדון דמי שכירות בסך 352,912 שקל. מתוך כספים אלה, חילטה מול הים 137,797 שקל כנגד חוב דמי שכירות בחנות זיפ עבור אוקטובר עד דצמבר 2020, וכן סכום נוסף של 204,555 שקל בגין חוב חנות סליו, בעת פינוי החנות ב-30 ליוני 2021. בידי מול הים הוחזק גם פיקדון דמי ניהול בסך 67,903 שקל. הפיקדון חולט במלואו עבור חוב דמי ניהול ליולי 2020 ולדצמבר 2020 (15,394 שקל),וכן עבור חוב דמי ניהול היסטורי (29,587 שקל).

ביוני 2021 שיגרה מול הים מכתב לזיפ, המודיע שאם לא תסלק חובותיה בנוגע לחנות סליו - יבוטל עמה הסכם השכירות. זיפ פינתה את חנות סליו ב-30 ליוני 2021 בלי לסלק את החובות בקשר לחנות, לטענת מול הים. מול הים איתרה שוכר חלופי לשם הקטנת נזקיה, והתקשרה עמו בהסכם בנובמבר 2021. במסגרת הסכם השכירות, שכר השוכר החלופי שטח קטן מזה ששכרה זיפ בחנות סליו. 

בעקבות כל האמור, עתרה מול הים בדרישה לחייב את זיפ לפצותה בפיצויי הסתמכות (פיצוי על נזק שנגרם מהמו"מ) וקיום (פיצוי על כך שלא בוצע החוזה) בנוגע לחנות סליו. הפיצוי חושב עד מרץ 2025 - המועד שבו היתה ההתקשרות בין הצדדים מגיעה לסיומה בנוגע לחנות סליו, על פי הוראות הנספח. מסכום פיצוי ההסתמכות והקיום הפחיתה מול הים 165 אלף שקל בגין חילוט הערבות הבנקאית במרץ 2021, ו-204,555 שקל שקוזזו מהפיקדון לטובת חוב בקשר לחנות סליו. בנוסף לפיצוי הסתמכות וקיום (בניכוי הסכומים דלעיל),עתרה מול הים בדרישה לחייב את זיפ לפצותה בפיצוי מוסכם בסך 165 אלף שקל בגין "כלל ההפרות".

זיפ טענה שקיבלה פטור מדמי שכירות ודמי ניהול

לעומתה, טענה זיפ כי קיבלה פטור מתשלום דמי שכירות ודמי ניהול לגבי סגר עתידי (לאחר חתימת הנספח),ולכן לא הפרה את ההסכמים עם מול הים. לפיכך, לטענתה, היה על מול הים להשיב לה את מלוא כספי הפיקדון שהוחזקו בידי מול הים, והיא תובעת זאת בתביעתה הנגדית. מעבר לכך, העלתה זיפ סדרת טענות בנוגע לאופן חישוב הפיצוי לו טוענת מול הים. לטענתה, מול הים חילטה את הפיצוי המוסכם עבור "כלל ההפרות", ולכן היא מנועה מלתבוע פיצוי נוסף. 

עוד טענה זיפ כי להוכיח נזק, מול הים היתה צריכה להראות את דמי השכירות של השוכר החלופי. זיפ טענה כי יש לדחות את התביעה לפיצוי, שכן ביטול ההסכם וסילוק זיפ משטח חנות סליו, היו שלא כדין, ואין בכך הפרת חוזה. טענה נוספת של זיפ היא שמול הים היתה צריכה לבוא עמה במו"מ כדי להקטין את הנזק.

השופט דן סעדון קיבל באופן חלקי את התביעה ואת התביעה הנגדית. ראשית, קבע השופט, אין לקבל את טענת זיפ בדבר קיום הסכמה לפטור אותה מתשלום דמי שכירות ודמי ניהול בתקופות סגר לאחר חתימת הנספח. לדבריו, "אי תשלום דמי שכירות ודמי ניהול בתקופות סגר על ידי זיפ מהוות הפרות של ההסכם בין הצדדים. בנוסף, לזיפ ניתנו התראות לתיקון ההפרות, אך היא לא שעתה להן, ועל כן נהפכו הפרות אלה להפרות יסודיות, שהצדיקו את ביטול ההסכם ועתירה לפסיקת פיצויים".

לגבי הפטור מדמי שכירות לגבי סגר עתידי, קבע השופט כי זיפ לא הציגה ראיות לכך, וכי העדות היחידה לכך היא של אהרונסון, שהדברים נאמרו לו על ידי ישראלי. השופט אף קבע כי ישראלי לא התייצב להפריך את העובדה זו, עדות אהרונסון סותרת עדויות אחרות ואת הראיות. כמו כן, לשון הנספח לא מתייחסת לסגר עתידי. בנוסף, דחה השופט את הטענה שהנספח מבטל את הסכם הקצאת הסיכונים בהסכם השכירות המקורי.

לגבי תביעת פיצוי בנוסף לחילוט ערבות בנקאית בסך 165 אלף שקל כפיצוי מוסכם, קבע השופט כי אין עילה לפיצוי נוסף עד לתקופה שבה חולטה הערבות, מרץ 2021, אם כי הפיצוי לא כולל הפרות חוזה שנעשו לאחר מכן. עוד דחה השופט את טענות זיפ כי מול הים לא ניהלה עמה מו"מ כדי להקטין את הנזק, מכיוון שמפר חוזה לא יכול להציב תנאים תוך כדי הפרת חוזה בדרישה לפשרה. השופט דחה גם טענות זיפ לגבי הוכחת נזק שנגרם, בהן הטענה שמול הים לא היתה צריכה להציג את דמי השכירות של השוכר החלופי, שאינם רלוונטיים ללוחות זמנים. בנוסף, קבע כי זיפ לא הציגה נתונים וראיות המפריכות את חישוב דמי הניהול מצד התביעה.

התביעה הנגדית התקבלה חלקית

בתביעה כספית נגדית, דרשה זיפי השבת סך 477,044 שקל - סך המהווה סכום מצטבר (בצירוף הפרשי הצמדה) של פיקדון דמי השכירות (402,908.04 ₪) ופיקדון דמי הניהול (74,136 ₪). לטענתה, עם סיום תקופת השכירות בחנות זיפ ב-31 לדצמבר 2020 ובהיעדר עילה לחילוט הפיקדון, מחויבת מול הים בהשבת כספי הפיקדון לזיפ. יתר על כן, ההסכם בין הצדדים בקשר לחנות זיפ ייחד את כספי הפיקדון לקיום חובות והתחייבויות בקשר לחנות זיפ בלבד, ומשכך לא היתה מול הים רשאית לקזז את כספי הפיקדון בשל חוב מחנות סליו.

מול הים טענה בכתב ההגנה טענה כפולה: ראשית, שהחזיקה דמי פיקדון ודמי שכירות בחנות זיפ ובנוסף גם דמי ניהול על חנות זיפ. שנית, כספי פיקדון דמי השכירות חולטו עבור חוב דמי שכירות בחנות זיפ עבור אוקטובר עד דצמבר 2020. סכום נוסף חולט בשל חוב דמי שכירות מחנות סליו במועד עזיבת חנות סליו על ידי זיפ (30 ליוני 2021). פיקדון דמי הניהול חולט עבור חוב דמי ניהול ליולי 2020 ודצמבר 2020, וכן עבור חוב דמי ניהול היסטורי – שזיפ חלקה על צדקתו - בסך 29,587 שקל.

השופט קבע כי דין תביעתה הנגדית של זיפ להתקבל חלקית. הוא דחה את רוב טענות זיפ, אך קיבל את טענתה כי זו שילמה את דמי הניהול עבור חנות זיפ ליולי 2020, ועקב טעות יוחס התשלום כתשלום (חלקי) של דמי השכירות בחנות סליו. כמו כן קבע השופט כי כשהסכום מחושב מאפריל 2021 (כולל),זכאית זיפ לקבל מכספי הפיקדון סך של 38,840 שקל לטובת חוב דמי השכירות, וסך 22,922 שקל לטובת חוב דמי ניהול.

בסך הכל חויבה זיפ לשלם למול הים נכסים והשכרות (החברה המשכירה) 816,221  שקל, ולמול הים החברה המנהלת פיצוי נוסך בסף בסך 400,914 שקל. בנןוסף, היא חויבה לשלם הוצאות משפט למול הים בסך 25 אלף שקל. מנגד, מול הים תשיב  לזיפ 38,840 שקל שחולטו כנגד חוב דמי שכירות, ועוד 22,922 שקל בגין קיזוז ביתר עבור חוב דמי ניהול.